תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום ובו כ"ד סעיפים:

א

א נכרי שהביא דורון לישראל מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקעא שיש לומרב שאלו שהביא היו מחוברין לקרקע בתחילת כניסת יום טוב וכן אם הביא מיני בעלי חיים שיש מאותו המין מחוסר צידהג שיש לומר שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יו"ט הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערב ואפילו עבר או שכח ונתן לתוך פיו אסור לבלוע אלא יפלוט מידד כדין כל מאכלות אסורותה.

ואפילו לערב אינן מותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשוו (פירוש בכדי שילך הנכרי למקום שליקט או צד משם ויגמור המלאכה ויחזור לכאן כמו שיתבארז) דכיון שהביא הדורון לישראל בודאי ליקט או צד לשמוח וכל המביא דורון הוא מתכוין להביא מן המשובח והמובחר ויביא מאותן שליקט וצד היוםט ונמצא שעשה הנכרי מלאכה גמורה ביו"ט לצורך הישראל לפיכך הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה כלום ממלאכת יו"טי הנעשית בשביל ישראל ומטעם זה אפילו אדם אחר שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יו"טיא.

ולפי זה הטעם אם הביא ביו"ט ראשון מותרים באכילה ביו"ט שני של גליות לאחר שהמתין לערב כניסת יו"ט שני בכדי שיעשויב ואע"פ שאי אפשר לעשות מלאכה זו בערב זה שהוא יו"ט ונמצא שנהנה ממה שהביא הנכרי ביו"ט מכל מקום ממה נפשך אם ערב זה הוא יו"ט הרי יו"ט ראשון שהובא בו היה חול ואינו צריך להמתין כלליג ומכל מקום קודם שהמתין בכדי שיעשו אסורין ג"כ בטלטול כיון שהיום הוא יו"ט והן אין ראויין עדיין לאכילה וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביו"טיד.

אבל אם הביא לו ביו"ט שחל להיות בערב שבתטו כיון ששני הימים הן קדושים בודאי צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו שאם לא ימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יו"ט שהרי אם לא היה מביא לו ביו"ט לא היה יכול ליהנות מהן בהיתר אלא אם כן היה מביא לו במוצאי שבת לפיכך צריך להמתין בכדי שילך לשם ויביא והוא הדין ביו"ט שחל להיות אחר השבתטז והביא לו בשבת שאסורין עד שימתין במוצאי יו"ט בכדי שיעשו וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנהיז ששני הימים הן קדושים בודאי כמ"ש בסי' ת"ריח לפיכך אם הביא לו ביו"ט ראשון צריך להמתין במוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יו"ט.

ויש אומריםיט שמה שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו אין הטעם מפני שאסור ליהנות ממלאכת יו"ט אלא שחששו חכמים אם נתיר לו ליהנות במוצאי יו"ט מיד מן המלאכה שנעשית בשבילו ביו"ט שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט שאיסור אמירה לנכרי הוא קל בעיני הבריות לפיכך הצריכוהו להמתין בכדי שיעשוכ דאז כיון שלא ירויח כלום במה שהביא ביו"ט לא יעשה איסור בחנם.

ולפי דבריהם אין צריך להמתין בכדי שיעשו אלא מי שהנכרי הביא בשבילוכא וכן אנשי ביתו כמוהוכב אבל אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד דכיון שלא הצריכו להמתין אלא כדי שלא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט א"כ די לנו אם נאסור על מי שהובא בשבילו שהרי אם מי שהובא בשבילו דהיינו מי שיצוה את הנכרי שיביא ביו"ט יצטרך להמתין א"כ שוב אין לחוש שיאמר שום אדם לנכרי שיביא ביו"ט כדי שחבירו ימהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט כיון שהוא בעצמו לא ירויח כלום באמירה זו אין אדם חוטא ולא לוכג.

ולפי סברא זו אם הביא לו ביו"ט ראשון צריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו אף אם הוא יו"ט שני של גליותכד ואע"פ שממה נפשך אחד מהם הוא חול מכל מקום כיון שעכשיו אסרו לנו חכמים לעשות מלאכה בשני הימים אם נתיר לו ביו"ט שני במה שהובא בשבילו ביו"ט ראשון יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט ראשון כדי שימהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט שניכה.

ומכל מקום אין איסור אלא באכילה אבל לטלטל מותר מיד במוצאי יו"ט ראשוןכו אפילו קודם שהמתין בכדי שיעשו ואפילו הוא שבת או יו"ט שני של ראש השנה דכיון שלאדם אחר מותר אפילו באכילה אין לזה דין מוקצה כללכז ואף הוא בעצמו מותר לטלטל שהרי דבר זה ראוי לאכילה לכל בני אדם ואין איסור אלא לו ולאנשי ביתו.

ואם חל יו"ט בחמישי ובששי מותר לו לאכול בשבת שלאחריהן מה שהביא לו ביו"ט ראשוןכח ובלבד שימתין בליל שבת בכדי שיעשוכט לפי סברא זו ואין לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא ביו"ט ראשון כדי שיאכל מזה בשבת כיון שיש עדיין שני ימים עד השבתל אבל אם הביא לו ביו"ט שני דהיינו בערב שבת צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשולא אף לפי סברא הראשונה כמ"ש למעלה.

ולענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונהלב ונוהגין להחמיר אפילו לאדם אחר שלא הובא בשבילולג שימתין עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו אף ביו"ט שני של גליות ולפיכך נוהגין להחמיר אפילו בטלטול עד מוצאי יו"ט שנילד כיון שאינו ראוי לאכילה לשום אדםלה.

ואם מוצאי יו"ט שני הוא שבת (אין מטלטלין עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשולו ומכל מקום ביו"ט שני שהוא ערב שבת) מותר לבשלו ע"י נכרילז (בענין שאין בו משום בישולי נכרים ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' קי"ג ע"ש) לצורך אכילת שבת לאחר שימתין בכדי שיעשו כיון שאיסור הטלטול ביו"ט שני אינו אלא חומרא בעלמא לפיכך יש להקל ע"י נכרי.

במה דברים אמורים כשיש לו ממין זה בתוך ביתו לכבוד שבתלח אבל אם אין לו ממין זה בתוך ביתו והוא <(א)> צריך לו לכבוד השבת מותר לטלטלו ולבשלו בעצמו לכבוד השבתלט לאחר שהמתין במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו רק שיזהר מלטעום ממנו עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו.

