ספריית חב"ד ליובאוויטש

לד

בשם הבעש"ט105 ז"ל נ"ע זי"ע כי כל מה שנמצא בכתבי האריז"ל ובשאר ספרי הקבלה שיחסו ז' השמות שאינן נמחקין ושארי כינויים למדות וספירות עליונות שם א-ל בחסד ואלקים בגבורה כו' וכיוצא אין הכוונה ח"ו על הספירות ממש שספירת חסד נק' א-ל ח"ו כי כלל גדול שכל התפלות הן אליו ולא למדותיו ח"ו וכן השמות שאנו קוראים א-ל או אלקים היינו לו ית' ממש ולא למדותיו ח"ו ומ"ש בקבלה דשם אלקים עד"מ הוא במדת הגבורה ר"ל בחי' אלקותו ית' ממש המלובש במדת הגבורה כו' ולא שהשם אלקים הוא מדת הגבורה עצמה ח"ו כי אין מקרא יוצא מתוך פשוטו שהשמות א-ל ואלקים הן לעצם אלקות ממש ולא להמדות וכו' רק שבבחי' התלבשות במדת חסד נק' א-ל ובהתלבשות במדת גבורה נק' אלקים כו'106.


-----  הערות  -----

105) מועתק בזה קטע ממכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (נדפס בספר המאמרים תש"ט ע' 100. אגרות-קודש שלו ח"ג ע' קמד. הועתק ב"היום יום" יא תשרי):

בשנת תקנ"ו במוצאי יוהכ"פ בליאזנא, אמר רבינו הגדול נ"ע תורה ברבים (כנהוג אז בדרושים קצרים) ע"פ מי כהוי' אלקינו וגו' אליו, אליו ולא למדותיו, דער פרדס זאָגט אַז אליו איז אורות המתלבשים בכלים דע"ס דאצילות. דער רבי דער בעש"ט זאָגט אַז אליו איז דער אלקות וואָס אין כלים דע"ס דאצי'. דער פירוש הפשוט איז אליו דער עצמות א"ס וואָס עס איז באַ יעדער פּשוט'ן אידן בידיעה עצמית דורך אמונה פּשוטה. און דאָס איז קרובים אליו, און בכל קראנו אליו, די ביידע אליו'ס איז עצמות א"ס און עצמות הנשמה, די תפלה באמונה פּשוטה איז מחבר עצמות הנשמה מיט עצמות א"ס, אַז עצמות א"ס זאָל זיין דער רופא חולים און מברך השנים. וראה גם רשימת היומן של רבינו – סוכות תרצ"ה ("רשימות" חוברת קיד ע' 23). ד"ה באתי לגני וד"ה ויהי בשלח תשכ"א (ספר המאמרים תשכ"א ע' 248. ע' 259. ע' 266).

106) אוה"ת יתרו ע' תתמט-תתנ. וראה גם בשם הבעש"ט אוה"ת ענינים ע' רלח. ספר המאמרים תרמ"ד ע' רצב. תרמ"ט ע' ערה. עזר"ת ע' לח. עטר"ת ע' ט.

ובאוה"ת פ' שמות ע' קו לאחרי שמביא דברי הבעש"ט כותב:

ובאמת שזה מוכרח ג"כ מהתורה שהרי ארז"ל בכל קראינו אליו ולא למדותיו למדותיו הן הע"ס ואי תימא ששאר השמות שאינן נמחקין כוונתן להספירות ממש א"כ כשאנו אומרי' הטה אלקי אזנך ושמע כו' אד' שמעה כו' וכהנה רבות היתכן שאנו קוראי' למדות' ח"ו ולא אליו מה שאסרו זה בפי', אלא ודאי עכצ"ל כדפי' הבעש"ט נ"ע שכל השמות שאינן נמחקין מורים על מהו"ע ית' רק החילוק הוא בהתלבשותו בכלים שם אל"ף למ"ד הוא מצד התלבשותו בחסד כו', וא"כ זה סותר למש"ל דהאור המלובש בכלים הוא נק' הכל שם בן ד' ושאר השמות הן בהכלים ממש שהרי הבעש"ט נ"ע פי' שכל השמות הן לאור א"ס המלובש בהכלים ולא שם בן ד' לבד ומוכרח הוא באין ספק. והתירוץ הוא לענ"ד מוכרח עפ"י מ"ש במ"א* בפי' וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא בלא כו', דפי' אנת הוא בחי' אור א"ס המלובש בהכלים כדלעיל בפי' אנת חכים כו' ובהסתלקותו אשתארת כגופא כו'. וקשה דבהסתלקותו הי' ראוי לומר שיתבטלו ממציאותן לגמרי כמו קודם התהוותן כנודע בענין לעולם* הוי' דברך נצב כו', אבל הטעם דמ"מ אשתארו כגופא מבו' שם שהוא מפני שהכלים יש להן שרש בפ"ע מאור א"ס בזולת האורות שמתלבשים בהן אח"כ והיינו שהאורות שרשן מהקו וחוט והכלים שרשן מבחי' הרשימו כו' יעו"ש. והנה הרשימו הוא מבחי' אור א"ס ממש רק שהוא מה שנשאר אחר הצמצום כנודע וא"כ הוא למעלה מעלה ממהות הכלים עצמן חכמה וחסד כו' דהא רשימו זו הוא מאור א"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל רק שרשימו זו נעשה חיות להכלים ומהווה אותן מאין ליש. וא"כ מובן ומבואר שגם בהכלים יש ב' בחינות היינו הכלי עצמה ובחי' החיות המלובש בה מאור אין סוף מהרשימו, ובחינת השמות שבכלים היינו בחינת אין סוף מהרשימו המלובש בהכלים. אמנם בחינת האורות שהן מהקו הוא גבוה מהרשימו כי הוא מבחי' האור שלמעלה מהצמצום כמ"ש במ"א. ולכן האורות מלובשים בכלים וחשיבו לגבי הכלים כנשמה לגבי גוף. ונמצא צדקו דברי הבעש"ט נ"ע שכל השמות אינן להכלים ממש רק להאור אין סוף המלובש בהכלים והוא מבחי' הרשימו כנ"ל, וגם צדקו דברי האריז"ל דהאורות הן מבחי' שם הוי' ושאר השמות הן בהכלים דר"ל דהאורות הן מבחי' הקו שלמעלה מהרשימו כנ"ל. וזהו בחי' שם הוי' ושאר השמות הן לבחי' אור א"ס המחיה הכלים שהוא ע"י בחי' רשימו.

-----שולי הגליון-----

מ"ש במ"א: ראה בסידור ד"ה וכד אנת.

לעולם: ראה שער היחוד והאמונה פ"א. אגה"ק סכ"ה.