ספריית חב"ד ליובאוויטש

שצג

<מהבעש"ט> במדרש [אחד בפרשת קרח שאמר שם] מה ראה קרח לחלוק על משה פרה אדומה ראה <ותמוה> [וצריך להבין זה] . . .

<ופירש בשם> [נודע מ"ש] הבעש"ט זללה"ה ששאלוהו <תלמידיו> על ענין פרה אדומה היכן <הוא רומז במצוה זו> [היא רמוזה] לבוא מזה לעבודת הש"י תמיד, כמו <שלימד הבעש"ט זלה"ה> [שכתבתי לעיל] שכל המצות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה היא אלקותו ואלקותו נצחיות, כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה [. . .] ושאלוהו על פרה אדומה <שאפי' בזמן בהמ"ק לא נהג אלא לעיתים רחוקות, כמ"ש במשנה מס' פרה מי עשאן כו', וגם מה> שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים.

והשיב <הבעש"ט זלה"ה> שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהש"י, התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות ושלא לשמה, כמו להתפארות או עולם הבא, שזהו ג"כ גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו הש"י שכר על מעשיו, וחושב א"ע שעושה איזה דבר למענו, ובאמת מצדינו בלתי כח הבורא מה אנו והאיך יתכן לקבל שכר. רק מתחלה א"א לבוא לזה, וח"ו ישאר בחצוניות, והותר לו לאחוז הגבהות והתפארות, ויעשה שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ובלשמה צריך להיות זך <ונקי> מכל סיג גבהות, כ"א יתערב בו גבהות יתועב לפני ה'.

<וזה פי'> [וכבר אמרתי בפ'] כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו' קרבן ראשית כו' ואל המזבח לא יעלו [כו'], <פי'> שהרמז בשאור ודבש לגבהות שהם מרתיחים ועולים כמו הגבהות שמגביה לב האדם <והם דיני הקטנות, כי קטן רוצה להיות גדול, והדיוט קופץ בראש>, ואמר הכתוב לא תקטירו ממנו אשה לה' <לעבוד ע"י גבהות>, רק קרבן ראשית, ר"ל ראשית ההתקרבות להש"י מותר להיות בגבהות, אבל אח"כ אל המזבח העליון לא יעלו לריח ניחוח לה', שאין נחת רוח לפניו ית' בגבהות ח"ו, כי תועבת ה' כל גבה לב, אפי' בכל דהו [כידוע], נמצא הגבהות מטהרת הטמאים וכו'.

וענין הזה הוא אפילו בצדיקים שכבר הם טהורים הוא נוהג תמיד ע"ד הנ"ל, שצריך להתקרב להש"י בגבהות ושפלות, כי קודם שרוצה האדם להתקרב להש"י ע"י איזה מצוה <גדולה> ותורה או תפלה נמצא שעדיין הוא מרוחק ונקרא לערך הקירוב שיתקרב אח"כ ע"י העובדא שעתיד לעשות, נקרא עתה ע"ד הכינוי טמא ומרוחק מהש"י וא"א להתקרב להש"י אם לא יהי' לו גבהות, <פי' דיש קטנות וגדלות בקדושה ולעומת זה בסט"א, דבסט"א קטנות היינו שהיצה"ר אומר לו אתה אינך ראוי לעשות מצוה גדולה ועובדא כזו, וע"כ שצריך> שיגבה לבו בדרכי ה' <כמרז"ל במשנה למה נברא אדם יחידי, שצ"ל עלי העולם עומד כו'>, דאל"כ יאמר לו יצרו שאתה אינך ראוי להתקרב אליו <ע"י עובדא זו> כנ"ל. לזה צריך להשתמש בגבהות ושיגבה לבו בדרכי ה' להתקרב דווקא [ובאמת הוא שפלות כמש"ל, רק שדומה לגבהות נגד היצה"ר שרוצה לפתותו מצד מצוה, שמצוה להיות שפל]. וא"כ ע"י גבהות זה יטהר ויקרב א"ע להש"י כשיעשה העובדא של תורה או תפלה או מצוה. ואח"כ בעת העובדא שעושה, או אח"כ, צריך <להשמר> [להשתמט] מכל צד גבהות, וישפיל א"ע לפני הש"י ולפני כל, <וזהו קטנות שבקדושה>, שלא ידומה לו שהוא גדול מחבירו כשיראה שהם אינם עושים עובדא זו [כי זהו גבהות, וכבר ידעת המוסר השכל מבעל שם טוב על זה וכתוב הדור הוא ומפורסם מבעש"ט אצל כל איך לשוב אל לבו על זה, ואין צריך להאריך בזה].

