ספריית חב"ד ליובאוויטש

קעו

תורתו של הבעל שם טוב358, שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו359. וכמו אדם המביט בראי – "אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי"360, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש"פניו מטונפין"361.


-----  הערות  -----

358) מאור עינים ר"פ חקת. וראה גם תולדות יעקב יוסף ס"פ תרומה. ובכ"מ. וראה גם ספר השיחות קייץ ה'ש"ת ע' 83. תש"ח ע' 185.

359) ראה עד"ז לקו"ת בהעלותך לג, סע"א.

360) שלכן "הצדיק הגמור שאין רע בקרבו אין רואה שום רע על שום אדם" (מאור עינים שם).

361) לקוטי שיחות ח"י ע' 24. וממשיך שם: ולכאורה: מהו ההכרח שראיית הרע בזולתו הוא בבחי' "דמות" ו"מראה" של הרע שברואה – למה לא תתכן מציאות כזו שבאמת ישנו הרע הנראה רק בחבירו והוא עצמו מושלל מזה?

והביאור בזה[ftnref_5_1]: כל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית. וכן גם במאורע זה (שהוא רואה רע בזולתו)

אין זה במקרה ח"ו, אלא דבר שהזמינו לו מלמעלה; ומכיון שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה[ftnref_6_2], הרי אי-אפשר לומר שמלמעלה יביאוהו לידי ראיית רע במישהו לשווא – אלא שבודאי יש בזה הוראה[ftnref_7_3] והודעה והיא – שהרע נמצא ברואה עצמו ועליו לתקנו.

והטעם למה צ"ל ההוראה באופן מסובב כזה – להיוודע מהרע שלו ע"י אמצעות חבירו ולא באופן ישיר? – הרי זה משום ש"על כל פשעים תכסה אהבה"[ftnref_8_4] (ואהבת עצמו מכ"ש), ו"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו"[ftnref_9_5], ולכן הדרך להביא את האדם לידיעת חסרונות שלו, הוא ע"י שיזמינו לו לראותם בזולתו[ftnref_10_6], והזדמנות זו, בעת שהוא "רואה" (בחבירו) פחיתות החסרונות והרע, מעוררת בו התבוננות במצבו הוא; וכאשר יתבונן היטב במצבו "אליבא דנפשי'", יבוא להכרה שהחסרונות שראה הם באמת חסרונות שלו – אשר "כל הנגעים (שה)אדם רואה (ב)חוץ (הרי זה תוצאה) מנגעי עצמו". עיי"ש בארוכה. וראה גם לקוטי שיחות ח"ב ע' 351. ח"ז ע' 18 הערה 33.

-----שולי הגליון-----

1) ראה גם ספר השיחות קייץ ה'ש"ת ע' 83.

2) שבת עז, ב.

3) וכתורת הבעש"ט, שכל מה שאדם רואה או שומע – הוראה היא בעבודתו ("היום יום" ט אייר [וראה לקמן סימן רכג ואילך]).

4) משלי יו"ד, יב.

5) נגעים פ"ב מ"ה. והכוונה כאן היא – כפירוש המאירי לאבות (פ"א מ"ז – הובא גם במדר"ש שם פ"ג. וכ"ה בד"ה איש על דגלו ש"ת פ"ג. ואהבת תש"א פט"ו) – בנוגע ל"נגעים" רוחניים, ש"נגעי עצמו" אינו רואה אותם ל"נגעים" וחסרונות כלל.

6) וע"ד המבואר במק"א (ראה לקוטי שיחות ח"ד ע' 1207. וש"נ), שכשרוצים שאדם יפסוק הדין על עצמו, עושים זה בתחבולה – ע"י שפוסק הדין על זולתו [וראה לעיל סימן קיב].