ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכ

התגלות שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט

ע"י נשיאי חב"ד

א. יש להקדים תחילה הלימוד וההוראה (תורה) מאופן התגלות תורות אלו – שז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט נתגלו ע"י נשיאי חב"ד דוקא:

אע"פ שחלק מז' התורות (ב' תורות הראשונות) נאמרו בהקהל, במעמד כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם, מ"מ, התגלותם למטה לא היתה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט, אלא ע"י נשיאי חב"ד – כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (ששמע בעצמו ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן), וכ"ק מו"ח אדמו"ר (שגילה ופירסם תורות אלו ברבים), ממלאי מקום של (רבותינו נשיאינו שלפניהם עד ל)אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

– ישנם הטוענים על חסידי חב"ד: היתכן ש"לוקחים לעצמם" ("זיי נעמען אַריין צו זיך") גם את הבעש"ט (וכן את תלמידו ממלא מקומו המגיד), בה בשעה שישנם עוד כמה וכמה תלמידי הבעש"ט?! – הנה טענה זו יש לה מקום רק בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט בחיים חיותו בעלמא דין, שנמסרו גם לשאר תלמידי הבעש"ט, "נהרא נהרא ופשטי'"1, אבל בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט (לאחרי הסתלקותו) בגן עדן, הרי לא נמסרו למטה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט אלא ע"י נשיאי חב"ד דוקא2.

ונקודת הענין – שבמשך הזמן הולך ומתגלה יותר הקשר והשייכות שבין תורת החסידות הכללית לתורת חסידות חב"ד, שאינם ב' ענינים בפ"ע, אלא ענין אחד, שתורת חסידות חב"ד "היא היא תורת הבעש"ט"3, ועל ידה נעשה עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה".

ב. ויובן בהקדם הביאור בענינו של ח"י אלול – היום שבו שמע כ"ק אדנ"ע שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט, וקרוב לומר שמאורע זה שייך לתוכנו של היום – שנוסף על היותו יום הולדתו של הבעש"ט (מייסד תורת החסידות הכללית), ה"ה גם יום הולדתו של אדמו"ר הזקן (מייסד תורת חסידות חב"ד), ובלשון הידוע4 "יום הולדת (שמזלו גובר5) את שני המאורות הגדולים":

בהשוואת הבעש"ט ואדמו"ר הזקן ל"שני המאורות הגדולים" מודגש שענינם של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן אחד הוא – בדוגמת "שני המאורות הגדולים" שהם (שני חלקים של) ענין אחד, שנבראו ביום אחד, ברגע אחד, בדיבור אחד, באותם אותיות ("מאורות"6), ולשם אותה תכלית ("להאיר על הארץ") – גילוי החסידות, שעל ידה מתגלה הנשמה והחיות דתומ"צ7.

אלא שכללות הענין דגילוי החסידות מתחלק בפרטיות לב' אופני עבודה (שני המאורות)8: גילוי החסידות ע"י הבעש"ט – שעיקרו9 באופן של המשכה מלמעלה למטה, התגלות פנימיות התורה "שלא בבחי' התלבשות", וגילוי החסידות ע"י אדמו"ר הזקן – שעיקרו{9} באופן של העלאה מלמטה למעלה10, התגלות פנימיות התורה "בהתלבשות בהשגה", לעשות את התחתון כלי מוכשר לגילוי החסידות11.

וכמודגש גם בהחילוק שאצל הבעש"ט הי' סדר עבודה של עשיית מופתים, הנהגה נסית, ועד שכללות הנהגה דעשיית מופתים נקראת "אַ בעל-שם'סקע הנהגה", שזהו סדר עבודה באופן של גילוי מלמעלה למטה; ואילו אצל אדמו"ר הזקן, אף שהיו ריבוי מופתים, מ"מ, לא היתה הדגשה (כ"כ) על ענין המופתים12, כי אם, על לימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה בשכל האדם (חכמה בינה ודעת), מלמטה למעלה.