ואם יש אורחים סמוכים על שלחנו ביו"טמ בין שבאו אליו קודם יו"טמא בין שזימן אותם ביו"ט לאחר שהביא הנכרי אליו את הדורון אם האורחין הן מעיר אחרתמב שיש כאן מצות הכנסת אורחים מותר להאכילם ביו"ט שני של גלויות מה שהביא לו הנכרי ביו"ט ראשון ואף הוא עצמו שהובא בשבילו מותר לו לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהםמג וכיון שיש כאן מצות הכנסת אורחים יש לסמוך על סברא הראשונה.

במה דברים אמורים כשאין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד האורחים והוא הדין אם צריך לו לצורך שאר סעודות מצוהמד אבל אם יש לו ממין זהמה בתוך ביתו שמספיק לו לכל בני הסעודה אין ליתן לפניהם ממין זה כדי שיאכיל לאנשי ביתו ממה שיש לו בתוך ביתו.

וכל זה לאחר שהמתין במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו אבל קודם שיעור זה אסור בין באכילה בין בטלטול בין לו בין לאחרים שלא הובא בשבילם כמו שנתבאר למעלה לפי סברא הראשונהמו כי כן הסכמת רוב המוריםמז:

[הגהה.

[הגהה. ואע"פ שבסי' שכהמח ביארנו דעיקר הטעם בכל מקום שהצריכו להמתין בכדי שיעשו הוא משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות כמ"ש לפי סברא האחרונה, וא"כ היה ראוי שלא לאסור אלא על מי שהמלאכה נעשית בשבילו כמ"ש למעלה, מכל מקום לא רצו חכמים לחלק בגזרתם ואסרו על הכל אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשומט, לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה ע"י נכרינ. ומכל מקום לאחר שהמתין בליל מוצאי יו"ט א' כדי שיעשו ראוי להקל אף אם הוא יו"ט ב' של גלויות כמ"ש בסברא הראשונה, ואע"פ שעדיין לא יצאנו מידי חשש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביו"ט א' כדי שיוכל ליהנות מהן ביו"ט ב' אחר המתנת בכדי שיעשו, מכל מקום לא רצו להחמיר כל כך בהמתנה זו שימתין עד מוצאי יו"ט ב' בכדי שיעשו, כיון שהמתנה זו אינה אלא קנס בעלמא שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרת, א"כ כיון שקנסוהו ומנעוהו מליהנות מזה במוצאי יו"ט א' מיד עד לאחר שימתין בכדי שיעשו די בכך, כי בזה יהיה לו היכר זכרון שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרתנא (עד כאן הגהה)].

ב

ב שיעור בכדי שיעשו הוא כדי שילך הנכרי במוצאי יו"ט משחשכה מביתו למקום שליקט הפירות או למקום שצד הדגים ויגמור המלאכה ויחזור לכאןנב ואם נסתפק לו מהיכן הביאן הנכרי אין צריך להמתין רק בכדי שיבואו מחוץ לתחוםנג אם הביאן הנכרי רוכב על הסוס אין צריך להמתין רק בכדי ששהה הנכרי ברכיבה זו עד שהביאן לכאןנד:

ג

ג וכל זה בנכרי שהביא דורון לישראל דמן הסתם ליקט או צד היום בשביל הישראל שהביא לונה כמ"ש למעלהנו אבל אם הוא בענין שיש להסתפק שמא נלקט וניצוד מאתמול וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או לצורך נכרי אחר ואח"כ נמלך והביאן לישראל כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל הרי אלו מותרים באכילה במוצאי יו"ט מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשונז אבל אם אין כאן אלא ספק אחד שמא נלקטו וניצודו מאתמול בשביל ישראל או שמא ליקט וצד היום ובשביל נכרי ואחר כך <(ב)> נמלך והביאן לישראל צריך להמתין בכדי שיעשונח לפי שהוא דבר שיש לו מתיריןנט דהיינו אחר שימתין בכדי שיעשו לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים להקל:

ד

ד וכל זה לענין המתנת בכדי שיעשו במוצאי יו"ט אבל ביו"ט עצמו אפילו אם ידוע שליקט וצד לצורך נכרי אלא שיש להסתפק שמא ליקט וצד היוםס וכן פירות הנמצאים תחת האילן שיש להסתפק שמא נשרו מהאילן ביו"טסא הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב אפילו אם הוא בענין שאין בהן משום מוקצהסב כגון דקל העומד בחצרו והיתה דעתו מערב יו"ט על התמרים שישיר הרוח מן הדקל ביו"טסג או ששמע מנכרי בערב יו"ט שאמר למחר אתלוש פירות הללוסד ותלשן ביו"ט לצרכו הרי הן אסורים לישראל באכילה ובטלטול לפי שחכמים גזרוסה על כל דבר שנעקר מהמחובר בשבת או ביו"ט לאסרו באכילה בו ביום אם הוא דבר מאכל ולהשתמש בו אם אינו דבר מאכל משום גזרה שמא יתלוש בעצמו כמ"ש בסי' שכ"בסו וכיון שאסור לאכלו ולהשתמש בו אסור ג"כ לטלטלוסז שהרי אינו ראוי לכלום בו ביוםסח.

ואפילו בספק החמירו חכמים אף ביו"ט שני של גלויותסט ואע"פ שיום טוב שני של גליות אינו אלא מחמת ספקע ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקלעא מכל מקום כיון שכבר הנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים הרי הוא כודאי של דבריהםעב לענין זה שלא להתיר בו ספק מוקצהעג שעיקר איסור המוקצה בשבת הוא <(ג)> סייגעד לאיסורי תורה שלא יעלה ויתלושעה כמ"ש בסימן שכ"בעו או משום גדר להוצאהעז כמ"ש בסימן ש"חעח לפיכך החמירו בספיקו אף ביו"ט שני כדי שלא לחלק בינו לראשון אבל לענין שאר דברים אין דינו כודאי של דבריהם אלא כספק וכמו שיתבארעט:

ה

ה אם הפירות ניכרים שלא נתלשו היוםפ כגון שהן כמושיןפא וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב יו"טפב כגון <(ד)> שנס ליחןפג ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שםפד מותרין אף למי שהובאו בשבילו אם ידוע שבאו מתוך התחוםפה והוא הדין אם הובאו לו בתחלת ליל יו"ט ראשון בענין שבודאי נלקטו וניצודו מערב יו"טפו:

ו

ו אפילו אם ידוע שנלקטו וניצודו היום אם ידוע שלא ליקט וצד בשביל ישראל מותרין לערבפז אפילו הוא יו"ט שני של גליותפח שהרי ממה נפשך אחד מהן הוא חול אבל אם הוא יו"ט שני של ראש השנהפט אפילו אם הוא <(ה)> ספק אם נתלש וניצוד ביום טוב ראשון אסור באכילה ובטלטול גם בשני עד הערבצ לפי ששני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד ארוך הן:

ז

ז וכן ספק שנתלש וניצוד ביום טוב אפילו הוא יום טוב שני של גליות אסור באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריוצא לפי שע"י תלישה זו או צידה זו הן מוכנין לאכילה ואין יו"ט מכין לשבתצב.

