ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכד

ג' פירושים בכניסה לארץ ושייכותם למצות ביכורים

א. נוסף על פירוש הבעש"ט על הפסוק "והי' כי תבוא על הארץ" ש"ארץ" קאי על הרצון והמרוצה שבכאו"א מישראל, ישנם גם הפירושים של המגיד ואדמו"ר הזקן:

פירוש המגיד103 – ש"עולם הבא נקרא ארץ . . כמ"ש104 צדיקים לעולם ירשו ארץ . . וזהו אומרו והי' כי תבוא אל הארץ . . כאשר תרצו לבוא אל הארץ העליונה אשר ה' אלקיך נותן לך, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא105, וירשתה . . שלא יצטרך להתגלגל רק וישבת בה ישיבה עולמית ונצחית, ככה תתנהג ותזכה: ולקחת מראשית וגו'" – שהו"ע בירור הניצוצים שבדברים הגשמיים (כמבואר שם בפרטיות), ש"זהו עיקר עבודת האדם בעולם הזה . . וזהו אשר יבחר ה' אלקיך . . בחירת השם יתברך ונחת רוח ועשיית רצונו כו'".

ופירוש אדמו"ר הזקן106 – ש"ארץ ישראל הוא בחי' תורה שבעל פה107 . . אשר בה גילוי רצונו ית', כי ע"פ תורה שבכתב אי אפשר לידע שום דין על בוריו בלתי פירוש הגמרא, כמו דרשת טטפת שבתפילין כו' וכיוצא בהן ואיך הם נכתבין וכל פרטי דקדוקיהם"108. ומוסיף לבאר{108} ש"כמו שיש בחי' זו (ארץ ישראל) בעולם כך יש בשנה109, והוא בראש השנה . . שבר"ה הוא בחי' מצוך לעשות את החוקים וגו'"110.

ב. ג' הפירושים ב"ארץ" – הרצון והמרוצה שבכאו"א מישראל, ירושת עולם הבא, וקיום רצונו ית' שבתושבע"פ – הם ענינים כלליים בעבודת האדם.

ויתירה מזה, שבהצירוף דג' הפירושים נכלל כללות ענין העבודה: הרצון והמרוצה שבנפש האדם (פירוש הבעש"ט) – התחלת ויסוד העבודה; עולם הבא (פירוש המגיד) – שכר (גמר ותכלית) העבודה; ותורה שבע"פ שבה מתגלה רצון העליון (פירוש אדמו"ר הזקן) – העבודה עצמה.

וכיון שפירושים אלו הם בשייכות להכניסה לארץ שנאמרה בפרשת ביכורים ("והי' כי תבוא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'"), מסתבר לומר, שיש להם קשר ושייכות לתוכנה של מצות ביכורים, שעם היותה מצוה פרטית (ולא עוד אלא שאינה נוהגת אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד111), נרמז בה כללות ענין העבודה, כדלקמן.

ג. וביאור הענין:

ביכורים112 – קאי על האבות, כמארז"ל113 "האבות . . עלו במחשבה להבראות . . שנאמר114 כענבים במדבר גו' כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם", וקאי גם על כללות ישראל, כדאיתא בזהר115 "ראשית ביכורי . . אינון ישראל . . קדש116 ישראל לה' ראשית תבואתה", "כבכורה בתאנה הכי ישראל קדמונים וביכורים . . קדש ישראל לה' ראשית תבואתה"117, כיון שגם "ישראל . . עלו במחשבה להבראות"{113}, היינו, שהאבות וישראל קדמו לעולם, ולכן נקראים ביכורים, לפי שביכורים קודמים לכל118.

ויתירה מזה – שהאבות וישראל קדמו (לא רק לעולם, אלא) אפילו לתורה, כדאיתא בתדבא"ר119 "שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל . . (וביניהם גופא) ישראל קדמו", וראי' לדבר120, שהתורה עצמה אומרת "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל"121, ולכן נקראים ביכורים שקודמים אפילו לתרומה, תורה מ' (שניתנה למ' יום)122.

ובסגנון דתורת החסידות – שהתורה היא בחי' חכמה דאצילות, ראשית ההשתלשלות, וישראל עלו במחשבה הקדומה דא"ק שלמעלה מחכמה דאצילות.

