ספריית חב"ד ליובאוויטש

מח

ישעי' ו, ב: שרפים עומדים ממעל לו.

צ"ל האיך השרפים עומדים ממעל לו הוא שם אד' שנאמר תחלה, כן הקשה הבעש"ט ז"ל, ותי'145 לפי שמח' ורצונם בהשגתם הוא בבחי' קדוש ומובדל שזהו למעלה משם אד' לכן ה"ה כאלו146 עומדים שם147.


-----  הערות  -----

145) ראה לקו"ת אמור לב, סע"ב.

146) וידועה הראי' מעירובי תחומין דבמקום שדעתו שם, שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'. פרש"י חוץ מן המים ומן המלח – עירובין כו, ב). ובירושלמי ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום. ובזח"ג רמז, ב: אדם דאיהו מחשבה (עפ"י לקוטי שיחות ח"ח ע' 348. חי"ג ע' 151. חכ"ה ע' 124. ע' 297. ח"ל ע' 23).

147) המשך מים רבים תרל"ו פרק קיג. ועד"ז הוא בלקו"ת לג"פ (ג, ג) נדפס באוה"ת בראשית ח"ו תתרכז, ריש ע"ב: ועוי"ל ע"פ מ"ש במ"א בשם הבעש"ט ז"ל בתי' הקושי' על שרפי' עומדים ממעל לו היתכן שיעמדו למעלה מש' אד' המהוום. אלא מפני שרצונם בקריאתם ובאמירת קדוש ליכלל וליבטל באוא"ס הסוכ"ע שלמעלה מש' אד' לשון אדון כו' וה"ה כאילו עומדים שם.

וראה עד"ז ספר המאמרים תרנ"ה (ס"ע ריב ואילך): וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו, ואיתא בזוהר ממעל לשכינתא, שזהו מ"ש קודם ואראה את אד' יושב כו' ועז"א שרפים עומדים ממעל לו, להיות כי נק' שרפים ע"ש הרשפי אש התשוקה שלהם וכל מהותם הוא הרצון והרשפי אש. וידוע מ"ש הבעש"ט ז"ל ע"ז דבכ"מ שרצון האדם שם ה"ה עומד שם, כי כל הכחות נמשכי' אחר הרצון כו' כמ"ש במ"א. ובפרט דהשרפים שנק' כן ע"ש הרשפי אש שלהם. ולכן אומר שרפים עומדים ממעל לו לשכינתא, דשכינה היא בחי' מל' ששוכנת בבי"ע ומהווה ומחי' את הנבראי' דבריאה, והם משיגים איך שהחיות הזה הוא בחי' הארה לבד, אבל עצמות אוא"ס הוא קדוש ומובדל מהם. לכן כל חפצם ותשוקתם לעלות בבחי' עצמות אוא"ס.

וראה ספר המאמרים תרח"ץ ע' רז: ומ"ש עומדים ממעל לו הנה משמע דעמידתם היא ממעל, ובאמת הנה עמידתם ממש במקומם שהם נבראים מהאין הנמשך משם אד', אך הענין הוא דהנה כל רצוא הוא לפי ההשגה וההתעוררות המביאי' אותו, ורצוא דהשרפים בא מהשגתם באוא"ס הסוכ"ע, וכמא' הבעש"ט נ"ע דבמקום שהוא הרצון של הנברא שם הוא כולו, וכהמעשה הידוע* אשר פעם הראה הבעש"ט נ"ע לתלמידיו שור מלובש בבגדי ש"ק ויושב אצל שולחן, כי הי' צדיק א' שאכל בשר לקיים מצות שבת ומפני תוקף רצונו לקיים את המצוה באכילת בשר בשבת נעשה עצמו כן, ולבושי שבת ידוע דאינם משתנים, וכן השרפים להיות הרצוא שלהם הוא בתשוקה גדולה ביותר בההשגה שלהם לכן הוא כאלו עומדים שם.

וראה גם בשם הבעש"ט – ספר המאמרים תרל"ה ח"א ע' ו. ח"ב ע' שב. וש"נ. תר"ם ח"א ע' לו. תרמ"ג ע' סה. תרמ"ו ס"ע תח. תרנ"א ע' רלח. תרנ"ה ע' קמב. תרנ"ו ע' של. המשך תער"ב ח"א ע' תקסז. ח"ב ע' תתי. ספר המאמרים תרפ"ח ע' לא.

תורה זו הובאה גם בכ"מ בשם הבעש"ט אבל לא עה"פ "שרפים עומדים ממעל לו" – ראה כתר שם טוב סימן נו. סימן ערה. אוה"ת במדבר ח"ד ע' א'תמב. ועד"ז הוא בלקוטי דיבורים ח"א קיג, ב. ספר המאמרים תרפ"ה ע' רפה. ספר השיחות תש"ד ע' 79-78. ע' 132. לקוטי שיחות ח"א ע' 66. ח"ג ע' 807. שיחת יום ב' דחג השבועות תשי"ד (תורת מנחם התוועדויות תשי"ד ח"ג ע' 37).

וראה פלח הרמון בראשית (סו, ג): כי באור הכתר אין שינוי מצד ההשתל' ולכן נאמר בשם הבעש"ט ז"ל שכל מקום שרצונו של אדם שם הוא בעצמו והגם שמקושר ברצונו במקום שלמעלה ממדריגתו והיינו מטעם הנ"ל שבאור הכתר שהוא הרצון אין שינוי מצד ההשתל'. ובפלח הרמון תרומה (ע' רצד): ידוע בשם הבעש"ט נבג"מ כי כ"מ שהרצון הוא שם כולו וכן בזוהר (ח"א דס"ט ע"ב) א' [= איתא] מאן דכסיף אע"ג דלא יכול.

-----שולי הגליון-----

*) ספר המאמרים תר"ם ח"א ע' לו. תרמ"ג ע' סה. שיחת ש"פ מקץ תשד"מ (התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 694). לקמן סימן שפד. שעה. שעט.