ואיסור הכנה זו אינה אלא מדברי סופריםצג שהרי מן התורה מותר לאכלן בו ביום שנתלשו וניצודו בו וא"כ יו"ט לעצמו הכין אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלן ביום שנתלשו וניצודו בו אלא ביום שלאחריו נמצא שיום טוב הכין לשבת שלאחריו:

ח

ח וכן הדין ביו"ט שלאחר השבת שהפירות שנתלשו בשבת אסורים גם ביו"ט שלאחריוצד ואיסורן אינו אלא מדברי סופרים כמו שנתבארצה.

במה דברים אמורים בפירות הנאכלין חיין בלא בישול שיכול לאכלם בשבת עצמה מן התורה אבל בפירות שאינן נאכלין חיים כיון שאינן ראויים לאכילה בשבת עצמה שאסור לבשלן נמצא ששבת הכינה ליו"ט שלאחריו לפיכך הן אסורין מן התורה ביו"טצו.

במה דברים אמורים בפירות שנתלשו בשבת אבל בדגים שניצודו בשבת אע"פ שאינן נאכלים חיים אעפ"כ אינן אסורים ביו"ט שלאחריו אלא מדברי סופריםצז לפי שהצידה בעצמה אינה נקראת הכנה כלל שהרי אין נעשה שום שינוי בגוף הדג ע"י הצידה אלא כיון שאם היה ניצוד ביו"ט עצמו לא היה אפשר לאכלם בו ביום מחמת גזרת חכמיםצח ואם הניצוד בשבת יהא מותר ביו"ט נמצא שע"י הצידה שבשבת הותר לאכילה ביום טוב והרי זה דומה כאילו שבת הכינה ליו"טצט ואסור מדברי סופרים:

ט

ט ראש השנה שחל להיות בחמישי ובששיק פירות שנתלשו ודגים שניצודו בחמישי אפילו נתלשו וניצודו בשביל נכרי או שנתלשו וניצודו מאליהן הרי הן אסורים באכילה ובטלטול גם בשבת שלאחריהן כמו שאם היו נתלשין וניצודין בששי שהיו אסורין גם בשבת משום איסור הכנה שהרי שני ימים אלו הן כיום אחד ארוךקא אבל במוצאי שבת מותרין באכילה מידקב אפילו נתלש וניצוד בחמישי בשביל ישראל אין צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו מטעם שנתבאר למעלהקג אבל נתלש וניצוד בששי בשביל ישראל צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשוקד כמו שנתבאר למעלהקה:

י

י נכרי שהביא בשבת או ביו"ט שלאחר השבת פירות שאינן נאכלין חיים אפילו אם ידוע שנלקטו בשביל נכרי אלא שיש להסתפק שמא נתלשו בשבת ונכרי זה או אחר מסיח לפי תומו שנתלשו מערב שבת אין סומכין עליו לאכלם ביו"ט שלאחר השבת שהן אסורים בו ביום מן התורהקו ואין סומכים על נכרי מסיח לפי תומו אלא באיסור דברי סופריםקז כגון לאכלם ביו"ט שני שחל במוצאי שבת אפילו הוא יו"ט שני של ראש השנה שאיסורו אינו אלא מדברי סופריםקח או אפילו ביו"ט ראשון שחל במוצאי שבת אם הן פירות הנאכלים חיים או להתירן בו ביום שהביאן אם הביאן בשבת שאין יו"ט ראשון סמוך לו מלפניו או ביו"ט שאין שבת סמוך לו מלפניו שבכל אלו אין שום חשש הכנה של תורה ועיין בסי' תקי"גקט אימתי סומכין על נכרי מסיח לפי תומו:

יא

יא נכרי שהביא לעיר דבר שאין במינו במחוברקי ואינו מחוסר צידה דהיינו שהביא פירות יבשים או בהמות ועופות שאינן מחוסרין צידה כגון אווזים ותרנגוליםקיא אם מתוך התחום הביאם מותרים לכל אף למי שהובאו בשבילו כמ"ש למעלהקיב אבל אם מחוץ לתחום הביאםקיג דהיינו שבתחלת כניסת יו"ט היו עדיין חוץ לתחום הרי אסורין באכילהקיד בו ביום למי שהובאו בשבילו ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו שגם בשבילם נתכוין הנכרי בהבאתוקטו ולערב צריכים להמתין בכדי שיעשוקטז דהיינו שישהה כל כך כמו ששהה הנכרי בהבאתו אותםקיז ממקום שהחשיך לו היום בערב יום טוב עד שהביא אותם לתוך עיבורה של עיר של הישראל דהיינו מקום שמשם מתחילין למדוד תחומי העיר כמו שנתבאר בסי' [ש]צ"ח ע"ש:

יב

יב הטעם שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו אינו בשביל שלא יהנה ממלאכת יו"ט שהרי אינו נהנה כלל מגוף המלאכהקיח דהיינו ההליכה מחוץ לתחום אלא הוא נהנה מהדבר שנעשה בו המלאכה אבל לא מן גוף המלאכה בעצמה ולפיכך לא היו חכמים מצריכים להמתין בכדי שיעשו ולמה הצריכו להמתין משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מיני מאכל מחוץ לתחום ביו"טקיט כדי למהר אכילתו בלילהקכ וכיון שקנסו אותו בשעה שמן הדין היה מותר לו לאכול דהיינו במוצאי יו"ט שוב לא יאמר לנכרי להביא לוקכא:

יג

יג ואפילו אם מוצאי יו"ט הוא שבת או יו"ט שני של ראש השנהקכב או יו"ט שני של גליות שאף שימתין בכדי שיעשו אעפ"כ יש לחוש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביו"ט ראשון כדי לאכול ביו"ט שני או בשבת שלאחריו לאחר שימתין בכדי שיעשו במוצאי יו"ט ראשון מכל מקום לא רצו חכמים לקנסו כל כך שלא יאכל עד מוצאי שבת או עד מוצאי יו"ט שני דכיון שאיסור תחומין הוא קל שאינו נתקן בשביל סייג לאיסור של תורהקכג לפיכך הקילו בו ודי אם קנסוהו שלא יאכל בו ביום שהביאו לוקכד ובכדי שיעשו ביום שלאחריו:

יד

יד וכל זה למי שהובא בשבילו ולאנשי ביתו אבל לשאר כל אדם מותר באכילהקכה אפילו בו ביום שהביא מחוץ לתחום דכיון שאיסור תחומים הוא קל הקילו בו שלא לאסור אלא למי שהובא בשבילוקכו ואפילו אם הביא הנכרי מחוץ לג' פרסאותקכז שיש אומריםקכח דבג' פרסאות יש איסור תחומין מן התורה אעפ"כ כיון שאי אפשר לאסור לכל בני אדם בשוה שהרי איסור תחומין הוא אינו שוה לכל בני אדם שמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זהקכט וכיון שהוצרכו חכמים לחלק באיסור זה לאסור לזה ולהתיר לזה עשו עוד חילוק בין מי שהובא בשבילו למי שלא הובא בשבילו שאין ראוי לאסור לו מטעם שנתבאר לעיל:

טו

טו וכיון שהוא ראוי לאכילה בו ביום למי שלא הובא בשבילו לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביום טובקל ואין לו דין מוקצה כלל כיון שראוי לאחרים בו ביום רק שיזהר שלא יטלטלנו חוץ לד' אמותקלא במקום שאסור לטלטל בשבת בין הוא בין אחר שלא הובא בשבילוקלב ואע"פ שהותר לו לאכלו בו ביום מכל מקום לא הותר לו להוציא חוץ לד' אמות בכרמלית אפילו לצורך אכילה כגון שרוצה לבשלו ואי אפשר לו לבשלו אלא אם כן יוציאנו חוץ מד' אמות בכרמלית אסור לו להוציאו אפילו ע"י נכריקלג ואפילו הובא לצורך נכריקלד דכיון שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות כמ"ש בסימן ת"אקלה אבל במקום שמותר לטלטל שם בשבת כגון בחצרקלו או בעיר שתיקנו מבואותיה בלחי או קורה או צורת הפתחקלז או שהיא מוקפת חומהקלח וכן מבצר שהוא בענין שמותר לטלטל בו בשבת כגון שידוע שישב (פירוש שבנו בו בתים לדירה) ולבסוף הוקףקלט כמ"ש בסי' שנ"חקמ ות"אקמא מותר לטלטל בהן ג"כ מה שהובא מחוץ לתחום דכל רשות שמותר לטלטל בו בשבת הרי כולו נחשב כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום כמ"ש בסי' ת"הקמב ע"ש:

טז

טז וכל זה כשידוע בבירור שהביא ביו"ט מחוץ לתחום בשביל ישראל אבל אם יש להסתפק שמא בתחלת כניסת יו"ט היה הנכרי כבר בתוך תחום העיר יש להקל ביו"ט שני של גליותקמג אף למי שהובא בשבילו כיון שיש כאן ב' ספיקותקמד שהרי יו"ט שני עיקר תקנתו מחמת הספקקמה אבל ביו"ט ראשון יש להחמיר אף בספקקמו כיון שהוא דבר שיש לו מתיריןקמז:

יז

יז במה דברים אמורים כשהנכרי שהביא הדורון הוא דר חוץ לעיר או שהוא דר בעיר אלא שפירותיו הן חוץ לעיר אבל נכרי הדר בעיר ויש לו פירות בעירקמח כיוצא באלו שהביא להישראל מותר אף למי שהובא בשבילו אפילו הוא יו"ט ראשון לפי שאין כאן ספק כלל אלא הוא בודאיקמט דמן הסתם הביא מפירותיו שבעירקנ ואפילו יש להנכרי ב' בתים ובהן פירות אחד מהן תוך התחום והב' חוץ לתחום אין חוששין שמא הביא מאותן שחוץ לתחוםקנא אלא מן הסתם הביא מאותן שבתוך התחום שהן קרובים יותר לעירקנב:

יח

יח וכל זה בנכרי שהביא דורון לישראל אבל נכרי שהביא למכור אם רוב העיר הן נכרים בודאי לצורך הנכרי הביאקנג ומותר ליקח ממנו (על דרך שנתבאר בסי' שכ"גקנד ע"ש) ולאכול אפילו ביו"ט ראשון אם הוא דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה ואם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה מותר באכילה לערב מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו כדין מביא לצורך נכרי דכיון שרוב העיר הן נכרים מן הסתם הביא לצורך רוב אנשי העיר.

ואם אנו רואים שאם נתיר ליקח ממנו ביו"ט ירבה להביא עוד ביום טוב אף לצורך ישראל אסור ליקח ממנו ביו"ט אף על פי שרוב העיר הן נכריםקנה אבל מן הסתם אין חוששין שמא ירבה להביא גם בשביל ישראלקנו ומותר ליקח ממנו בעיר שרובה נכרים.

ומכל מקום נכרי המביא דגים למכור בעיר שרובה נכרים אף בסתם יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל אם אנו מתירין ליקח ממנו כיון שדרך ישראל לקנות דגים לכבוד יום טובקנז וצריך להתיישב בדבר זהקנח כי הכל לפי ראות עיני המורה:

יט

יט אבל <(ו)> העיר שחציה נכרים וחציה ישראלקנט נכרי המביא שם למכור בודאי לצורך שניהם הוא מביאקס וכיון שכוונתו גם לצורך ישראל הרי דינו כדין נכרי שהביא דורון לישראלקסא (שאם יש במינו במחובר צריך כל אדם להמתין בכדי שיעשו אף מי שלא הובא בשבילוקסב ואם אין במינו במחובר אלא שהובא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילוקסג דהיינו מי שאינו מאנשי העיר ובא לעיר אחר שכבר היה הנכרי בתוך תחום העיר):

כ

כ וכל זה כשהנכרי שהביא למכור הוא דר בעיר זו שמוכר בה והביא מפירותיו שחוץ לתחום אבל אם הוא דר בכפר חוץ לעיר אפילו אם הרוב הן ישראל והביא לשם דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה דינו כדין מביא לעיר שרובה נכרים דכיון שהוא דר מחוץ לעיר אנו הולכים אחר רוב העולם ואנו אומרים שמן הסתם לקטן וצדן לצורך נכרים שהן רוב העולם ואח"כ נמלך והביאן לעיר זוקסד לפיכך אם הביאן מתוך התחום מותר לערב מיד כדין פירות שנלקטו בשביל נכרי ואם הביאן מחוץ לתחום מותרים לערב אחר שהמתין בכדי שיעשו אף אם הוא שבת או יו"ט שני של ראש השנה או של גליות כדין דבר שאין במינו במחובר שהובא לצורך ישראל מחוץ לתחוםקסה:

כא

כא ישראל שקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יו"ט בעד סכום דמים אלו שקצץ לו ונשתהה הנכרי והביאן ביו"ט אם הוא בענין שיש להסתפק שמא ניצודו ביום טוב הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערבקסו כמ"ש למעלהקסז.

