ספריית חב"ד ליובאוויטש

ת-ב

<כי>פד הדיבור של ישראל הוא עולם הדיבור, כביכול, המחיה העולם, ומחשבתן הוא עולם המחשבה, וכן למעלה ממנו. ועוה"ז מקבל אותיות הדיבור דרך אמצעות המדות <חסד דין רחמים, לפי> שעוה"ז יש בו שטח וגבול צריך לקבל ע"י המדות.

והנה קדושת שבת במוסף, בכתר, <שאנחנו מעלין עולם הדיבור בכתר, שאנחנו> [שאנו] מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות, <כמשל השמש שאין יכולין להסתכל בו מחמת גודל הבהירות שבו, והאור היוצא ממנו יכולין להסתכל בו ולהשיגו ולהנות ממנו לסיבת מיעוט בהירותו, כי אלו היה באור בהירות כמו בשמש לא היו יכולים ג"כ להשיגו. כמו כן שמש ומגן ה' צבאות> –

(פה<וסוד השבת, ובזהר מהו שבת שמא דקב"ה, וארז"ל> [והנה ארז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, דאיתא מה היה העולם חסר מנוחה], בא שבת בא מנוחה [דהעולם נברא בו' ימי המעשה ובדבורו של הש"י דהיינו אותיות התורה , ונעשה הכל מאי"ן, אבל עדיין לא הי' כח הפועל בנפעל כי זהו קיומו], <פי'> כי הקב"ה נקרא מנוחה שאין שייך בו תנועה, כי תנועה לא שייך כ"א בדבר שהוא בזמן ובמקום, אבל הקב"ה הוא א"ס ואינו נעתק ממקום למקום, וגם אינו בגדר זמן.)

<והנה בשבת במוסף, בקדושת כתר, שאנו מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות> –

לפי זה לא ישאר חיות לעוה"ז התחתון. ועוה"ז הוא צורך גבוה, כי אין מלך בלא עם. ע"כ תיכף שאנו אומרים אי"ה מקום כבודו, ואי"ה מרמז לג' ראשונות שאין שם התחלקות המדות, תיכף אחר זה אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים, דהיינו להשפיע טובו לכאן, לפי שאין מלך בלא עם.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קס (קסח)

לפי שבשבילם נבראו כולם – ויק"ר לו, ד. כשם שא"א לעולם כו' – תענית ג, ב. במוסף בכתר שאנו כו' – פע"ח שער השבת פ"כ. שער הכונות, ענין מוסף של שבת. שמש ומגן גו' – תהלים פד, יב. ובזהר מהו כו' – זח"ב פח, ב. כל השומר שבת כו' – שבת קיח, ב. דאיתא מה הי' העולם חסר כו' – רש"י בראשית ב, ב, ובמגילה ט, א בד"ה ויכל (ושם בשם המדרש). אין מלך בלא עם – רב"ח וישב לח, ל, ובכד הקמח ר"ה-ב. ואי"ה מרמז כו' – פע"ח שם.

-----  שולי הגליון  -----

פד) מכאן עד סוף הסימן יש עירבוב פרשיות, השמטות והוספות כו'. וכ"ה במקורו במדל"י:

נודע שכל השפעה הנשפע עלינו הוא ע"י מדות ג' קווין, חסד דין רחמים. הנה אם באתגלייא נראה ג' קווין, מזה נודע שגם עולם העליון, שאינו מושג לנו, ג"כ הוא במדת ג' קווין. הגם שלפי מיעוט השגתינו אינו נראה התחלקות ג' קווין הנ"ל, הוא מחמת גודל הבהירות שבו, כמשל השמש שאין יכולים להסתכל בה מחמת גודל הבהירות שבה, והאור היוצא ממנה יכולים להסתכל בו ולהשיגו וליהנות ממנו לסיבת מיעוט בהירותו, ואילו היה באור בהירות כמו בשמש לא היו יכולים להשיגו וליהנות ממנו, כי אדרבה מחשיך היה את העינים כמו השמש. כמו כן הקב"ה בעולם [נ"א באו"ת: כמו כן גם בעולם העליון] מחמת גודל הבהירות שבו אינו מושג, ונראה שאין בו אור אלא חשך, רק מה שיוצא ממנו, כמו הנשמה (והמחשבה) רואים שהוא מחיה את הגוף אבל לא עצמותו. . .

ונודע שישראל הם חיות של כל העולמות כולם (לפי שבשבילם נבראו כולם, ובחשבו ית' שיבראו ישראל בהתלהבות זה נבראו כל העולמות לצורך ישראל, והתלהבות זה הוא חיותם ממש, א"כ נמצא שישראל חיותם של כל העולמות כולם) כמ"ש חז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות [כך א"א לעולם בלא ישראל]. והדיבור של ישראל (כבפנים עד סוף הסימן, בהשמטת הבא בחצאי עיגול).

פה) הכניס כאן קטע זה, הבא בחצאי עיגול, ממדל"י סי' קכו.

-----  הערות וציונים  -----

כמשל השמש כו' כ"כ הקב"ה כו' – להעיר מחולין ס' רע"א. וראה לעיל סי' רמו.

כשם שא"א לעולם כו' – להעיר מזח"ג רכא, ריש ע"ב.

הדיבור של ישראל כו' עולם המחשבה – ראה לעיל סי' ת-א ובהערות שם.

עולם הדיבור כ"י המחיה העולם – ראה במקורו (בקטע שנשמט לעיל לפני ד"ה ונודע): השכינה כ"י שהיא עולם הדיבור, דהיינו אותיות הדיבור של הקב"ה, שבו נברא העולם, דהיינו ויאמר אלקים יהי אור וכדומה, והיא המחיה העוה"ז.

לפי שעוה"ז יש בו כו' צריך לקבל ע"י המדות – להעיר מע"ח ש"א ענף ב בענין זח"ג רנז, ב.

והנה ארז"ל כל כו' – כנזכר בשוה"ג זהו קטע ממדל"י סי' קכו, ומבואר בלקו"י-יד"א פמ"ה.