ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכה

אמירת התורות בהקהל,

במעמד תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם

א. בביאור דיוק הלשון שאמירת התורות היתה במעמד "תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם" – יש לומר:

אמרו חז"ל131 "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר132 ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם . . אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה . . מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה", כיון שישנו התוקף דשלש דורות, "החוט המשולש לא במהרה ינתק"133.

ועד"ז י"ל בנדו"ד, שאמירת התורות במעמד התלמידים ותלמידי תלמידיהם134 (כמו בנו ובן בנו, כי התלמידים קרויין בנים135), היא, כדי להדגיש ולפעול בתורות אלו תוקף נצחי באופן ד"לא ימושו גו' מעתה ועד עולם".

ב. ובעומק יותר – שבאמירת התורות במעמד "תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם און זייערע חסידים" נכללים כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם עד סוף כל הדורות:

כשם שבמתן-תורה במעמד הר סיני היו נוכחים כל בנ"י, "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה"136, כל נשמות בנ"י עד סוף כל הדורות (כדאיתא בפרדר"א137), כך גם במעמד אמירת התורות ע"י הבעש"ט בח"י אלול היו נוכחים הנשמות של כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם, כל הלומדים תורת החסידות, וכל אלה שילמדו תורת החסידות עד סוף כל הדורות, "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה", שכולם היו נוכחים במעמד אמירת שתי תורות הנ"ל.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם בתוכן שתי התורות בענין "כי תבוא אל הארץ" – כי, שלימות הכניסה לארץ היא באופן ד"כל יושבי' עלי'" (שאז היובל נוהג)138, שרומז על השלימות דכללות בנ"י שבכל הדורות.

ג. ויש להוסיף בביאור השייכות דאמירת התורות בהקהל במעמד התלמידים ותלמידי תלמידיהם (עד סוף כל הדורות) לחודש אלול:

ידוע ביאור רבינו הזקן139 בענינו של חודש אלול "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם כו'".

ועפ"ז י"ל שגם אמירת התורות ע"י הבעש"ט היא באופן דמלך בשדה:

הלימוד בבית-המדרש הוא באופן שניכר החילוק בין התלמידים ע"פ סדר ישיבתם בשורה ראשונה, שורה שני' וכו', לפי ערך מעלתם בלימוד התורה140, ולא עוד אלא שישנו סוג תלמידים שלא מכניסים אותם לבית-המדרש141, משא"כ הלימוד בשדה הוא באופן שלא ניכר החילוק בין התלמידים, כיון שאין יושבים שורות שורות אלא כולם יחדיו.

ועד"ז בנדו"ד, שכל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם עד סוף כל הדורות – שבודאי יש ביניהם חילוקי דרגות מן הקצה אל הקצה – שומעים יחדיו (בהקהל) התורות שאומר מורנו הבעש"ט, כיון שאמירת התורות בחודש אלול היא באופן דמלך בשדה.

ד. אמנם, אף שכל החסידים עד סוף כל הדורות שמעו תורות אלו, מ"מ, כיון שישנם ענינים המעלימים ומסתירים כו', לכן לא זוכרים המעמד דשמיעת התורות מהבעש"ט142.

והעצה לזה – לימוד התורות ע"י החסידים בכל דור ודור:

אמרו חז"ל "כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו"143, ולא עוד אלא שכן הוא גם בנוגע לבעל השמועה עצמו, "כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות כו'"144.

ומזה מובן שכאשר לומדים התורות שאמר מורנו הבעל שם טוב בגן עדן, חוזר ונשנה עוד הפעם אמירת התורות ע"י הבעש"ט בגן עדן, אבל, כפי שגן עדן נמשך ומתגלה בעוה"ז, בבחינת "עולמך תראה בחייך"145.

ומעלה יתירה בלימוד התורות בזמן אמירתן – ח"י אלול – מצד עבודת התשובה שבחודש אלול, חודש החשבון והתשובה146, ובפרט מח"י אלול שבו מתחילים י"ב ימים האחרונים שהם כנגד י"ב חדשי השנה, יום לחודש יום לחודש147 – כי, ע"י עבודת התשובה מתבטלים הענינים המעלימים ומסתירים על האמת148, ונעשית השבת הנפש לשרשה ומקורה149, ואז יכולים "לשמוע" מחדש התורות שאמר (ואומר) מורנו הבעש"ט150.

[ויש לומר, שא' הטעמים שסיפרו לנו המאורע דשמיעת התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן (ולא רק תוכן התורות מבלי להוסיף שנאמרו בגן עדן151), הוא, כדי ללמד ולהורות לנו שע"י עבודה המתאימה יכולים לבוא לדרגא נעלית של שמיעת תורה בגן עדן, בחזיון לילה, וכיו"ב152].

*

ה. ויש להוסיף ולבאר הלימוד וההוראה (מאמירת התורות בהקהל במעמד התלמידים ותלמידי התלמידים) בעבודת כאו"א מישראל בהפצת המעיינות דתורת הבעש"ט כפי שנתבארה בתורת חסידות חב"ד:

נוסף על לימוד תורת החסידות בעצמו, צריך כאו"א להשתדל לעסוק בהפצת המעיינות ע"י הלימוד עם הזולת, ולא להסתפק בלימוד עם אחד מישראל, אלא לומד עם כו"כ מישראל, ועד לרבים מישראל153בהקהל154.