וזהו גם כללות החילוק שבין שיטת פולין (שאר תלמידי הבעש"ט) לשיטת חב"ד13 – ששיטת פולין היא ש"צדיק באמונתו יחי'"14, א"ת יִחְי' אלא יְחַי', מלמעלה למטה, ואילו שיטת חב"ד היא שכל אחד ואחד צריך להתייגע בידיעת אלקות ("דע את אלקי אביך"15) באופן של הבנה והשגה, מלמטה למעלה.

והשלימות דגילוי החסידות היא בחיבור ב' האופנים דהמשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה (שני המאורות הגדולים) גם יחד.

ג. ובפרטיות יותר:

הסדר הוא שתחילה באה ההמשכה מלמעלה למטה, ולאח"ז באה ההעלאה מלמטה למעלה, היינו, שהעבודה בכח עצמו (מלמטה למעלה) באה לאחרי הקדמת הנתינת-כח ע"י ההמשכה מלמעלה למטה16.

וע"ד הסדר בכללות הענין דמתן תורה – "ואני המתחיל שנאמר17 וירד ה' על הר סיני"18, המשכה ונתינת-כח מלמעלה למטה, כדי שלאח"ז תהי' העבודה בכח עצמו מלמטה למעלה (ובכללות יותר – כ"ו דורות שלפני מ"ת שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה19, המשכה מלמעלה למטה, ולאח"ז העבודה מלמטה למעלה במ"ת).

וי"ל שעד"ז הוא הסדר בהתגלות החסידות – שתחילה הי' הגילוי דתורת החסידות הכללית ע"י הבעש"ט מלמעלה למטה, ולאח"ז גילוי תורת חסידות חב"ד ע"י אדמו"ר הזקן מלמטה למעלה.

ולאחרי שנעשית ההמשכה מלמעלה למטה (ע"י הבעש"ט) וההעלאה מלמטה למעלה (ע"י אדמו"ר הזקן), נעשה גם החיבור והיחוד ד"שני המאורות הגדולים" – שהגילוי מלמעלה למטה שבתורת החסידות הכללית נמשך ובא בעבודה בכח עצמו מלמטה למעלה בתורת חסידות חב"ד, ובעבודה מלמטה למעלה בתורת חסידות חב"ד ניכר ונרגש הגילוי מלמעלה למטה שבתורת החסידות הכללית שמתבארת בתורת חסידות חב"ד.

וענין זה מודגש ביותר בח"י אלול תרנ"ב – ששבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט ביום זה, יום הולדת שני המאורות הגדולים, נמשכו ונתגלו למטה ע"י נשיאי חב"ד (כ"ק אדנ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר), ממלאי מקומו של אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד.

ד. ויש לומר, שנוסף על החיבור דתורת חסידות הכללית (מלמעלה למטה) עם תורת חסידות חב"ד (מלמטה למעלה) שבהתגלות ז' תורות הבעש"ט ע"י נשיאי חב"ד, מודגש יותר החיבור דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה באופן ההתגלות דתורות הבעש"ט ע"י נשיאי חב"ד גופא – שבח"י אלול תרנ"ב שמע כ"ק אדנ"ע שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן:

מאורע זה – שבח"י אלול תרנ"ב עלה כ"ק אדנ"ע לגן עדן, בחיים חיותו בעלמא דין, ושמע שבעה תורות שאמר מורנו הבעש"ט – הוא מופת נפלא.

וע"פ הידוע{12} סדר ההנהגה בחב"ד בנוגע לעניני "מופתים", שאף שאצל רבותינו נשיאינו ראו ריבוי מופתים, ובפרט לאחרונה, מ"מ, לא עשו מזה ה"שטורעם" המתאים – צריך להבין: למה עשו "שטורעם" וגילו ופירסמו ברבים שכ"ק אדנ"ע עלה לגן עדן ושמע תורות מהבעש"ט?! ע"פ סדר ההנהגה בחב"ד היו צריכים לגלות ולפרסם את התוכן דשבעת התורות, ללא הקדמת המופת שבפרטי הדברים, שתורות אלו שמע כ"ק אדנ"ע ממורנו הבעש"ט בגן עדן בח"י אלול תרנ"ב?!

