ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכא

התלבשות אורות בכלים

חיבור חסידות הכללית עם חסידות חב"ד

א. נוסף על הדגשת החיבור דתורת החסידות הכללית עם תורת חסידות חב"ד שבכללות המאורע דהתגלות שבעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט ע"י נשיאי חב"ד (כנ"ל בארוכה) – ה"ז בהדגשה ובגלוי גם בתוכן התורות עצמן, ובפרט בשתי תורות הראשונות שנאמרו בהקהל:

החילוק שבין תורה הראשונה לתורה השני' – ש"אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף כו'" – שבתורה הראשונה נאמר שהרצון והמרוצה הוא "מתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל",

[וב' פרטים בזה: (א) "מתנה" – שצ"ל בזה איזה ענין של עבודה, כמארז"ל47 "אי לאו דעביד נייחא לנפשא לא הוה יהיב לי' מתנתא", (ב) "ירושה" – שבזה אין צורך בענין של עבודה כלל, שהרי אפילו תינוק בן יומו יורש הכל48],

ובתורה השני' מוסיף שבכדי להגיע אל הרצון שישנו במתנה בכל אחד הוא ע"י "לשכן שמו שם", למסור נפשו לפרסם אלקותו בעולם.

כלומר: ההוספה דתורה השני' על התורה הראשונה, היא, שגם בנוגע לענינים שבאים מלמעלה באופן של מתנה וירושה, צ"ל עבודה בכח עצמו כדי להגיע אליהם, כי, הענינים שבאים מלמעלה באופן של מתנה וירושה הם בבחינת מקיף, וכדי להגיע אליהם שיהיו באופן פנימי צ"ל עבודה בכח עצמו.

וזהו גם תוכן ההוספה דתורת חסידות חב"ד על תורת החסידות הכללית – שנוסף על האמונה (באופן מקיף) שבאה מלמעלה צ"ל גם הבנה והשגה (באופן פנימי) ע"י העבודה בכח עצמו49.

ב. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בתורה הראשונה:

"והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה", שקאי על הרצון והמרוצה שהוא מתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל – הו"ע תורת החסידות הכללית, גילוי רצון העצמי שבנשמה שישנו בכאו"א מישראל.

והעבודה שצריכה להיות בהרצון והמרוצה, "וישבת בה", שיהי' בהתיישבות, "ולקחת גו' ושמת בטנא", להלביש האורות בכלים – הו"ע תורת חסידות חב"ד, שהרצון והמרוצה שבנשמה יורד ונמשך באופן של אורות בכלים, שמתגלה ופועל בכל הכחות הפרטיים שבאדם.

ומדגיש בתורת הבעש"ט שכל זה הוא ענין אחד, ולא ב' ענינים ועבודות – שהרי לא נאמר שצריך להגיע ("דו זאָלסט צוקומען") להרצון והמרוצה כו', וגם (ענין שני) שצ"ל העבודה להמשיך בהתיישבות באופן דאורות בכלים, אלא כל זה נאמר בתור ענין אחד – שכשתגיע ("אַז דו וועסט צוקומען") להרצון והמרוצה אזי צ"ל בהתיישבות כו'.

וטעם הדבר – כיון שהפעולה דתורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד היא בדוגמת החיות הכללי (אמונה) והחיות הפרטי (שהאמונה חודרת בשכל האדם, ומהשכל נמשך וחודר במדות כו', בכל כח לפי ענינו), אשר, ע"י שניהם יחד נעשה אמיתת ושלימות החיות דהאדם באלקות50.

ג. עפ"ז יש לבאר המשך התורה, "והלכת אל המקום גו'" הוא ענין השגחה פרטית, שההשגחה העליונה מביאה אותו למקום זה, והכוונה היא לשכן שמו שם, לפרסם אלקות בעולם – דלכאורה צריך להבין:

הענין דהשגחה פרטית ופירסום אלקות בכל מקום שיהודי בא הוא אמנם גם מיסודות שיטת הבעש"ט51, אבל, מהו הקשר עם התחלת התורה, "והי' כי תבוא אל הארץ . . ולקחת . . ושמת בטנא", להלביש האורות בכלים?

לכאורה אפשר לבאר המשך הענין ע"פ התורה השני', שבה מוסיף שבכדי להגיע להרצון ("תבוא אל הארץ") הוא ע"י "והלכת גו' לשכן שמו שם", מס"נ לפרסם אלקות בעולם.

אבל, ביאור זה אינו מספיק, כי: (א) כיון שההוספה בתורה השני' ("אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף") היא ענין ותורה בפ"ע, ולא (רק) ביאור על התורה הראשונה, אין זה מספיק לבאר קשר הענינים בתורה הראשונה, (ב) ועיקר: ביאור זה מבאר רק השייכות ד"והלכת גו' לשכן שמו שם" עם "והי' כי תבוא אל הארץ", הרצון העצמי שבנשמה, ועדיין צריך להבין השייכות להפרט העיקרי שבהתחלת התורה שצ"ל "וישבת בה גו' ושמת בטנא", בהתיישבות, והתלבשות האורות בכלים, שהרצון העצמי צריך להיות נמשך בכל פרטי כחות האדם.

ויש לומר, שעיקר ושלימות הענין דפירסום אלקות בעולם ("לשכן שמו שם") נעשה ע"י התלבשות האורות בכלים ("ושמת בטנא") שע"י גילוי תורת חסידות חב"ד, כדלקמן.