נמצא הגבהות בשעת מעשה המצוה שאז הוא נקרא טהור, ואז הגבהות מטמא טהורים ח"ו, והגבהות נקרא פרה שמפרה ומגדיל דעת האדם, ואדומה מצד הקליפה. [ויש עוד טעם אחר ע"ז למה הגבהות נקרא פרה אדומה, ולא רציתי להאריך]. <גם ע"כ צריך להשליך אל תוך שריפת הפרה עץ ארץ ואזוב ושני תולעת, דפירש רש"י מי שהתגאה כארז כו' ישפיל כאזוב ע"ש, ופסק הרמב"ם מקל של ארז ארכו אמה פי' כנ"ל, שהגבורות וגדלות שיקח לעצמו לעשיית המצוה יהי' מדוד ומשוער באמת ובמדה, ואח"כ תיכף ישפיל עצמו כאזוב>, ונקרא זה פרה אדומה המטהרת את הטמאים וכו'.

ולזה אמר במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, <פירוש> היכן ראה וחשב שיהיה למשה התנשאות ח"ו הלא <ידעו הכל ענותנותו> [ידע שבודאי משה היה מוכתר בענוה] עד שהעיד עליו הכתוב <והאיש משה עניו מאד כו'> [שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, אפילו מכל השפלות הנקרא אדם אשר על פני האדמה, והוא היה עניו מאד יותר מהם], וא"כ האיך חשדו בעון הגבהות [לצדיק גדול כזה], והא קרח פקח הי'. והשיב המדרש, פרה אדומה ראה, ר"ל שראה שגם מדת הגבהות מוכרח להיות לכל צדיק לעבודת השי"ת <כו'> [אפילו לצדיק גדול כנ"ל], והיא מטהרת הטמאים כנ"ל, וחשב <קרח> [שמשה טעה] להיפך, כי מה שהתנשא הוא ואהרן להתקרב להש"י לא היה מחמת הגבהות המותר המטהרת הטמאים והמרוחקים רק נתערבה בהם הגבהות האסור המטמאת הטהורים, ועי"ז נשא לבם להתקרב להשי"ת הוא ואהרן יותר מכל העם, ולהיות [מלך ולעשות הכל על פי מאמרו] ולחשבו שזה הי' מצד גבהות.פב

כי באמת מרע"ה היה בתכלית השפלות כמו שהעידה התורה עליו, ואעפ"כ היה משתמש בגבהות בכמה דברים שעשה, שהיה מלך על ישראל [והנהיג א"ע כמלך לעמו], רק [באמת] היה זה לעבודת הש"י להדריך העם לעבודת הש"י, כי לא היה אפשר בלתי זה <שהי' מצטרך> שיהיה איש אשר יצא לפניהם, ואעפ"כ לא רצה לקבל זה בתחלה [כנודע] שסירב ואמר שלח נא ביד תשלח, עד שהכריחו הש"י [שיהיה לו שררה זו]. וקרח אעפ"י שפקח היה, והיה לו רוה"ק, עכ"ז <מחמת קנאה שהוא מצד הגבהות> [ניצוץ קנאה נשארה בו ולא נטהר לבו ממנה בכל מכל כל, וקנאה היא מצד הגבהות, ואמונה לא היה לו שיעשה משה הכל מפי הש"י, באמת מצדו בתכלית הענוה, רק] חשב שמשה השתמש [בגבהות להיפך ולנגד האמת . . .] <בגבהות האסור.

וזה שפרש"י ע"פ כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כו' הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה, שהוא אריכות וכפל לשון. אלא ה"ק קרח, הן אמת שמותר להשתמש בגבהות בתחלת עשיית המצות ועובדא כו', אלא שחשד למשה בגבהות האסור גם לאחר עשיית המצות, וז"ש יותר מדאי, וכן לקחתם לעצמיכם לא בשביל עבודתו ית'. וקרח> על עצמו לא דימה שיהיה לו גבהות, רק חשב שמה שלבו נוטה לזה להיות נשיא הכל הוא מצד האמת, כנ"ל בפסוק ויגבה לבו בדרכי ה', כי זאת הגאוה הותרה, ולא רצה לתלות הפחיתות בו בגבהותו <האסור>, ובאמת היושר של הגבהות המותר הוא במשה, רק חשב להיפך מפני הקנאה של הרע שהפך לבו לאמר על רע טוב ועל טוב רע, <ולא האמין שמפי הדיבור עשה משה הכל. וזהו פרה אדומה ראה כנ"ל>.

ולפיכך אמר משה [רבינו ע"ה] רב לכם בני לוי, באמת אני רואה שלא כאשר אתם סוברים שהגבהות שלכם הוא לש"ש ושלי הוא מצד הרע, לא כן, כ"א רב לכם [בני לוי], ר"ל הגדולה נקרא רב, הרב הוא לכם למענכם, לא למען הש"י. ולזה נחלקו <קרח וכל עדתו> כי זה דבר עמוק, וצריך לזה האמנה לתלות החסרון תמיד בו, ולחפוץ תמיד בכניעה ושפלות אפילו לדבר מצוה, פן ואולי הוא מצד הגבהות של הקליפה לעשות מצוה שאינה מוטלת עליו, ושיוכל ליעשות ע"י אחר, ולא יחשוב שהוא ראוי לה יותר מחבירו, כי זהו גבהות. ואפילו משה לא היה חפץ להשתלח לישראל ואמר שלח נא ביד תשלח, אע"פ שהוא דבר מצוה ללכת בשליחות השי"ת וללמד לישראל תורה ואין לך מצוה גדולה מזה, אעפ"כ חשב שאהרן ראוי לזה יותר, עד שהכריחו הש"י לזה.