ויתירה מזה, שלימודו עם הרבים צ"ל באופן שכאו"א מהם נעשה "טופח על מנת להטפיח"155, היינו, שכאו"א מהתלמידים עוסק בהפצת המעיינות ע"י הלימוד לאחרים – תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם.

זאת ועוד:

גם כשעסק בהפצת המעיינות והעמיד תלמידים ותלמידי תלמידים, אין לו להסתפק בהלימוד לתלמידיו בלבד, והם כבר ילמדו לתלמידיהם, אלא צריך להשתדל ללמד בעצמו גם את תלמידי תלמידיו (לא רק מסקנת הענין, אלא גם) כל פרטי הענינים – כהנהגת הבעש"ט שאמר התורות במעמד תלמידיו ותלמידי תלמידיהם.

[וכן הוא ב"סדר המשנה" דמשה רבינו – שלאחרי שלמד עם אהרן, בני אהרן והזקנים, "נכנסו כל העם ושנה להם משה פרקן"156, היינו, שלא הסתמך על כך שאהרן ובניו והזקנים (תלמידיו) ילמדו עם כל העם, אלא גם הוא בעצמו למד עם כל העם (תלמידי תלמידיו)].

ואין לתמוה על כך שתובעים מכאו"א לעסוק בהפצת המעיינות בהקהל ולהעמיד תלמידים ותלמידי תלמידים – שהרי אמרו חז"ל157 "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ולא עוד אלא ש"לפיכך נברא אדם יחידי . . עולם מלא" ("להראותך שמאדם א' נברא מילואו של עולם"158), היינו, שבריאת אדה"ר (יציר כפיו של הקב"ה159) בג"ע מקדם (קודם החטא) היתה באופן שמזה ילמד כל אחד מישראל עד סוף כל הדורות שבשבילו נברא העולם!

ומזה מובן גם שההשתדלות בהפצת המעיינות צריכה להיות בנוגע לכל יחיד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו – כיון שגם הוא "עולם מלא", ולא עוד אלא שבו תלוי' השלימות דכלל ישראל160.


-----  הערות  -----

131) ב"מ פה, א.

132) ישעי' נט, כא.

133) קהלת ד, יב.

134) ומוסיף שהיו נוכחים גם החסידים של תלמידי תלמידיהם ("תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם און זייערע חסידים"), היינו, שגם תלמידי תלמידיהם נסמכו להורות לתלמידים, שבזה מודגשת יותר גודל מעלת הבעש"ט במעמד אמירת התורות (שעי"ז ניתוסף יותר בגודל מעלת התורות) – כי, "כשנסמכו גם תלמידי תלמידיו אז השלישים קרואין רבי והשנים נקראים רבן והוא נקרא בשמו", "גדול מרבן שמו" (פי' חסדי דוד לתוספתא סוף עדיות).

135) ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ז.

136) נצבים כט, יד.

137) פרק מא.

138) ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח. – ולהעיר מהשקו"ט בפוסקים גם בנוגע לחיוב תרומות ומעשרות אם תלוי ב"כל יושבי' עלי'" (ראה רמב"ם הל' תרומות ספ"א ובהשגת הראב"ד שם. חינוך מצוה תקז. טושו"ע יו"ד סשל"א ס"ב. וראה שד"ח מע' התי"ו כלל כג).

139) לקו"ת ראה לב, ב.

140) ראה ב"ק קיז, סע"א.

141) ראה ברכות כח, א.

142) וע"ד מארז"ל (נדה ל, ב) "הולד כו' במעי אמו כו' מלמדין אותו כל התורה כולה כו' כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כו'".

143) ירושלמי שבת פ"א ה"ב. ועוד.

144) יבמות צז, רע"א.

145) ברכות יז, סע"א.

146) ראה טור או"ח ר"ס תקפא. סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. סה"מ אידיש ע' 75. 78. 129.

147) שיחת ח"י אלול תש"ג (ספר השיחות ע' 177. 179).

148) וע"ד פס"ד הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) בענין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", שרצונו האמיתי של כאו"א מישראל הוא "להיות מישראל . . לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתש כחו ואמר רוצה אני . . (ה"ז) לרצונו", כיון שמתגלה רצונו האמיתי.

149) ראה לקו"ת ר"פ האזינו. ובכ"מ.

150) כ"ק אדמו"ר זי"ע צוה לנגן ניגון הבעש"ט (ג' תנועות, דהבעש"ט המגיד ואדה"ז), ואח"כ המשיך בביאור התורות (המו"ל).

151) ראה גם לעיל סימן תכ ס"ד.

152) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1026. וש"נ.

153) ולהעיר מהל' ת"ת לאדה"ז (פ"א ה"ח): "על כל חכם וחכם ללמד את כל התלמידים כו'".

154) ולהעיר, שענין זה הוא בהדגשה יתירה בשנת הקהל*, שבה מודגש הציווי "הקהל את העם גו' למען ילמדו גו' את כל דברי התורה הזאת" – לימוד התורה בהקהל.

155) לשון חז"ל – ברכות כה, ריש ע"ב. ועוד.

156) עירובין נד, ב. הובא בפרש"י עה"ת ס"פ תשא (לד, לב).

157) סנהדרין לז, סע"א (במשנה).

158) פרש"י שם.

159) ראה ב"ר פכ"ד, ה. וש"נ.

160) משיחות ש"פ תבוא ח"י אלול תשי"ג. ש"פ תבוא תשמ"א. תשמ"ח. ט"ו אלול תנש"א.

-----שולי הגליון-----

*) השנה שבה נאמרה שיחה זו – שנת תשמ"א (המו"ל).