ספריית חב"ד ליובאוויטש

תכז

שמחת עבדי השם

א. המוזכר בתורה הששית ע"ד שמחת עבדי השם ("זיי זיינען שמח וואָס זיי זיינען זוכה זיין עבדי השם") – שייך למצות ביכורים שבהתחלת פרשת כי תבוא:

במצות ביכורים מודגש ביותר ענין השמחה (נוסף על השמחה שבכל המצוות, כמ"ש בהמשך פרשת כי תבוא184 "עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב") – כמ"ש185 "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך גו'", "מכאן186 אמרו אין קורין מקרא ביכורים אלא בזמן שמחה מעצרת ועד החג"187.

ומרומז גם בהתחלת הפרשה – "והי' כי תבוא אל הארץ", כדרשת חז"ל188 "אין והי' אלא לשון שמחה"189.

וענינו בעבודת האדם בכל יום – שהתחלת וראשית היום (ע"ד "מראשית כל פרי האדמה") היא בהכרת תודה ונתינת שבח והודאה לה', הן בנוגע לכללות מציאותו, כמודגש באמירת "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי", שנעשה "ברי' חדשה"190, והן בנוגע לכל הצרכים הפרטיים, כמודגש בברכות השחר. ועי"ז נעשה אצלו מעמד ומצב ד"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך" במשך כל היום כולו, החל מהשמחה על הזכות להיות עבד השם, דכיון שעבודת השם היא הנקודה העיקרית דכל פרטי עניניו (הן עניני תומ"צ והן עניני הרשות שנעשים לשם שמים) וכל מציאותו ("אני (לא) נבראתי (אלא) לשמש את קוני"191), הרי, השמחה על שזוכה להיות עבד השם היא באופן תמידי.

ב. ויש להוסיף, שגם בהשמחה על שזוכים להיות עבדי השם ישנם ע"ד ובדוגמת ב' הענינים דמתנה וירושה מלמעלה ("תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך") ועבודה בכח עצמו ("וירשתה וישבת בה"):

ובהקדמה – שמעלת העבודה בכח עצמו (אתעדל"ת) שמגעת בדרגא נעלית יותר מאשר ההמשכה שנמשכת מלמעלה (אתעדל"ע), מודגשת במיוחד בנוגע לשמחה, דכיון ששמחה פורצת גדר192, גם הגדרים שלמעלה193, הרי בודאי שהשמחה שבכח עצמו היא נעלית יותר מהשמחה שנמשכת מלמעלה194.

ומזה מובן גם בנוגע להשמחה על שזוכים להיות עבדי השם – שאף ששמחה זו היא תמידית (כנ"ל), מ"מ, צריכה להיות באופן של הוספה ועילוי195 מיום ליום (כשנעשה "ברי' חדשה"), כי, דרגת השמחה (על שזוכה להיות עבד ה') שהיתה אצלו אתמול נעשית כמו טבע (שני) המזומן לו, ע"ד שמחה הבאה מלמעלה, ולכן צריך להוסיף מדילי', בכח עצמו, דרגא נעלית יותר בהשמחה196.

בסגנון אחר: השמחה על שזוכים להיות עבדי השם היא לא רק ביחס ובהשוואה למצב הפכי (אלמלא זכו לכך), שזוהי דרגא חד-פעמית בהשמחה (וכבר היתה אתמול כו', ובהתחלת העבודה, ואח"כ ה"ז מזומן לו כמו דבר שניתן מלמעלה), אלא גם ובעיקר השמחה שמצד המעלה דעבדי השם כשלעצמה, שהיא נעלית יותר197, וניתוסף בה (ע"י עבודת האדם בכח עצמו) בעילוי אחר עילוי, עד אין-סוף198.

ג. עפ"ז יומתק שענין זה (השמחה על שזוכים להיות עבדי השם) נאמר ע"י הבעש"ט בגן עדן, לאחר גמר עבודתו בעוה"ז הגשמי:

המעלה דגן עדן היא בנוגע להתגלות מלמעלה, ואילו המעלה דעוה"ז הגשמי היא בנוגע לעבודה בכח עצמו.

וכמודגש בהחילוק שבין הנשמות בגן עדן קודם ירידתן למטה, שעם היותן בדרגא נעלית ביותר, כמאמר199 "כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא", ה"ז בעיקר מצד הגילוי מלמעלה, ואילו מצד עצמן ה"ה בבחינת "עומדים"200, לגבי מעלת הנשמות לאחרי עבודתן בעוה"ז, בכח עצמן, שעי"ז נעשים בבחינת "מהלכים"201.

ובנוגע לנדו"ד:

באמירת תורה זו (ע"ד השמחה על שזוכים להיות עבדי השם) בגן עדן, שמעלתו בההתגלות מלמעלה, וללא נתינת מקום לענינים בלתי-רצויים – מודגש שהכוונה בהשמחה על שזוכים להיות עבדי השם, היא, לא ביחס ובהשוואה למצב הפכי (שאינו שייך בגן עדן202), אלא בנוגע לעצם המעלה דעבדי השם.