אבל בערב יש להסתפק אם צריך להמתין בכדי שיעשו לפי שיש לומר שלא הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו במלאכה הנעשית ביו"ט בשביל ישראל אלא אם הוא בענין שאם נאסור [ל]הישראל ליהנות ממלאכה זו עד לאחר שימתין בערב בכדי שיעשו אזי לא יעשה הנכרי המלאכה ביום טוב עד הערב בשעה שהישראל רשאי ליהנות ממנה כגון שהישראל לא קצץ עם הנכרי שיעשה מלאכה זו בשבילו אלא הנכרי מדעת עצמו הוא עושה כן לצורך הישראל ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה ביום טוב בודאי לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב ונמצא כשהנכרי עושה אותה ביו"ט בודאי עושה אותה לדעת כן שיהנה ממנה הישראל ביו"ט לפיכך קנסוהו חכמים שלא יהנה ממנה ביו"ט עצמו וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו אבל כשהישראל קצץ עם הנכרי מערב יו"ט שיעשה לו מלאכה זו ואף אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו אעפ"כ יעשנה הנכרי להשלים קציצתו וליטול דמיו מהישראל נמצא כשהנכרי עושה המלאכה ביו"ט אינו עושה אותה בשביל שיהנה ממנה הישראל ביום טוב עצמו אלא בשביל עצמו הוא מזרז את עצמו למהר מלאכתו לפיכך אפשר שזהו דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת שיעשה לו מנעלים והביאן לו הנכרי בשבת שהן מותרים להישראל בו ביום כמ"ש בסי' רנ"בקסח ע"ש.

וכבר נתבאר שם דיש אוסרין ללבוש המנעלים עד שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו ולדבריהם אף דגים אלו אסורין עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו.

אבל לאחר כדי שיעשו אפשר שהן מותרים אף אם הוא יו"ט שני של גליותקסט כמו שנתבאר לענין המנעליםקע.

ואם ידוע שדגים אלו ניצודו מערב יו"ט אלא שהביאן ביו"ט מחוץ לתחום כיון שאין כאן איסור מוקצה אפשר שהן מותרים אף בו ביוםקעא להמתירין גבי מנעלים וכבר ביארנו שם שבשעת הדחק (שהוא צריך למנעלים אלו בשבת) יש לסמוך על המתירין עיין שם כל פרטים אלו:

כב

כב ישראל ששיגר דורון לחבירו ע"י נכרי מערב יו"ט והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביו"ט מחוץ לתחום אם ישראל השולח הוא יודע שאי אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום הרי זה אסור באכילה למי שהובא בשבילוקעב (ולאנשי ביתוקעג) ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שנעשה איסור בשבילו.

אבל אם השולח לא ידע שילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום שהיה לו שהות להגיע לשם מבעוד יום ונתעכב השליח בדרך והביא ביו"ט מחוץ לתחום הרי זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילוקעד שהרי אין הנכרי מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחוםקעה אלא משל ישראל אחר הוא מביא והישראל לא ישמע אליו לשלוח לו ביום טוב מחוץ לתחוםקעו שאין אדם חוטא ולא לו רק שצריך ליזהר שלא יטלטלנו חוץ לד' אמותקעז במקום שאסור לטלטל שם בשבת ואפילו אם לא הובא בשבילו ואפילו ע"י נכרי כמ"ש למעלהקעח:

כג

כג במה דברים אמורים בדבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אבל אם הדורון הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה אסור לקבלו מיד הנכרי ביום טוב אף על פי שהנכרי יצא מבית ישראל המשלח מערב יו"ט וא"כ דורון זה נלקט וניצוד מערב יו"ט מכל מקום יש לחוש שמא החליף הנכרי את הדורון בפירות שנלקטו היום ולפיכך אין לקבל ממנו אלא אם כן חתום בתוך חותם אחדקעט ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' קי"חקפ ע"ש:

כד

כד במה דברים אמורים בישראל ששיגר דורון לחבירו משלו שמקבל הדורון אינו יודע אם מה ששיגר לו חבירו היה טוב ויפה יותר ממה שהביא לו הנכרי או לאו ולפיכך יש לחוש שמא היה טוב יותר והחליפו הנכרי ברע ממנו (שנלקט וניצוד ביו"ט) כיון שהוא נהנה בחליפין אבל ישראל שקנה מערב יו"ט דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה והניחו ביד הנכרי בלא חותם עד למחר ולמחר ראה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שהניח אצלו אף על פי שאינו מכיר בטביעות עין שזהו הראשון שהניח אצלו מותר ואין אנו חוששים שמא החליפו הנכרי כיון שאינו נהנה בחליפין שהרי זה הוא כל כך טוב ויפה כמו הראשון שהניח אצלוקפא:


א) רב פפא בגמרא כד, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) ראה לקמן ס"ד שזה אסור גם מספק.

ג) רמב"ם פ"ב ה"י. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תצז קו"א ס"ק א (ד"ה ואין להקשות).

ד) הר"ש בפי' המשניות תרומות פ"ח מ"ב. רמ"א ס"א.

ה) משנה שם. רמב"ם הל' תרומות פ"י הי"ב-ג.

ו) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

ז) סעיף ב.

ח) מ"א סקי"א (מן הסתם). וראה לקמן ס"ג (שבלי טעם זה היה מותר מטעם ספק ספיקא).

ט) מ"א סקי"ב.

י) רש"י שם ד"ה ולערב. מ"א ס"ק ג. וראה לקמן בהגהה שבסוף הסעיף (הטעם דחיישינן הכא לטעם זה).

יא) רא"ש פ"ג סי' ב לדעת רש"י. שו"ע שם.

יב) רש"י שם, ושכן הורה רבנו גרשום מאור הגולה ורבי קולונימוס. רמב"ם פ"ב ה"י. שו"ע שם.

יג) רש"י שם.

יד) רי"ף (יג, ב). רא"ש שם. מ"א ס"ק ב. וכדלקמן ס"ד (כשנאסר לאכילה במשך כל היום) וש"נ.

טו) תוס' עירובין מ, א דבור ראשון (לענין האיסור ביו"ט), וטור (אף לענין בכדי שיעשו), לדעת רש"י. שו"ע שם.

טז) תוס' שם. טור ושו"ע שם.

יז) טור ושו"ע שם.

יח) סעיף ג.

יט) ר"י בתוס' כד, ב ד"ה ולערב. ר"ת הובא ברא"ש שם. לבוש ס"א. וראה בהגהה שבסוף הסעיף, שזהו עיקר הטעם (גם לדעה הא'), כדלעיל סי' שיח ס"א. סי' שכה ס"ט.

כ) ראה גם לעיל סי' שיח שם.

כא) רא"ש שם. רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ה. לבוש שם. ט"ז סק"א.

כב) גמרא עירובין מ, א ותוס' שם ד"ה אדעתא. מ"מ פ"ב ה"י. מרדכי עירובין רמז תק. רש"ל שם. וראה גם לעיל סי' תקג סי"ב, וש"נ. לקמן סי"א.