ומלבד התמיהה הכללית על עשיית "שטורעם" ע"ד נס ומופת – יש להקשות יותר בנדו"ד שמדובר אודות נס ומופת בתורה:

תורה – "לא בשמים היא"20, אלא ניתנה למטה לנשמות בגופים ובטבע העולם21, ורק נשמות בגופים למטה יכולים לפסוק פס"ד בתורה22. ומובן, שכלל זה הוא לא רק בנוגע לפסקי הלכות בנגלה דתורה, אלא גם בנוגע להוראות שבתורות הנ"ל שבהם מדובר אודות ענינים הנוגעים לעבודה בפועל דנשמה בגוף23 – מסירת נפש על פירסום אלקות בעולם ("לשכן שמו שם") ע"י "ברכה ופסוק תהלים", וכיו"ב.

וא"כ, נוסף על התמיהה שבפירסום נס ומופת שבהתגלות התורות, הרי, התגלות התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן כשלעצמה היא היפך הכלל ש"לא בשמים היא"?!

ה. ויש לומר הביאור בזה – ע"פ האמור לעיל בנוגע לגילוי תורת החסידות באופן של חיבור תורת חסידות הכללית עם תורת חסידות חב"ד:

התגלות שבעת התורות של הבעש"ט (לכ"ק אדנ"ע, ועל ידו לכל בנ"י בעלמא דין) באופן נסי דוקא (עי"ז שכ"ק אדנ"ע שמע תורות אלו בגן עדן) – הו"ע של המשכה מלמעלה למטה בתכלית (לא כלימוד התורה ע"ד הרגיל ע"י יגיעה בכח עצמו, מלמטה למעלה).

וביחד עם זה, ההמשכה מלמעלה למטה שבהתגלות שבעת התורות באופן נסי, נתגלתה ונמסרה ע"י כ"ק אדנ"ע (ובנו ממלא מקומו כ"ק מו"ח אדמו"ר), נשיא חב"ד, ממלא מקומם של רבותינו נשיאינו עד לאדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד – שעי"ז נתלבשה באותיות השכל דחב"ד, כדי שתהי' בזה העבודה בכח עצמו מלמטה למעלה24.

ובפרטיות יותר – שלאחרי שכ"ק אדנ"ע שמע שבעת התורות בג"ע, התבונן והתעמק בהם עד שנקלטו ונתעצמו בשכל (חב"ד) שלו, ועי"ז נעשו תורות אלו פס"ד והוראה לכל בנ"י (בבוא הזמן שנתגלו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר) – תורה והוראה שנמסרה ע"י נשמה בגוף, כפי שמצינו דוגמתו גם בפסקי הלכות בנגלה דתורה, ש"תנאים25 ואמוראים הגדולים היו מביטין אורחין ושבילין דאא"ס באותן ההלכות . . ולפי השגתם בארחות אא"ס כך יפסוק הדין וההלכה"26 (ועד"ז מצינו בכ"מ שגדולי ישראל פסקו הלכות על יסוד מה שקיבלו בשמים, מאליהו הנביא, וכיו"ב27), כי, לאחרי השגתם בארחות דאא"ס התייגעו גם בהבנה והשגה ע"פ השכל שלהם, עד שהפס"ד בפועל הי' מצד ההבנה וההשגה דנשמה בגוף28, ועד"ז בנדו"ד.