ובאמירתה ע"י הבעש"ט לאחר גמר עבודתו בעוה"ז הגשמי, שמעלתו בעבודה בכח עצמו203 – מודגש ששמחה זו צריכה להיות באופן של הוספה ועילוי ע"י עבודתו בכח עצמו204.


-----  הערות  -----

184) כח, מז.

185) שם כו, יא.

186) פרש"י עה"פ.

187) ולהעיר ממ"ש בהשיעור דיום הרביעי – שבכמה שנים חל בו ח"י אלול – "ובנית שם מזבח גו' וזבחת גו' ושמחת לפני ה' אלקיך" (כז, ה-ז).

188) ראה ב"ר פמ"ב, ג.

189) ראה גם או"ת להמגיד על הפסוק: "פתח הכתוב בלשון והי"ה שהוא לשון שמחה, כי עיקר העבודה שתהי' בשמחה ובטוב לב ובהתלהבות גדול וזאת נקרא שמחה של מצוה, כי העובד מאהבה שמח תמיד בעבודתו כו'".

190) שו"ע אדה"ז או"ח רס"ו. וראה יל"ש תהלים רמז תשב.

191) משנה וברייתא סוף מס' קידושין.

192) ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

193) ראה סה"מ שם (ע' רנב ואילך) שהשמחה מגעת בעצמותו ית', למעלה יותר מהמצוה עצמה.

194) ועפ"ז מבואר שם (ע' רסה ואילך. ע' רפב ואילך) תוכן הבקשה "שמח תשמח רעים האהובים" – שאף שבבחינת "רעים אהובים" (חו"ב) יש ענין השמחה, הרי שמחה זו היא בהגבלה, ע"פ מה שנמשך מלמעלה בסדר השתלשלות, ולכן מבקשים "שמח תשמח", שתומשך ב"רעים אהובים" השמחה העצמי' דא"ס שנמשכת ע"י עבודת המטה*.

195) כלומר: לא רק הוספה בהשמחה בגלל שהגיע לדרגא נעלית יותר בעבודת ה' (כיון שעבודתו היא באופן ד"מעלין בקודש"), אלא גם השמחה שבכללות הענין דעבודת ה' צריכה להיות באופן של הוספה ("מעלין בקודש" בהשמחה שבכללות עבודת ה' גופא).

196) ואף ששמחה שפורצת גדר היא בלי-גבול – הרי ידוע שבבל"ג גופא ישנם דרגות (דוגמא לדבר: א"ס נקודות בקו (כי נקודה אין לה מקום), וא"ס קוים בשטח, וא"ס שטחים במעוקב).

197) דאף שהיציאה ממצב בלתי-רצוי היא שמחה גדולה ביותר (ראה תניא פל"א (מ, סע"א)), מ"מ, כיון שחושב ומתבונן בהמצב הבלתי-רצוי שהי' מקודם, הרי השמחה היא לפי ערך וביחס להמצב הקודם (וכמו ב"אהבת עולם", שבאה ע"י ההתבוננות בעניני העולם, שהיא לפי ערך וביחס לעניני העולם), משא"כ שמחה שאינה קשורה עם יציאה ממעמד ומצב בלתי-רצוי, היא למעלה ממדידה והגבלה.

198) וע"ד שלימות השמחה דלעתיד לבוא (לאחרי ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ") – "שמחת עולם על ראשם", עולם במובן של נצחיות, עליות בשמחה עצמה עד א"ס (ע"ד המבואר בתניא אגה"ק סו"ס כו).

199) ראה זח"ג קד, ב. זח"א צ, סע"ב. רכז, ב. רלג, ב. זח"ב צו, ב. זח"ג סא, ב.

200) ומרומז גם בדיוק הלשון "קיימא", מלשון עמידה.

201) ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). ובכ"מ.

202) ודוגמתו בעבודת האדם – שבעמדו "לפניך" ("מודה אני לפניך") באמיתיות, אינו שייך לענינים בלתי-רצויים ח"ו.

203) ולהעיר מהשייכות המיוחדת להבעש"ט – "בעל (בעה"ב על הענין ד)שם טוב" – כי, ב"שם טוב" (שלמטה מתורה כהונה ומלכות, ולכן אינו נחשב לכתר בפ"ע), מודגשת ביותר מעלת העבודה בכח עצמו (משא"כ בתורה כהונה ומלכות שעיקרם מצד הגילוי מלמעלה).

204) משיחת ש"פ תבוא תשמ"ח.

-----שולי הגליון-----

*) ומ"ש "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" – יש לפרש "כשמחך" בכ"ף הדמיון למעליותא, כיון שהשמחה שנמשכת ע"י עבודת האדם היא באופן נעלה יותר מהשמחה שנמשכה מלמעלה בהתחלת הבריאה.