ספריית חב"ד ליובאוויטש

תיט

ליקוט ביאורים מכ"ק אדמו"ר זי"ע*

לשבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט

בש"פ תבוא, ח"י אלול, תרנ"ב, בגן עדן

פתיחה

משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ליל שמיני עצרת תרצ"ז1

ביום ו' עש"ק יו"ד אלול תרנ"ב הי' חתונת דודתי מוסיא2, השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אאמו"ר על האוהל

– בכלל הי' אצלו מסודר בדבר הביקור על האוהל, לבד הזמנים הקבועים הי' בזה גדרים3: א' – הי' אצלו ענינים שאינם ידועים. גדר הב' – עבור הידידים, כמו הרי"מ מפּאָלטאַווא ז"ל4 (ישנם המכתבים שהשיב אאמו"ר: קבלתי מכתבו והייתי באהלי קודש וספרתי דבריו, ופעם כותב: וספרתי עניניו). גדר הג' – שהי' נוסע לבקש על עניני חסידות שיונחו5, וישנם נזכרים בהפ"נ מאמרים להבינם –

בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל הי' השבע ברכות ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו (אאזמו"ר) אחר חתונתו6.

ביום ו' עש"ק נסע עוד הפעם על האוהל, והי' שם עד זמן מאוחר7, ובבואו הי' ניכר בעיניו (עס זיינען געווען געשוואָלן די אויגן8), אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתו9.

בש"ק10 תבוא הי' מאמר והי' כי תבוא. התפלה בש"ק ההוא הי' עד שעה מאוחרת ביותר (כי בשנים ההם בכלל הי' הסדר אצלו כי הי' מתפלל עד שעה 2 או חצי שלישית, והי' מתחיל בבוקר השכם, והי' בביהכ"נ רק לומר ברכו, לפעמים הי' בא באמירת הללוי', בעת אמירת ברכו הי' בביהכ"נ והיו מחכים עליו בדרך הכבוד אבל לא בדרך נשיאות, כי על אחרים היו ג"כ ממתינים, (על דודי הרז"א לא היו צריכים להמתין)).

אופן התפלה בש"ק תבוא (הנ"ל) הי' שלא כדרך הרגיל (עס האָט געשאָסן פייער), דרכו הי' בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהי' לומד לאחר הקידוש, ובעת הקידוש הי' מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת ש"ק.

בשמע"צ תרנ"ג בעת הפאַרברענגען סיפר אאמו"ר אודות היותו על האוהל ביום ה' (הנ"ל), ואמר11 כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו עד שיש לו הוראה על זה, און די הוראה איז אז דער ענין ווערט בַא עם נתעצם12.

המאמר והי' כי תבוא הנה אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, ואמר: אלך לבעל השמועה (המאמר הוא מאמר אאזמו"ר מהר"ש), הגם איך האָב עס געקענט מאַכן אין שטוב, איך האָב אָפט אַזוינע געסט, אך אמרתי אלך לבעל השמועה ונסעתי להאוהל, ולא פעלתי, שהענין עדיין לא נתעצם, ונסעתי למחר עוד הפעם על האוהל, ות"ל פעלתי שהענין נתעצם.

דער אויבערשטער בלייבט דאָך קיין בעל-חוב ניט13, איז פאַר דעם הנחת עצמותו ומסירה ונתינה, האָט מיר דער טאַטע (אדמו"ר מהר"ש) אָפּגעצאָלט: השבת ההוא הי' ח"י אלול יום הולדת הבעש"ט, ואמר לי אאמו"ר (אדמו"ר מהר"ש) קום לאָמיר גיין הערן תורה פון דעם בעש"ט14, ולקחני עמו. ואאמו"ר15 צייר המקום שהי' שם16, ואמר17 כי זהו ההפלאה בהרוחני שהוא שטחי, ואמר בג"ע יש סדר, כי אין חשבון בשאול כתיב18, אבל בג"ע יש סדר.

ואמר אאמו"ר{15} כי שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדים19 (כדלקמן).

**********


-----  הערות  -----

*) בא' השיחות ע"ד שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בח"י אלול, כותב כ"ק אדמו"ר (לקוטי שיחות חכ"ד ע' 177) תוכן הדברים דלקמן בתור הקדמה:

השקו"ט בתורת הבעש"ט שנאמרה בח"י אלול בא' השנים (שנת תרנ"ב), היא, לאחרי שישים לנגד עיניו ויתבונן בהנקודה הפנימית שמתבטאת ב"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" – ח"י אלול – כלשון הרב, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: "א) ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול, ב) ח"י אלול נותן חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי".

ויש להוסיף בדרך אפשר, שהעבודה כללית דאני לדודי (שמביאה כללות הענין דדודי לי) נחלקת לפרטים, כמרומז גם בהר"ת דאלול: "אנה לידו ושמתי לך" – ענין ערי מקלט, וענינו בעבודת האדם התורה (דברי תורה קולטין), "אני לדודי ודודי לי" – קו העבודה היא התפלה, "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – קו דגמילות חסדים, "(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" – ענין התשובה, הקדמה ויסוד לג' קוין הנ"ל, "אשירה לה' ויאמרו לאמר" – ענין הגאולה, גמר ושלימות העבודה. ע"כ.