ו. ומזה מובן גם בנוגע להפירסום ברבים שתורות אלו שמע כ"ק אדנ"ע ממורנו הבעש"ט בעלותו לגן עדן בחיים חיותו בעלמא דין:

בשביל העבודה בכח עצמו מלמטה למעלה – מספיק לגלות רק את התוכן דשבעת התורות בנוגע לעבודה בפועל; אבל כדי שיהי' ניכר בעבודה מלמטה למעלה הנתינת-כח מלמעלה למטה, שעי"ז תהי' העבודה מלמטה למעלה באופן נעלה יותר – צריך לגלות גם שתורות אלו נתגלו ונמסרו באופן נסי, ע"י פירסום המאורע שכ"ק אדנ"ע עלה לגן עדן ושמע תורות אלו29.

וכמובן בפשטות שכאשר יהודי שומע שנעשה שינוי במעשה בראשית (שכ"ק אדנ"ע עלה לגן עדן ושמע תורות שאמר הבעש"ט) בכדי למסור לו הוראות בעבודת ה'30 – ה"ז מוסיף התפעלות וחיות ותוקף בקיום ההוראות בעבודה בפועל.

[ולהעיר: ישנם "שפּיץ-חב"ד" הטוענים שאין להתפעל מעניני מופתים, וראי' לדבר – טוענים הם – מתורת הבעש"ט31 ש"ענין הנס הוא שנתחדש הדבר בפעם הראשון על הטבע . . ואח"כ נעשה זה טבע ג"כ", היינו, שלאמיתתו של דבר אין הפרש וחילוק בין טבע לנס, ובמילא, כשם שלא מתפעלים מטבע כך לא צריכים להתפעל מנס.

אבל, נוסף לכך שבדברים הנוגעים להם באמת, בני חיי ומזוני, יודעים ומרגישים היטב החילוק שבין טבע לנס [שכאשר המצב אינו כרצונם אזי מרעישים עולמות ומבקשים שיעשו להם נס], הרי, ע"פ תורת-אמת יש חילוק בין הנהגה טבעית להנהגה נסית, ולדוגמא: צמיחת התבואה ע"י הזריעה – גם כאשר פעולת הזריעה היא לא מפני שסומך על הנהגת הטבע, אלא מפני ש"מאמין32 בחי העולמים וזורע"33, ה"ז סו"ס "לחם מן הארץ" (כנוסח הברכה) שצמיחתו ע"י הנהגה טבעית, משא"כ מאורע בלתי רגיל היפך הנהגת הטבע (הנהגה נסית), שחייבים לברך עליו "ברכת הנסים", ובודאי שהנהגה זו צריכה לעורר ומעוררת התפעלות גדולה.

ומזה מובן גם (ובמכ"ש וק"ו) בנוגע לנס ומופת שכ"ק אדנ"ע שמע ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן – שסיפור זה צריך לעורר ומעורר התפעלות והתרגשות מיוחדת, ועי"ז ניתוסף חיות ותוקף בקיום ההוראות דתורות אלו בעבודה בפועל].

וכפי שרואים במוחש שאף שמקיימים הוראה שמתבקשים לקיימה, ועאכו"כ כשנדרשים לקיימה שאז בודאי ובודאי מקיימים אותה – אין זה מגיע להחיות והתוקף בקיום הוראה מיוחדת שבאה ע"י שינוי מעשה בראשית!

ז. ויש להוסיף, שכללות החיבור דתורת חסידות הכללית עם תורת חסידות חב"ד – שתורת חסידות חב"ד "היא היא תורת הבעש"ט", ועל ידה נעשה עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה" (כנ"ל ס"א) – הולך וניתוסף ככל שמתקרבים יותר לימות המשיח:

מהטעמים34 שדוקא בדורות האחרונים35 נעשה הגילוי דפנימיות התורה בכלל, ובפרט הגילוי דתורת החסידות, תורת החסידות הכללית, ולאח"ז תורת חסידות חב"ד, ומוסיף והולך בהפצת המעיינות חוצה מדור לדור, אע"פ ש"אכשור דרי" (בתמי')36 – מפני שגילוי פנימיות התורה ותורת החסידות הוא הכנה מעין ודוגמא לעיקר ושלימות גילוי פנימיות התורה בביאת המשיח37, כמו הטעימה בערב שבת לאחרי חצות ממאכלי השבת, כמ"ש "טועמי' חיים זכו"38.

