ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיג

<עוד יש לתרץ ע"פ ואהבת קושיות מורי הבעש"ט זלה"ה וע"פ מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה> [דקשה על ואהבת קושיית מורי, ועל פסוק תירא קשה] קושיית הפילוסופין. [וע"כ צ"ל כתירוץ מורי, ובזה סרה גם קושית הפילוסוף], כי המלך בשר ודם א"צ לצוות כי מעצמו יריאין מפניו, וגם הקב"ה א"צ לצוות על היראה זו יראת העונש שמעצמן יריאין מעונש מיתה ויסורין. הגם כי יש רשעים שגם מעונש מיתה ויסורין אין יראים, הטעם הוא שאותן רשעים כבר הם מתים בחיים, ואם היראה הוא להם מחמת מיתה ועוני א"כ כשכבר מתים סר היראה מהם, שאהבתם ויראתם היו תלוין בדבר, בטל דבר בטילה אהבה ויראה שלהם. משא"כ הצדיקים שיש להם אהבה ויראה פנימית, אשר על זה באו הכתובים ואהבת את ה' אלהיך, שהוא לאהוב היסורין ועוני החשוב כמת, וגם ליראה את ה' אלהיך שהוא גם אחר שבא <ופגע בו> מדה"ד, ועל כרחך הוא מצד כבודו וגדלו ית', שאין הפסק לאהבה ויראה זו [אף אחר שפגעו בם מדת הדין].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

תוי"י עקב קעא, סע"ד (תרלא, ב)

ואהבת גו' – ואתחנן ו, ה. מה ה' גו' – עקב י, יב. רשעים כבר הם כו' – ברכות יח, ב. שאהבתם . . תלויין בדבר כו' – ע"פ אבות פ"ה מט"ז. ועוני החשוב כמת – נדרים ז, ב. שם סד, ב. זח"ב קיט, א.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לעיל סי' קפ ששם באורך. ולהעיר שנזכרה קושיית הפילוסוף גם בתוי"י פ' ראה קעג, סע"ג (תרלז, ב) בלי הזכרת הבעש"ט, ושם בריש ע"ד סיים: ומעתה מבואר קושי' הפילוסוף שאין זה ציווי ליראה אלא עצה היעוצה לאדם, בראותו שמתעוררין להתפשט כמה מיני יראה בעולם אז את ה' אלקיך תירא שהוא שורש היראה וניצול מכולם וק"ל. וראה לעיל סי' רז-א ובהערות שם.