כג) רא"ש שם. ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא לדעת ר"ת. לבוש סוף ס"א. מ"א סק"ה.

כד) רש"י שם בשם הר"י הלוי ובה"ג (ראה בה"ג הל' יו"ט לו, א). ר"י בתוס' שם. רא"ש שם וטור בשם ר"ת. רמ"א בשם ויש מחמירין.

כה) ר"י בתוס' שם. רא"ש שם. לבוש ס"א. מ"א סק"ד.

כו) ט"ז סוף סק"ב וסק"ח.

כז) רא"ש שם (לענין הובא מחוץ לתחום, וכדלקמן סט"ו). ט"ז סק"י.

כח) הר"י בתוס' שם בסופו. רא"ש שם וטור, בשם ה"ר יחיאל מפארי"ש. רמ"א ס"ד. וראה גם לקמן ס"ט (לענין מוצאי שבת שאחר ר"ה).

כט) טור וב"י ד"ה ואם חל. לבוש ס"ד.

ל) הר"י בתוס' שם. ב"י שם. מ"א סקט"ז.

לא) ב"י שם. וכדלקמן ס"ט (לענין הביא לו בב' דר"ה בערב שבת), וש"נ.

לב) רמ"א ס"א.

לג) הגהת סמ"ק סי' קצד (ע' קסז) בדעת ר"י (שאסור אף לאחרים). מרדכי עירובין רמז תצא. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' נז (שנוהגין להחמיר כסמ"ק). מהרי"ל הל' יו"ט (ריש ע' קעז). תרומת הדשן סי' עח. רמ"א שם.

לד) תרומת הדשן שם (שלכן אסור לבשלו לצורך שבת). רמ"א ס"ד.

לה) תרומת הדשן שם. וכדלעיל לדעה הא' (שאסור אף לאחרים), וש"נ.

לו) וכדלעיל לדעה הא' (בליל ב' של יו"ט, קודם שהמתין).

לז) מ"א סקי"ז.

לח) מ"א סוף ס"ק ו.

לט) ט"ז סק"ח (שאינו מוקצה כלל). וראה קו"א סק"א (שסומכים עליו כשהוא לכבוד שבת).

מ) תרומת הדשן שם (שסומכים על הרא"ש לדעת ר"ת, שביום ב' לא נאסר על אחרים). רמ"א ס"א.

מא) מ"א סק"ו (שסומכים על דעת רש"י שביום ב' לא נאסר אף על עצמו).

מב) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שז סכ"ג. סי' שלג ס"ו. סי' תקי ס"כ.

מג) מ"א שם.

מד) וכ"ה לעיל סי' שכה סי"ג.

מה) מ"א סוף סק"ו.

מו) שאין סומכים על סברא השניה, להתיר לאחרים, אף לכבוד האורחים.

מז) רש"י כד, ב שם, ושכן דעת רבנו גרשום מאור הגולה ורבנו קולונימוס. רי"ף (יג, ב). רמב"ם פ"א הכ"ד ופ"ב ה"י. ראב"ד בהשגות על בעל המאור (יג, א) אות ד. רז"ה שם. רמב"ן במלחמות (יג, ב). רשב"א בחידושיו כד, ב סוד"ה הא. ר"ן (יג, ב) ד"ה ולערב. מגיד משנה שם. שו"ע ס"א. עיין קונטרס אחרון [בהגהה].

מח) סעיף ט.

מט) ראה גם לעיל שם, שאסור גם לאחרים.

נ) ראה לעיל סי' תצז קו"א ס"ק א (ד"ה ואין להקשות), הטעם שתלישה וצידה ביו"ט חשיבי מלאכה גמורה. ולענין שבת, ראה לעיל סי' שכה ס"ט: איסור של תורה.

נא) ראה גם לקמן סי"ב-ג.

נב) ר"ח עירובין מ, א. תוס' שם דבור הראשון (לסברא הב' דלעיל ס"א). רשב"א כד, ב ד"ה פירוש, ובשו"ת ח"א סי' לט. ר"ן (יג, ב) ד"ה ולערב. שו"ע סוף ס"א.

נג) ר"ן שם. שו"ע שם. וכ"ה לעיל סי' שכה סי"ג (חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתו או צידתו).

נד) מ"א סק"ט. וכ"ה לעיל שם.

נה) מ"א סקי"א (מן הסתם ליקט בשבילו) וסקי"ב (היום).

נו) ריש ס"א.

נז) רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ז. מ"א סקי"ב. וראה לעיל סי' תקיג ס"ד, ובקו"א שם ס"ק ב, שבמקום שיש ספק ספיקא ממש, מתירין אף דבר שיש לו מתירין. וכ"ה לקמן סט"ז.

נח) ט"ז סק"ד, כגירסת ופירוש הגאונים בשמואל שבת קנא, א. רי"ף שם (סה, א). רמב"ם הל' שבת פ"ו ה"ו. שו"ע ס"ז. וכ"ה לעיל סי' שכה ס"י (שהעיקר כסברא הראשונה שם), וסי"ד (שזה תלוי בדין הובא מחוץ לתחום לענין בו ביום, דקיי"ל להחמיר לקמן סט"ז). וראה קו"א ס"ק ב.

נט) רב אשי ד, א (לענין עצים הנושרים, וכדלעיל סי' תצז ס"ח). מלחמות שבת (סה, ב. לענין תחומין. וכדלקמן סט"ז). ט"ז סקי"ג.

ס) גמרא כד, א-ב (דקיי"ל ספק מוכן אסור). טור ושו"ע ס"ג. וכדלעיל סי' תצז ס"ד.

סא) פסחים פ"ד נו, רע"ה (אוכלין מתחת הנשרים ומיחו בידם חכמים). תוס' שם ע"ב ד"ה מחלוקת, בשם הירושלמי שם פ"ד ה"ט (דמיירי בסתם).

סב) רמב"ן במלחמות רפ"ג דביצה (יג, א).

סג) ראה לעיל סי' שי ס"ג, סי' שיח ס"ו, וסי' שכה ס"ח, דהיינו דוקא בפירות שנגמר בישולן.

סד) רמב"ן שם. וראה גם לעיל סי' שי ס"ג, וסי' שכה ס"ח.

סה) גמרא ב, סוע"ב.

סו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ג. לעיל סי' שי ס"ג. סי' שכה ס"ח. סי' תקא ס"י. סי' תקז ס"ג.

סז) גמרא כד, ב (בודאי - מי שרו בטלטול. ובספק - כרב שם אליבא דת"ק שאסור אף בטלטול). וכ"ה במקומות שצויינו לעיל, ובסי' תצז ס"ח (לענין ספק מוקצה). וראה תקז קו"א ס"ק ד ד"ה מכל מקום (שמ"מ מותר בהנאה בלי טלטול).