וכיון שבימות המשיח תהי' אצל כאו"א מישראל ידיעת אלקות באופן של הבנה והשגה, כמ"ש "כי כולם ידעו אותי"39, ועד ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"40, מובן, שעיקר ושלימות ההכנה מעין ודוגמא לביאת המשיח היא ע"י היגיעה בידיעת אלקות באופן של הבנה והשגה דוקא, שזהו"ע דתורת חסידות חב"ד.

ולכן, כללות החילוק בין שיטת תורת החסידות הכללית לשיטת תורת חסידות חב"ד שייך רק בהתחלת הגילוי דתורת החסידות, אבל ככל שהולכים ומתקרבים לימות המשיח, הולך וניתוסף בשלימות ההכנה ע"י ההבנה והשגה באלקות שבתורת חסידות חב"ד, שעל ידה דוקא נעשה "יפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה".

ח. ויש להביא משל לזה מהתפשטות והפצת המעיינות בגשמיות:

מעיינות – התחלתם טיפין טיפין, ואח"כ מתרבים מימיהם עד שנעשים לנהרות, נהרות קטנים ונהרות גדולים, שהולכים כולם אל הים הגדול. והסדר בזה – שככל שהולכים ומתקרבים אל הים הגדול, נשפכים הנהרות הקטנים לתוך נהרות גדולים, והנהרות הגדולים נשפכים לתוך הנהר הכי גדול, ועד שנשפכים כולם יחד לתוך הים הגדול.

ודוגמתו ברוחניות – שככל שהולכים ומתקרבים לזמן ש"כולם ידעו אותי" "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ים הגדול), נעשית התפשטות והתרחבות גילוי תורת החסידות באופן שכל הנהרות, גם דתורת החסידות הכללית ("נהרא נהרא ופשטי'"{1}), נמשכים ומתגלים בתורת חסידות חב"ד (מעין ודוגמת הים הגדול, "דעה את ה' כמים לים מכסים").

ט. עפ"ז יש לבאר הטעם דהתגלות ופירסום ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר דוקא41:

אע"פ שהמאורע דשמיעת ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן הי' בשנת תרנ"ב, ובשמע"צ תרנ"ג סיפר כ"ק אדנ"ע פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד), מ"מ, כלל לא נזכר כ"ז במשך יותר מארבעים שנה, ורק לאח"ז (בשנת תרצ"ז) נתגלה ונתפרסם לרבים42 ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ובטעם הדבר יש לומר – ע"פ האמור לעיל שככל שהולך וניתוסף בהפצת המעיינות חוצה הולך וניתוסף בהמשכת וגילוי תורת החסידות הכללית בתורת חסידות חב"ד כהכנה להשלימות ד"כולם ידעו אותי", וכיון ששלימות העבודה דיפוצו מעינותיך חוצה נעשית ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, לכן נתגלו על ידו דוקא ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט, שבזה מודגש המשכת וגילוי תורת החסידות הכללית בתורת חסידות חב"ד.

[וכל זה – בהוספה על המבואר במק"א43 בכללות הטעם דהתגלות תורת החסידות בדורות האחרונים בגלל הצורך בגילוי אור גדול יותר מצד התגברות החושך כפול ומכופל דזמן הגלות, וכהמשל דשחיקת האבן טובה שבכתר המלך כדי להציל את חיי בן המלך44, ועד"ז בנוגע לדורנו זה, שמצד התגברות חשכת הגלות יש צורך והכרח בגילוי חדש דשבעת התורות שאמר הבעש"ט בגן עדן כפי שבאים בתורת חסידות חב"ד (לא רק בשביל שלימות העבודה, "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם"{15}, אלא גם) בשביל כללות העבודה דקיום התומ"צ כפשוטו, כפי שרואים במוחש בהמדינות שבהם היו נסיונות גדולים על העבודה דקיום התומ"צ, שאלה שלמדו תורת חסידות חב"ד ונהגו בדרכי' ואורחותי', הצליחו לעמוד בכל הנסיונות ונשארו שלימים בקיום התומ"צ].

