ספריית חב"ד ליובאוויטש

תז-ג

<כי> הקב"ה ברא העוה"ז ובתוכו האדם בצלמו, כדי שישרה בו <כמרז"ל נתאוה להיות לו דירה בתחתונים> [כמשל בתי שררות בבית הוועד שרושמים [מבחוץ] שזה ביתו של פלוני]. ולמה עשה כן, הלא המלאכים הם <כ"א> שליש עולם ואורות יפות ומצוחצחות עד מאד. עכ"ז יש לו ית' יותר תענוג מן האדם, כמשל הצפור המדברת לפני המלך אפי' דברי שטות יש להמלך יותר תענוג מכל מליצות השרים המשוררים. כך האדם החומרי, כשמעלה במחשבתו עולמות עליונים <המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם> [נופל עליהם חיל ורעדה] מיראתו של הקב"ה, ונראה אור גדול מצוחצח. וכ"ז נגלה ע"י האדם שבעולם השפל, אזי <יש> [נולד] התפארות גדול בהקב"ה. וזהו אין אשה, דהיינו החומר, אלא ליופי, ר"ל שהיופי, היינו התפארות העליון, נתגדל מאד מזה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קנב (קס)

נתאוה הקב"ה כו' – תנחומא נשא טז. המלאכים הם כו' – בר"ר סח, יב. המה ראו גו' – תהלים מח, ו-ז. אין אשה אלא ליופי – תענית לא, א. כתובות נט, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לקו"י טו, ד (סי' קס), וראה שם עוד יח, ג (סי' רכ) ואו"ת סי' רפא.

אשה דהיינו החומר – מו"נ ח"א פי"ז ושם ח"ג פ"ח. ראה תקו"ז תכ"א סא, רע"א גופא דאיהי איתתא.