אמנם, כל זה הוא מצד שרש הנשמה כפי שכלולה במאצילה ית', שעז"נ "נשמה שנתת בי טהורה היא", שקאי על שרש הנשמה כפי שהיא בבחי' טהירו עילאה; אבל לאח"ז ירדה הנשמה בסדר השתלשלות העולמות, "אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי", עד שירדה למטה ונתלבשה בגוף בעוה"ז הגשמי, שאז צריך לקשר ולחבר את דרגת הנשמה המלובשת בגוף עם שרש הנשמה למעלה. והכוונה בזה – כדי שהנשמה תמלא שליחותה בבירור הגוף ונה"ב וחלקו בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

וענין זה מרומז במצות ביכורים:

במצות ביכורים יש בה ב' ענינים: (א) הבאת ביכורים, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך"123, (ב) קריאת פרשת ביכורים, "וענית ואמרת וגו'"124.

וענינם בעבודת האדם: הבאת הביכורים הו"ע העלאה מלמטה למעלה (העלאת הפירות והנחתם לפני המזבח) – העלאת הנשמה (שנקראת פרי האילן, אילנא דחיי) המלובשת בגוף לקשרה ולחברה עם שרשה ומקורה למעלה125, וקריאת פרשת ביכורים הו"ע המשכה מלמעלה למטה (ע"י הקריאה, "כאדם הקורא לחבירו שיבוא אליו"126) – שיומשך משרש הנשמה למעלה בדרגת הנשמה המלובשת בגוף.

ועד"ז בעבודה בעניני העולם (שבשביל זה ירדה הנשמה למטה) – שהבאת ביכורים, נתינת הפירות לכהן, מורה על העלאת עניני העולם לקדושה, וקריאת פרשת ביכורים, שבח והודאה להקב"ה על חלקו הטוב בארץ זבת חלב ודבש, מורה על המשכת אלקות בעניני העולם.

ד. עפ"ז יש לומר שהשייכות למצות ביכורים היא (לא רק בהפירושים דתיבת "ארץ", אלא) גם בתוכן תורת הבעש"ט, וההמשך וההוספה בתורת המגיד ואדמו"ר הזקן:

נתבאר לעיל שבמצות ביכורים נרמזת כללות העבודה בשתי הקוין דהעלאה מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה, היינו, שאין להסתפק בענין ההעלאה מלמטה למעלה, אלא צ"ל גם ההמשכה מלמעלה למטה, כיון שעי"ז נשלמת הכוונה דירידת הנשמה למטה.

וענין זה מודגש גם בתורת הבעש"ט שהרצון והמרוצה צ"ל באופן של התיישבות והתלבשות אורות בכלים – שתנועת הרצון והמרוצה הו"ע העלאה מלמטה למעלה, ותנועת ההתיישבות והתלבשות אורות בכלים הו"ע המשכה מלמעלה למטה, שעי"ז נשלמת הכוונה ד"לשכן שמו שם".

ועד"ז בתורת המגיד שכדי לזכות לבוא אל הארץ העליונה, עולם הבא, לרשתה ולישב בה ישיבה עולמית ונצחית, צ"ל העבודה דבירור הניצוצות שבעניני העולם – שכללות העלי' דהנשמה לעולם הבא היא ע"י העבודה דהמשכת אלקות בעניני העולם.

ועד"ז בתורת אדמו"ר הזקן בענין התגלות רצונו ית' בתורה שבע"פ – כפי שמבאר{108} ש"אע"פ שעיקר דיני התורה שבע"פ הוא בבחי' עשי' גשמית, מ"מ, הרי היא כמו בחי' רגל וסוף מעשה . . שירדה ונתלבשה ממקום גבוה למקום נמוך . . כי סוף מעשה במחשבה תחלה, ואי אפשר להשיג טעמי תורה וסודותי' אם לא על ידי ידיעת התורה שבע"פ, כמו למשל מלך שבונה בנין מפואר ואי אפשר להשיג חכמתו ורצונו שבבנין בלי שיוגמר בנין הנ"ל בשלימותו . . שלימות וגמר הזה הוא בסוף מעשה שהוא ע"פ תורה שבעל פה", שבזה מודגש גם שעיקר הענין דתושבע"פ הוא (לא רק השגת הרצון העליון כשלעצמה127, אלא) קיום הרצון העליון במעשה בפועל (בעשי' גשמית), "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"128, כיון שהרצון העליון הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים ("לשכן שמו שם"129)130.


-----  הערות  -----

103) או"ת ר"פ תבוא.

104) ישעי' ס, כא.

105) סנהדרין ר"פ חלק.

106) לקו"ת ר"פ תבוא – על הפסוק (כו, טז) "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה וגו'", ש"לא כתיב איזה יום משום דהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנה שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש . . דהיינו בשעת כניסתן לארץ" (שזהו התוכן ד"והי' כי תבוא אל הארץ").

107) "כי ארץ מלשון רצון, כמאמר רז"ל (ב"ר פ"ה, ח) למה נקרא שמה ארץ שרצתה כו' . . כי תורה שבע"פ היא השגת תכלית הרצון לידע איך ומה כגון סוכה שהיא גבוה כו' שאין זה מבואר בתורה שבכתב" (תו"א בראשית א, ג).

108) לקו"ת שם.

109) ומקדים לזה ש"יש בחי' עולם שנה נפש", ועפ"ז י"ל, שפירוש הבעש"ט הוא בנפש (הרצון והמרוצה), פירוש המגיד הוא בעולם (ארץ העליונה), ופירוש אדמו"ר הזקן הוא בשנה (ראש השנה).

וראה ד"ה אתם נצבים דח"י אלול תשל"ט (סה"מ מלוקט ח"א ע' שכט ואילך. בהוצאה החדשה – ח"ד ע' ערב ואילך) – ביאור הענין דכריתת ברית לפני הכניסה לארץ בעולם בשנה ובנפש.

110) ושם: "לפי שר"ה הוא ענין אחד עם תושבע"פ, כי ר"ה הוא בחי' שתמליכוני עליכם, ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, לכך כמו שבתורה שבעל פה הוא גילוי הרצון עליון איך יעשו התפילין והסוכה כו', כך בראש השנה הוא גילוי רצון עליון, ולכן בר"ה הוא בחי' מצוך לעשות כו'".

111) רמב"ם הל' ביכורים רפ"ב.

112) בהבא לקמן – ראה אוה"ת תבוא ע' תתרלג ואילך. תתרלט ואילך.

113) ב"ר פ"א, ד.

114) הושע ט, יו"ד.

115) ח"ב קכא, רע"א.

116) ירמי' ב, ג.

117) ח"ג רנג, א.

118) תרומות פ"ג מ"ז. רמב"ם הל' תרומות פ"ג הכ"ג.

119) פרק יד.

120) ראה ספר המאמרים תרצ"ב ע' רה ובהערה 43.

121) ראה ב"ר שם.

122) זח"ג קעט, א.

123) תבוא כו, ב-ד.

124) שם, ה.

125) ע"ד ש"מיכאל כהנא רבא מקריב נשמות ע"ג המזבח . . ליכלל ולאשתאבא בגופא דמלכא. (אוה"ת שם ס"ע תתרלד ואילך. תתרמ).

126) תניא ספל"ז.

127) ש"ע"י השגת הרצון בנפש תכלל הנפש במקורה למעלה" (תו"א שם).

128) קידושין מ, ב. וש"נ.

129) ועד"ז בנוגע להכניסה לארץ בשנה שהוא בראש השנה – שהענין ד"תמליכוני עליכם" (קבלת עול מלכותו ית') מתבטא בקיום רצונו ית' ("מצוך לעשות את החוקים האלה גו'") במעשה בפועל (קבלת עול מצוות), שעי"ז פועלים ומגלים מלכותו ית' בכל העולם כולו, לא רק "תמליכוני עליכם", "מלך ישראל וגואלו", אלא גם "מלך על כל הארץ", שזהו תוכן הענין ד"לשכן שמו שם, לפרסם אלקות בעולם".

130) ממאמר ד"ה והי' כי תבוא ח"י אלול תשל"ז. שיחת ח"י אלול תשמ"א.