י. וההוראה והלימוד מזה בנוגע לפועל:

כיון שעומדים בסמיכות להזמן ד"כולם ידעו אותי", יש להוסיף ולהרבות (ועד להוספה שמרובה על העיקר) בלימוד תורת חסידות חב"ד, ולהשתדל ביותר בהפצת המעיינות חוצה באופן שגם אלה שעד עתה היו שייכים רק לתורת החסידות הכללית יתחילו לעסוק גם בלימוד תורת חסידות חב"ד.

ואין לחשוש מפני הקושי שבידיעת אלקות באופן של הבנה והשגה, כי, נוסף על הכלל שאין לך דבר העומד בפני הרצון45 [כפי שראו במוחש בין החסידים שגם בעלי כשרונות פשוטים הצליחו – ע"י יגיעה כדבעי – להיות חסידים בעלי מעלה כו'], ישנה תוספת נתינת-כח חיזוק ועידוד מצד הידיעה שזוהי ההכנה וה"כלי" למהר ולזרז ולפעול קיום היעוד ד"כולם ידעו אותי", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו46.


-----  הערות  -----

1) חולין יח, ב. וש"נ.

2) מובן ופשוט שאין כוונת הדברים למעט מאומה ח"ו מגדלות שאר תלמידי הבעש"ט (ותורת החסידות הכללית), כי אם, להדגיש המעלה המיוחדת דנשיאי חב"ד (ותורת חסידות חב"ד).

3) אגרות-קודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' רנט. וש"נ.

4) שיחת ח"י אלול תש"ג (ספר השיחות ע' 141 ואילך).

5) ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע שם.

6) ורק אח"כ (לאחרי "ויהי כן") נאמר "את המאור הגדול גו' ואת המאור הקטן".

7) ראה שיחת ח"י אלול ה'ש"ת (ספר השיחות ע' 170).

8) בהבא לקמן – ראה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר ליל ש"ק פ' תשא שנת תפר"ח (ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א ע' 19 ואילך). מכתב י"ג אלול תש"ט*. לקו"ש חי"ט ע' 255 ואילך.

9) בעיקר ובגלוי, אבל, בודאי היתה אצל שניהם שלימות העבודה בשני הקוין דהעלאה והמשכה.

10) ולהעיר שעבודתו של אדמו"ר הזקן היתה בעשיית בעלי תשובה (ספר השיחות תורת שלום ע' 86) – העלאה מלמטה למעלה (משא"כ עבודת הצדיקים שהיא המשכה מלמעלה למטה).

11) ראה ד"ה פדה תרפ"ה (סה"מ תרפ"ה ע' עט) בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע י"ט כסלו עטר"ת (נדפס בספר השיחות תורת שלום ע' 260).

12) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שסב ואילך. וש"נ.

13) ראה לקו"ד ח"א קמא, ב. ועוד.

14) חבקוק ב, ד. וראה מכות בסופה. תניא פל"ג.

15) דברי הימים-א כח, ט. וראה תניא (קו"א) קנו, ב. ועוד.

16) בלשון החסידות: אתערותא דלעילא, אתערותא דלתתא (לקו"ת ויקרא ד"ה אדם כי יקריב. ובכ"מ).

17) יתרו יט, כ.

18) תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.

19) פסחים קיח, א. וראה תו"א ר"פ בשלח. אוה"ת בראשית רפח, א. קונטרס ומעין מאמר ח ואילך.

20) לשון הכתוב – נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב. תמורה טז, א. רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט.

21) ראה גם לקו"ד ח"ד תשנב, ב ואילך.