1) ספר השיחות תרצ"ז ע' 189 ואילך*.

2) הרבנית חי' מושקא, עם הרה"ח וכו' מו"ה משה האָרענשטיין. – ראה אודותם ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז. תשנ"ז) ע' 22.

3) ברשימה אחרת: לפעמים הי' הולך עבור טובה פרטית, ולפעמים עבור ענין כללי.

4) ראה אודותו בהנסמן בספר השיחות תש"ו ע' 11 הערה 17. וש"נ.

5) ברשימה אחרת מוסיף בענין זה: הי' הולך באופן שלא ידעו מזה – כמדומה שאמר שהי' הולך בשעה 4 ושב בשעה 6 – ולפעמים גם בחורף הי' הולך בהשכמה כ"כ.

6) ראה ספר התולדות הנ"ל הערה 2 ע' 72, שמיום האופרופענעס [של אדמו"ר מהורש"ב] עד אחר שבעת ימי המשתה אמר אדמו"ר מהר"ש ל"ב מאמרים.

7) ברשימה אחרת: ובכה שם הרבה.

8) ברשימה אחרת: די אויגן זיינען געווען רויט פון בכיות.

9) ברשימה אחרת מוסיף: אָבער פרעגן איז ניט געווען שייך.

10) ברשימה אחרת מקדים: תפלת המנחה (בערב ש"ק) הי' אז בסדר של ערב ר"ה.

11) ברשימה אחרת: באַ אַייך איז דאָך געווען אַ פלא מיין גיין אויפן אוהל.

12) ברשימה אחרת: איך זאָג ניט קיין חסידות ביז דאָס ווערט מיט מיר נתעצם, און אַז עס ווערט נתעצם – נאָכדעם דאַרף איך האָבן אַ הוראה אַז איך זאָל דאָס זאָגן.

13) ברשימה אחרת: אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'.

14) ברשימה אחרת: אין ג"ע.

15) כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע.

16) להעיר משיחת ליל שמח"ת קודם הקפות ה'שי"ת (ספר השיחות ה'שי"ת ע' 373), וז"ל:

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט יענעם שמח"ת** געזאָגט בעת'ן פאַרבּריינגען:

הערט רייד, וואס איך האָב געהערט אין גן עדן.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט דאַן אַרומגערעדט דעם סדר פון גן עדן התחתון און גן עדן העליון.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט געהאַט אַ זעלטענעם חוש הציור, אין יעדע זאַך האָט ער מבאר ומסביר געווען אַז מען האָט דעם ענין געזעהען במוחש. ווען הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט דאַן גערעדט דעם הבדל פון געה"ת און געה"ע, און דעם סדר העליות, האָט מען דאָס געזעהען (כ"ק אדמו"ר שליט"א*** הראה באצבעותיו) במוחש ממש. און הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט דאַן געזאָגט:

איך זעה דאָס. און איר הערט לכל הפחות און דערהערט.

מיר האָט מען געגעבן אַ כח צו הערן דברי הרב. אַז איך האָב געהערט אַ מאמר פון טאַטן, האָב איך געהערט די רייד פון טאַטן, פון זיידן, פון עלטער זיידן, פון רבי'ן, פון מעזריטשער מגיד און פון בעש"ט, וואָס ער האָט מקבל געווען מאחי' השילוני.

17) ברשימה אחרת: וואָס פאַר אַ השערה קענט איר האָבן אין דעם מקום פון ג"ע!

18) ע"פ לשון הכתוב – קהלת ט, יו"ד.

19) כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ חזר על שבעת התורות בזמנים מיוחדים: תורה הא' והב' – בהמשך שיחה זו (דליל שמע"צ), תורה הג' הד' והה' – בשיחת שמח"ת לפני הקפות, תורה הו' – בשיחת ש"פ בראשית בעת הקידוש, ותורה הז' – בשיחת ש"פ בראשית בסעודה.

-----שולי הגליון-----

*) ראה גם מכתב אדמו"ר מהוריי"צ מכ"ט מנ"א תרצ"ז (אגרות-קודש ח"ד ע' קיז): "גמירא מילתא – ע"פ ספור מקובל מהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – אשר בו ביום – ח"י אלול – אומר כ"ק רבנו הבעש"ט נ"ע דברי תורה ברבים לפני תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל המקושרים אליהם, כפי אשר ספרתי בארוכה בחג הסוכות העבר".

**) בהתחלת הפיסקא שם: "תרנ"ד איז געווען אַ יאָהר פון גרויסע גילויים". אבל, מתוכן הדברים אודות הדיבורים ששמע בגן עדן, אואפ"ל שהכוונה היא לשמיעת שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן (בח"י אלול תרנ"ב), כפי שסיפר בשמח"ת הסמוך בשנת תרנ"ג (כמסופר בארוכה ובפרטיות בשיחת ליל שמע"צ תרצ"ז (כנ"ל)). ולהעיר, שבא' ההעתקות מהשיחה שתח"י נרשם: תרנ"ג (המו"ל).

***) כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע.