ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכב

ושמת בטנא – התלבשות אורות בכלים

א. פירוש הבעש"ט ש"ושמת בטנא" הו"ע התלבשות האורות בכלים, מודגש ביותר ע"פ דרשת חז"ל59 שמהפסוק "ושמת בטנא" למדים ש"הביכורים טעונין כלי", ו"מצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו"60.

ויש לומר, שהחידוש ש"הביכורים טעונין כלי" הוא מצד מעלת האורות שמודגשת בענין הביכורים:

ביכורים הם "מראשית כל פרי האדמה", "מראשית ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעת המינין בלבד, נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינין"61, "המשובחים שבכל פירותי' . . מבחר פירות אדמתך והם ז' המינים שנשתבחה בהם"62, ובשבעת המינים עצמם "אין מביאין כו' אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר"63.

וכיון שביכורים הם מהשבח והמובחר שבארץ ישראל, וכללות השבח דארץ ישראל, ובפרט המובחר שבארץ ישראל עצמה, אינו מצד טבע העולם, כי אם, מפני היותה "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"64 – מודגש בזה גודל מעלת האורות (הרצון והמרוצה, ארץ), שהם אורות בלתי מוגבלים.

ועפ"ז מודגש יותר החידוש ב"ושמת בטנא" ש"הביכורים טעונין כלי" – שגם האורות הבלתי מוגבלים יכולים וצריכים להמשיך בכלים.

והכח לזה מרומז בהמשך הכתוב "אשר יבחר ה' אלקיך" – בחירה דייקא, שבחירה אמיתית היא מצד העצמות שאינו מוגדר בשום גדר (גם לא בגדר האור), ובכח העצמות שהוא נמנע הנמנעות נעשית התלבשות האורות הבלתי מוגבלים בכלים.

ב. ויש להוסיף, שבענין התלבשות האורות בכלים יש (בכללות) שני אופנים:

א) כלים של דיבור, כמ"ש בדגל מחנה אפרים65 בשם זקנו הבעש"ט בפירוש "ושמת בטנא" ש"טנא ר"ת טעמים נקודין אתוון66, והוא ע"ד אם67 שגורה תפלתי בפי"68 – שהרצון והמרוצה שבעבודת התפלה צריך לבוא בכלי הדיבור.

ב) כלים של מעשה (לא רק מעשה זוטא דעקימת שפתיו הוי מעשה69, אלא גם מעשה כפשוטו, מעשה רבה), כפשטות הפירוש "ושמת בטנא" שהו"ע של מעשה – שהרצון והמרוצה צריך לבוא גם ובעיקר במעשה בפועל.

וע"פ המבואר בהמשך התורה "והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם", שהכוונה היא לפרסם אלקות בעולם – מובן, שלא מספיקה ההתלבשות בכלים של דיבור, תפלה ותורה, אלא צ"ל גם ההתלבשות בכלים של מעשה, מעשה המצוות שנתלבשו בעניני העולם, ועד לההתעסקות בעניני הרשות באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"70 ו"בכל דרכיך דעהו"71, כיון שעי"ז דוקא נשלמת הכוונה דבירור העולם, "לשכן שמו שם".

ג. ובפרטיות יותר:

ההתלבשות בכלים של מעשה היא ירידה גדולה יותר מאשר ההתלבשות בכלים של דיבור, כפשוט.

וכמודגש גם בהחילוק שבין פרשה ראשונה דק"ש לפרשה שני' – שההתעסקות בעניני העולם, "ואספת דגנך גו'"72, היא בפרשה שני' שלא נאמר בה "בכל מאדך"73, "אין עושין רצונו של מקום", משא"כ בפרשה ראשונה דק"ש שנאמר בה "בכל מאדך", "עושין רצונו של מקום", אזי כללות העבודה היא בהאהבה ד"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", עבודה שבלב זו תפלה74, כפי שבאה גם בדיבור (תפלתי שגורה בפי), ואילו עניני העולם הם באופן ש"מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר75 ועמדו זרים ורעו צאנכם"76.

ועאכו"כ הענין ד"והלכת אל המקום גו'", שההשגחה העליונה מביאה אותו למקום מסויים כדי "לשכן שמו שם" – שענין זה מודגש בעיקר בזמן הגלות, שהסדר דעבודת הבירורים אינו כמו בזמן שלמה, שישראל ישבו על אדמתן, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ובדרך ממילא נתבררו ניצוצות הקדושה שבעולם כנר בפני האבוקה77, אלא באופן ש"אחד מכם גולה לברברי' ואחד מכם גולה לסמטרי'"78, שצריכים לילך ולבוא אל המקום שבו נמצאים ניצוצות הקדושה כדי לבררם ולהעלותם לקדושה – היפך לגמרי מהמעמד ומצב ד"ועמדו זרים ורעו צאנכם", מן הקצה אל הקצה.

ואף שההתלבשות בכלים של מעשה היא ירידה גדולה יותר מאשר ההתלבשות בכלים של דיבור, מ"מ, ע"י הירידה במעשה דוקא מגיעים לעילוי גדול יותר – ע"ד המבואר בהמשך תרס"ו79 שדוקא ע"י מעשה המצוות מגיעים לעילוי גדול יותר מאשר ע"י לימוד התורה, כולל גם היגיעה בתורה, "דדחקין80 למלה דחכמתא"81.


-----  הערות  -----

59) ספרי עה"פ (תבוא כו, ב). רמב"ם הל' ביכורים פ"ג ה"ז.

60) רמב"ם שם.

61) תבוא שם ובספרי ובפרש"י.

62) ספורנו שם.

63) רמב"ם שם פ"ב ה"ג.

64) עקב יא, יב.

65) עה"פ ברוך טנאך (תבוא כח, ה).

66) מגלה עמוקות אופן נג.

67) ברכות לד, ב.

68) ועד"ז מבואר באו"ת להמגיד (ר"פ תבוא) שהו"ע "כי חיים הם למוצאיהם, שיהי' ניכר בכל דיבור ודיבור היוצא מפיך כל אות ואות ונקודיו וטעמיו שבו, וז"ש ושמת בטנא, כי טנ"א ר"ת טעמים נקודות אותיות" (ומוסיף ש"לא הזכיר כאן תגין מפני שאינם במבטא כו'").

69) סנהדרין סה, א.

70) אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

71) משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

72) עקב יא, יד.

73) ואתחנן ו, ה.

74) ריש מס' תענית. רמב"ם ריש הל' תפלה.

75) ישעי' סא, ה.

76) ברכות לה, ב.

77) ראה תו"א בראשית ה, סע"ד ואילך. ובכ"מ.

78) שהש"ר פ"ב, ח (ב).

79) ע' נו ואילך.

80) זח"א קל, ב.

81) משיחת ש"פ תבוא ח"י אלול תש"כ.