22) וכמחז"ל (ב"מ פו, א) "קא מפלגי במתיבתא דרקיעא כו' הקב"ה אומר כו' וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי כו', מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני" – נשמה בגוף דוקא. ולדעת הרמב"ם (הל' טומאת צרעת ספ"ב) שפוסק דלא כרבה בר נחמני – פי' הכסף משנה "דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא" (וראה לקו"ת ס"פ תזריע. לקו"ש חי"ב ע' 68 ובהערה 34).

23) ואולי י"ל שזוהי עיקר הכוונה של כ"ק אדנ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר בגילוי ז' התורות.

24) וראה סד"ה פדה בשלום תרפ"ה (ע' פח): המופתים הם שינוי הטבע, וכוונת העצמות שהטבע ממש יהי' אלקות, והענינים שלמטה יהיו כלים לאלקות, וזה בא ע"י רבינו בהתלבשות בהשגה דוקא. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1137 ואילך.

25) ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי וישלח כ, ב.

26) ועד"ז מצינו פסקי דינים התלויים בשרש הנשמה למעלה – שנשמות ששרשן ממדת חסד הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו' (הקדמת התניא. אגה"ק סי"ג. ובכ"מ).

27) ראה התוועדויות תשמ"ז ח"ד ע' 204 הערה 85 ובשוה"ג.

28) ראה לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' רסג ואילך. לקו"ש ח"ד ע' 1178. ח"ז ע' 170 ובהערה 13. ועוד.

29) ראה גם לקמן סימן תכה סוס"ד.

30) וטעם הדבר – כיון שהכוונה דמעשה בראשית, כל סדר ההשתלשלות, כולל גן עדן וכו', היא, בשביל עבודתם של ישראל לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

31) כתר שם טוב סימן קיט. רנו.

32) ירושלמי הובא בתוד"ה אמונת – שבת לא, א. וראה לקו"ש חט"ו ע' 370. וש"נ.

33) ועד כדי כך, שפעולת הזריעה כשלעצמה (לולי האמונה בחי העולמים) נחשבת אצלו לאיבוד הזרעים, בל תשחית.

34) ראה לקו"ש ח"ל ע' 170 ואילך. וש"נ.

35) שבדורות הראשונים "כל חכמת הקבלה היתה נסתרה . . ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה . . (ו)דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" (תניא אגה"ק סכ"ו).

36) יבמות לט, ב ובפרש"י. וש"נ.

37) כדברי מלך המשיח להבעש"ט שביאתו תהי' כשיפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה (אגה"ק דהבעש"ט – לעיל בריש הספר. ובכ"מ).

38) פרי עץ חיים שער השבת רפ"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סר"נ ס"ח**. – ולהעיר, שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי קיום מנהג זה בגשמיות כפשוטו, אבל ברוחניות בודאי צ"ל כן (ולא רק ביום ששי, אלא בכל ימי השבוע).

39) ירמי' לא, לג.

40) ישעי' יא, ט.

41) ועד"ז בנוגע לכללות היו"ט דח"י אלול – שהי' מהחגים הנסתרים, עד שהגיע הזמן שנתפרסם לחג ומועד גלוי ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר (ראה שיחת ח"י אלול תש"ג (ספר השיחות ע' 140 ואילך)).

42) ועד לפירסום באופן של דפוס – לדורות (אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שפב).

43) לקו"ש שבהערה 34 – עיי"ש בארוכה ביאור תיווך ב' הטעמים.

44) אגרות-קודש הנ"ל ח"ג ע' שכו ואילך. ועוד.

45) ע"פ זח"ב קסב, רע"ב.

46) משיחות ש"פ בראשית תשי"ז***. ש"פ תבוא ח"י אלול תשמ"ז****.

-----שולי הגליון-----

*) נדפס באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ג ע' קעז. המו"ל.

**) ראה גם לעיל סימן תיח.

***) עשרים שנה להתגלות תורות אלו ע"י אדמו"ר מהוריי"צ (תרצ"ז – תשי"ז).

****) חמישים שנה להתגלות תורות אלו ע"י אדמו"ר מהוריי"צ (תרצ"ז – תשמ"ז).