ד. וההסברה בזה:

החידוש של רבינו הזקן בתורת חסידות חב"ד הוא לא רק מצד מעלת והבדלת שכל (חב"ד) האדם משאר כחות הנפש (שלכן נוגע שתורת החסידות, אלקות, תחדור גם בשכלו של האדם), אלא, מצד כללות כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים:

כוונת הבריאה היא שגם במציאות העולם ומצד העולם תהי' ההכרה ש"אין עוד מלבדו"52. וכיון שהתחלת המציאות שנבדלת כביכול מאלקות היא מציאות השכל53, לכן, לכל לראש צריכים להסביר הענין דאחדות ה' בשכל, בשכל אנושי, ועד שנעשית כל מציאותו של השכל להבין אלקות ("וידעת"54). וע"י השכל נמשך גם במדות שבלב ("והשבות אל לבבך"{54}), ועי"ז גם בכחות התחתונים, ועד שאחדות ה' מתגלה וחודרת בכל העולם ובכל עניני העולם55.

ולכן, בהמשך להחידוש דתורת חסידות חב"ד שהרצון העצמי דהנשמה ("תבוא אל הארץ") צריך לחדור ע"י השכל בכל פרטי כחות האדם ("ושמת בטנא", התלבשות האורות בכלים), בא גם הענין ד"והלכת גו' לשכן שמו שם", לפרסם אלקות בעולם – שכל ענין ופרט שבעולם נעשה חדור באלקות עי"ז שמנוצל לעבודתו ית', בהתאם לתכלית בריאתו ש"לא בראו אלא לכבודו"56.

ה. ויש להוסיף, שהענין דפירסום אלקות בעולם ("והלכת גו' לשכן שמו שם") נוגע (לא רק להתלבשות האורות בכלים, "ושמת בטנא", אלא) גם להתגלות הרצון העצמי שבנשמה ("תבוא אל הארץ"):

כאשר עבודת האדם היא שהשכל שלו ושאר כחות נפשו יהיו חדורים באלקות – יתכן שעבודה זו קשורה עם המציאות (והתענוג) שלו (השכלתו באלקות, ההרגש שלו באהבה ויראה לאלקות), ולא מצד הרצון העצמי דהנשמה; ועי"ז שיוצא ממציאותו ("ער פאַרבויגט אויף זיך") לעסוק (לא רק עם עצמו, אלא) גם בפירסום אלקות בעולם שמחוץ הימנו57, ה"ז הוכחה שעבודתו היא מצד הרצון והמרוצה דעצם הנפש כפי שנמשך ומתלבש בחב"ד.

ועוד ועיקר – שע"י העבודה בהחדרת אלקות בכל פרטי הכחות שבנפש האדם ובכל פרטי הענינים שבעולם (לעשות לו ית' דירה בתחתונים), ניתוסף יותר בגילוי העצמות ובגילוי הרצון העצמי שבנשמה.

ו. עפ"ז מובן גם הטעם שתורת הבעש"ט הנ"ל נתגלה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר:

אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר ראו בפועל שההשגחה העליונה הוליכה אותו בכל מקום "לשכן שמו שם, לפרסם אלקות בעולם" – בכל העולם כפשוטו, ובפרט ע"י שלוחיו כו' בכל קצוי תבל.

וגם הפירסום הי' בכל האופנים – הן ע"י גילוי ענינים הכי עמוקים בתורת חסידות חב"ד, והן ע"י פירסום עניני תורה, נגלה וחסידות, בשפות שונות, ועד למטה ביותר, באופן המובן גם לתינוקות שנשבו כו', לפעול עליהם בעניני שמירת שבת, טהרת המשפחה, הנחת תפילין, וכיו"ב.

ולכן, על ידו דוקא נתגלתה תורת הבעש"ט ע"ד הרצון העצמי שבנשמה שצריך לחדור בכל פרטי כחות האדם ובכל העולם כולו58.


-----  הערות  -----

47) ראה גיטין נ, ב. ב"מ טז, א (וראה הנסמן בלקו"ש חי"ג ע' 117 הערה 41).

48) ראה נדה מד, רע"א (במשנה). רמב"ם הל' נחלות ספ"א. טושו"ע חו"מ סרע"ו ס"ה.

49) ועפ"ז תומתק ההקדמה של כ"ק מו"ח אדמו"ר לתורות הנ"ל – שאינו מספיק הענין דאמונה בה', אלא צריך להתייגע שאלקות יבא גם בהשגה, וע"י ההשגה באלקות נעשה אמונה טהורה כו', עיי"ש.

50) בפרטיות יותר – ראה לקו"ש חכ"ד ע' 178 ואילך (בביאור החידוש דיום הולדת (הבעש"ט ואדה"ז בח"י אלול) בענין החיות).

51) ראה לעיל סימן קפד ואילך.

52) ואתחנן ד, לה.

53) כי הרצון – הוא תנועה בנפש ו(גילוי)מציאותו הוא בשכל ומדות ומחדו"מ.

54) שם, לט.

55) ראה ד"ה פדה בשלום תרפ"ה בסופו (נעתק לעיל סימן תכ הערה 24).

56) אבות ספ"ו.

57) להעיר ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שנדפס באגרות-קודש שלו ח"ח ס"ע תצז ואילך. וש"נ.

58) משיחת ח"י אלול תשמ"א – לקו"ש חכ"ד ע' 183 ואילך.