סח) רי"ף (יג, ב). רא"ש שם. מ"א ס"ק ב. וכדלעיל סי' שח ס"ט וסס"ח (שכל דבר שאסור באכילה בו ביום ואינו עומד להאכילו לכלבים אסור בטלטול), וסי' תצז ס"ז. וראה גם לעיל סי' שה סל"ג (בחלב שנחלב בשבת). סי' שכה ס"ח (בפירות שנתלשו ממחובר בשבת). תקיג ס"ג ובקו"א סק"א (בביצה שנולדה בשבת או יו"ט). לעיל ס"א (שגם כשנאסר באכילה לחלק מהיום אסור בטלטול).

סט) יש"ש פ"ג סי' ז. מ"א סי' תצז סק"ד. וכדלעיל סי' תצז ס"ד וש"נ.

ע) כדלקמן סי' תר ס"ב.

עא) ספק מוכן וספק יו"ט. וקיי"ל שספק ספיקא מותר לצורך אפילו בדבר שיש לו מתירין, כדלעיל ס"ג, וסי' תקיג קו"א ס"ק ב.

עב) ראה רמב"ם פ"ו הי"ד.

עג) מ"א שם. וראה גם קו"א כאן ס"ק ג, ולעיל שם.

עד) מרדכי רמז תרפה בשם ראבי"ה סי' תשסג. משא"כ בספק תחומין, שהתירו ביו"ט שני, כדלקמן סט"ז. לעיל סי' תצח ס"ז. וראה קו"א ס"ק ג.

עה) לענין פירות הנושרים, שמבואר כאן.

עו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"ג.

עז) בשאר מוקצה, שאסור מספק גם ביו"ט שני, כדלעיל סי' תצז ס"ח.

עח) ס"א, וש"נ.

עט) לקמן סט"ז.

פ) גמרא כד, ב ורש"י ד"ה ופירי. טור ושו"ע ס"ג.

פא) גמרא עירובין מ, א. ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אבל אם.

פב) גמרא כד, ב.

פג) תוס' שם ד"ה אלא (שאם לא נס ליחן אסורין). וראה קו"א סק"ד.

פד) רש"י שם ד"ה אלא בכוורי.

פה) טור ושו"ע שם. וכדלקמן סי"א וש"נ.

פו) מ"א סק"ז.

פז) תוס' עירובין לט, ב ד"ה אי (שאין צריך בזה בכדי שיעשו). רא"ש פ"ג סי' ב. טור ושו"ע ס"ב. ט"ז סק"ג.

פח) מרדכי עירובין רמז תצא. הגהות אשרי שם פ"ג סי' ח. ב"י שם. ט"ז שם. וכדלעיל סי' תקיג ס"ח (לענין ביצה שנולדה).

פט) הגהת סמ"ק סי' קצד (ע' קטו). הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ב ה"י. הובא ב"י ד"ה ומ"ש ואפילו. וכדלעיל סי' תקיג ס"ח (לענין ביצה שנולדה).

צ) פוסקים. ונתבאר בקו"א.

צא) תוס' עירובין מ, א דבור הראשון. הגהת סמ"ק שם (לענין ודאי). הגהות מיימוניות שם. ב"י שם. מ"א סק"ח. ולענין ספק, נתבאר בקו"א ס"ק ה.

צב) תוס' שם. מ"א שם. וכדלעיל סי' תקיג ס"ט לענין ביצה שנולדה.

צג) רמב"ן במלחמות (ב, ב), לענין ביצה שנולדה. ר"ן (א, ב) ד"ה דרב. מ"א שם. וכדלעיל סי' תקיג ס"ט. ונפקא מינה למסיח לפי תומו, כדלקמן ס"י.

צד) תוס' והגהת סמ"ק והגהות מיימוניות שם. ב"י ומ"א שם.

צה) סעיף ז.

צו) יש"ש פ"ג סי' ו. מ"א שם.

צז) מ"א שם.

צח) ראה רמב"ן במלחמות (יג, ב: משום מוקצה אי נמי כו' גזירה שמא יצוד). לעיל סי' תצז סי"ג (שהוא משום מוקצה), וש"נ.

צט) ראה תוס' ד, א סוד"ה אלא.

ק) שו"ת הרשב"א ח"ה סי' רי. רמ"א ס"ד.

קא) רשב"א שם.

קב) רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ו. ט"ז סק"ז.

קג) ס"א (לדעה הב', לענין שבת שאחר ב' ימי יו"ט).

קד) רש"ל שם. ט"ז שם.

קה) ס"א (לב' הדעות, לענין הביא לו ביו"ט שני בערב שבת).

קו) מ"א סקי"ג. וכדלעיל ס"ח.

קז) רמ"א סי' תקיג ס"ו. מ"א שם. וכדלעיל סי' תקיג סט"ו.

קח) כדלעיל שם, וש"נ.

קט) סעיף יז.

קי) גמרא כד, סע"ב. טור ושו"ע ס"ה.

קיא) כדלעיל סי' תצז ס"י.

קיב) סעיף ה.

קיג) גמרא שם כה, רע"א. טור ושו"ע שם.

קיד) ראה לעיל סי' תקז קו"א ס"ק ד (ד"ה ואף שבהבא), ולקמן סי' תקפו סכ"ו, שאף אסור להשתמש בו להנאה, אבל הנאה בלא מעשה מותרת.

קטו) מ"מ פ"ב ה"י. הגהות מיימוניות שם אות כ. מרדכי עירובין רמז תק. שו"ע שם. וכדלעיל סי' תקג סי"ב וש"נ. לעיל ס"א.

קטז) רי"ף בתשובה (תמים דעים סי' קכב). רבנו יהודה בתוס' כד, ב ד"ה ולערב. ספר התרומה סי' רנא. סמ"ג ל"ת סה (כ, א). ר"ן (יג, ב) ד"ה ופירות. מרדכי שבת רמז תט. דעה הא' בטור. שו"ע שם. וכ"ה לעיל סי' שכה סי"א.

קיז) כדלעיל ס"ב, וש"נ. וראה לעיל סי' שכה סי"ג שהלילה עולה לו בחשבון.

קיח) מ"א סקכ"ו.

קיט) טעם אחר ברש"י כה, רע"א (לענין בו ביום, שכאן גזרו רק מטעם גזירה שמא ישלח בשבילו), לגירסת ופירוש מהרש"א שם.

קכ) כדלעיל ס"א לדעה הב'.

קכא) ראה גם לעיל שם, בהגהה שבסוף ס"א.

קכב) רז"ה (יג, א) בשם חכמי לוניל. הובא ברא"ש פ"ג סוס"י. טור ושו"ע ס"ח.