וצריך האדם ללמוד מזה ולא להתקוטט בעבור מצוה שיש בה צד שררה ח"ו ולברוח ממנה. ואם יהיה ראוי לה הש"י יכריח כל העולם להזמינו לידו הנהגה זו וכדומה, וצריך לשקול דבר זה תמיד בשכל [עמוק] <זך וצדק> [וצדק וזך], ולשאול מהש"י ע"ז עזר שיעזרנו שלא <יטנו> [יסיתנו] היצה"ר בזה לצד ההיפך ח"ו, רק ידריכנו הש"י בדרך האמת והטוב.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

במדרש . . להבין זה: לקו"י – יד"א כד, ב (יד"א רפכ"ו) נודע מ"ש הבעש"ט . . מצד גבהות: שם כה, סע"ב עד ריש ע"ד (שם פל"ב) כי באמת עד גמירא: שם כד, שלהי ע"ד ואילך (שם פ"ל)

שכתבתי לעיל – לקו"י-יד"א כד, א (פכ"ד). מס' פרה – פ"ג מ"ה. שמטהרת טמאים כו' – תנחומא (הקדום) חקת ד. כג. מדרש אגדה ר"פ חקת. וש"נ. ויעשה שלא לשמה כו' – פסחים נ, ב. כי כל שאור גו' – ויקרא ב, יא. שהרמז בשאור ודבש כו' – פס"ז ויקרא ב, יא. ספר החינוך מצוה קיז. והדיוט כו' – מגילה יב, ב. תועבת ה' גו' – משלי טז, ה. אפילו בכל דהו – סוטה ה, א. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג. שיגבה לבו בדרכי ה' – ע"פ דה"ב יז, ו. למה נברא כו' – סנהדרין לז, א. להשליך אל תוך כו' – ע"פ חקת יט, ו. דפירש רש"י – פרש"י מצורע יד, ד מתנחומא מצורע ג. ופסק הרמב"ם כו' – הלכות טומאת צרעת פי"א ה"א. והאיש משה גו' – בהעלתך יב, ג. קרח פקח הי' – במ"ר יח, ח. תנחומא קרח ה. שהיה מלך על ישראל – זבחים קב, א. תנחומא בהעלתך ט. שם קרח א. זח"ב קנד, א. שלח נא גו' – שמות ד, יג. וקרח כו' והי' לו רוה"ק – במ"ר יח, ח ובפי' מהרז"ו שם. כי כל העדה כולם גו' – קרח טז, ג. ויגבה לבו גו' – דה"ב יז, ו. רב לכם בני לוי – קרח טז, ז.

-----  שולי הגליון  -----

פב) במקורו ממשיך כאן: ולא האמין שמפי הדיבור עשה הכל, ולדון את משה לכף זכות, שחשב שמשה טעה וסבר שזה הגבהות הוא לש"ש, ובאמת הוא שלא לש"ש רק מצד גבהות הרע, ועליו חשב להיפוך שהוא מצד הטוב, הכל מפני חסרון האמונה וחסרון טהרת הלב, מקנאה וכבוד. וזהו פרה אדומה ראה, והבן היטב כי הוא דבר עמוק וא"א לפרש בכתב היטב רק להבין בעומק הלב.

-----  הערות וציונים  -----

כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט כו' – ראה לעיל סי' קי-א ובהערות שם. ובהערות לסי' קטו.

מצדינו כו' והאיך יתכן לקבל שכר – ראה לעיל סו"ס קצג ובהערות שם. רג"כ צוה"ר סי' קלח.

קרבן ראשית ר"ל ראשית ההתקרבות – ראה ספר הבהיר סי' קט. זח"ג ה, רע"א ושם ע"ב, ושם ח, א.

מותר להיות בגבהות כו' – ראה לעיל סי' סח וקמה. צוה"ר סי' צא.

דבס"א קטנות היינו כו' – ראה לעיל סי' קמה.

הגבהות מטהרת הטמאים וכו' – להעיר שכבר הובא בתוי"י ר"פ אמור בשם הרה"מ הרמ"מ עיי"ש.

שלא ידומה לו שהוא גדול מחבירו – ראה צוה"ר סי' יב ומח.

ואדומה מצד הקליפה – להעיר מזח"ב רלו, ב. מדרש אגדה ר"פ חקת.

והנהיג א"ע כמלך לעמו – ע"פ ההלכות המבוארות ברמב"ם הלכות מלכים פ"ב.

הגדולה נק' רב – להעיר מפרש"י קרח טז, ג.

חשב שאהרן ראוי לזה יותר – ראה שמ"ר ג, טז. תנחומא שמיני ג.