קכג) כדלעיל סי' שצו ס"א, משא"כ מוקצה כדלעיל ס"ד.

קכד) רז"ה ורא"ש שם. טור. ט"ז סקי"ד.

קכה) גמרא כה, רע"א. טור ושו"ע ס"ה. וראה לקמן סי' תקיח סוף סכ"א (הטעם שלא נאסרו מטעם מוקצה).

קכו) רש"י שם ד"ה חוץ בטעם הא' (איסור תחומין דרבנן). תוס' שם ד"ה הבא. לבוש ס"ה. וראה גם לעיל סי' שכה סי"א.

קכז) תרומת הדשן סי' פג. ב"י ד"ה ומ"ש ואם בא. יש"ש פ"ג סי' ח. לבוש שם. ט"ז סקט"ו. מ"א סקי"ח.

קכח) כדלעיל סי' שצו ס"א, וש"נ. וראה גם לקמן סי' תקפו סכ"ו.

קכט) רמב"ן במלחמות (יג, ב קרוב לסופו). ר"ן שם ד"ה ופירות. ב"י שם. לבוש שם.

קל) רא"ש שם. ר"ן (ראה שם: כל היכא דליכא למיחש משום מוקצה מותר לישראל אחר). טור ושו"ע ס"ה. ט"ז סק"י. וראה גם לעיל סי' שכה סי"א (לענין הובא מחוץ לתחום). לעיל ס"א (לדעת המתירין לאחרים גם במחובר ומחוסר צידה).

קלא) ר"ן שם בסופו. רא"ש עירובין פ"ד סי' י בסופו. שו"ע שם. וראה גם לעיל שם.

קלב) ר"ן שם. רא"ש שם. שו"ע ס"ט. ט"ז סקי"א.

קלג) מ"א סקי"ט.

קלד) רא"ש שם. ט"ז שם.

קלה) סעיף א.

קלו) רש"ל ביש"ש פ"ג סי' ט.

קלז) ט"ז סי' תא סק"ב (צורת הפתח). מ"א שם סק"א. מאמר מרדכי שם ס"ק ב (לחי או קורה). וראה גם לעיל שם סוף ס"ב.

קלח) רא"ש שם. שו"ע ס"ה.

קלט) שו"ע שם.

קמ) סעיף ו.

קמא) סעיף ב.

קמב) סעיף ה.

קמג) מ"א סקכ"ד, ובסי' תצח סק"ז. וכדלעיל סי' תצח ס"ז וש"נ.

קמד) ר"ן (יב, א) ד"ה גמ' אין (אף לענין מוקצה. אלא שבזה לא קיי"ל כוותיה, כדלעיל ס"ד).

קמה) ולא החמירו בו לעשותו כודאי דבריהם אלא במוקצה, כדלעיל סוף ס"ד וש"נ.

קמו) שמואל שבת קנא, א; לגירסת הרי"ף שם (סה, א). טור בשם הגאונים. רמב"ם הל' שבת פ"ו ה"ו. שו"ע ס"ז. וראה לעיל סי' שכה סי"ד (שזה תלוי בדין ספק לענין בכדי שיעשו, דלעיל ס"ג, שהעיקר כדעה האוסרת). לעיל קו"א ס"ק ג. לקמן קו"א ס"ק ו.

קמז) רב אשי ד, א (לענין עצים הנושרים, וכדלעיל סי' תצז ס"ח). מלחמות שבת (סה, ב. אף לענין תחומין). ט"ז סקי"ג, ובסי' שכה ס"ק יג. וראה גם לעיל שם.

קמח) טור בשם רשב"א שבת קנא, ב ד"ה גמרא. ביצה כד, ב ד"ה והא. ר"ן שם (יג, ב) ד"ה ומיהו. שו"ע שם. וראה גם לעיל שם סט"ו.

קמט) ט"ז שם.

קנ) ראה גם לעיל שם: אנו אומרים כאן נמצאו וכאן היו.

קנא) ראבי"ה הל' יו"ט סי' תשסג. מרדכי ביצה רמז תרפה. שו"ע סי' שכה ס"ט. וראה גם לעיל שם.

קנב) אליה זוטא סק"ט. וראה גם לעיל שם.

קנג) רשב"א בעבודת הקדש שער ה סי' ב. ארחות חיים הל' יו"ט אות כט. שו"ע ס"ו, ובסי' תצח ס"ג. וראה גם לעיל שם ס"ו. וכדלעיל סי' שכה ס"ו וש"נ.

קנד) סעיף א.

קנה) תשובת הגאונים. הובאה בב"י ד"ה כתוב בתשובות הגאונים, וביש"ש פ"ג סי' י. עפ"י עירובין מ, א. מ"א סקכ"ב.

קנו) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקיז ס"ב-ה.

קנז) ראה לעיל סי' רמב ס"ז וקו"א סק"ד.

קנח) מ"א שם.

קנט) סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). רמ"א ס"ו.

קס) סמ"ג שם. מ"א סקכ"ג. ונתבאר בקו"א ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' רעו ס"ז.

קסא) ראה לעיל סי' רנב קו"א סוף ס"ק ז, הטעם שנכרי המביא למכור גרע מקבלנות, שמותר לדעה הא' דלקמן סכ"א, ולעיל שם סי"א.

קסב) כדלעיל ס"א.

קסג) כדלעיל סי"ד.

קסד) מ"א סקכ"ב. אליה רבא סקכ"א.

קסה) כדלעיל סי"ג.

קסו) מ"א סק"ג.

קסז) סעיף ג (שאסור אף מספק).

קסח) דעה הא' דלעיל שם סי"א, וש"נ.

קסט) ראה מ"א שם וסי' רנב סקי"ב.

קע) לעיל שם (במוסגר). וראה גם לעיל ס"א בהגהה.

קעא) ראה מ"א סק"ג.

קעב) כנסת הגדולה סי' שכה בהגה"ט. מ"א סוף סקכ"ו.

קעג) ראה לעיל ס"א.

קעד) כל בו סי' נח (יט, ד). ב"י סוף הסי' בשם הרשב"א (ראה שו"ת המיוחסות להרמב"ן סוס"י קנב). שו"ע ס"ט.

קעה) רשב"א שם. ט"ז סקט"ו. מ"א סקכ"ו. וכדלעיל סי"ב, שבהובא מחוץ לתחום לא אסרו משום נהנה ממלאכת שבת, רק מגזירה שמא יאמר לנכרי כו'.

קעו) כל בו שם. לבוש ס"ט. וראה גם לעיל סי' שיח ס"א.

קעז) רשב"א שם. שו"ע שם.

קעח) סעיף טו.

קעט) מ"א סקכ"ו.

קפ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א. ש"ך סק"ה. לעיל סי' כ ס"ג.

קפא) מ"א סי' תקיז סק"ג.