שטר הקנין

יש כמה חילוקים בין שטר מכירת החמץCXXVII של רבינו הזקן ובין השטר הנהוג עתה:

א) מחמת העובדה, ששטר המכירה של רבינו הזקן הוא שהישראל מוכר את החמץ לנכרי בלי ממוצעים, ואילו בזמנינו כולם עושים את הרב למורשה ולשליח למכור עבורם את החמץ, והרב מוכר לנכרי את החמץ של כל אנשי הקהלה, וזה גורם לכמה שינויים בנוסח השטר.

וכבר הרב לאוואוט בשער הכולל (בביאורו לסדר מכירת החמץ של רבינו הזקן) כותב בסק"י:

הנוסח הזה נתקן בלשון יחיד המוכר חמצו דקאי על מ"ש בשו"ע שלו אך כל איש אשר יראת ה' נגע בלבו כו' יכתוב כמ"ש בסדור עכ"ל. ולפי המנהג שכל בני העיר נותנים הרשאה להרב דמתא שימכור חמצם … לכן צריך לדקדק לכתוב את ההרשאה שתהי' מכוונת להשטר מכירה הזה.

ועפ"ז ערך נוסח שטר מכירה והרשאה, ונדפס בספרו פסקי פרי מגדים (עמ' תא-ו).

ב) מחמת שינויי תנאי החיים, שינוי הזמן והמקומות נאלצו לשנות גם בנוסח השטר ולהתאימו למצב ההווה. וכבר נערכו נוסח שטרות מכירה בכמה אופנים, על פי סדר ותיקון רבינו הזקן (ראה בנסמן בנטעי גבריאל, חג הפסח ח"א עמ' קיט, ובאוצר מנהגי חב"ד, ניסן אייר סיון, עמ' עו).

מטעם זה מועתקים כאן שטרות המכירה הערב קבלן וההרשאה הנהוגים עתה.

לפנינו היו כמה שטרות מכירת חמץ של רבני חב"ד בדורינו ושבדור הקודם. בכל אחד מהם יש הוספות ותיקונים. הנוסח הבא לקמן לוקט מנוסח השטרות שהיו לפנינו, באופן שיהי' שוה לכל מקום ולכל זמן.

בשטר הזה יש כמה חלקים:

א) הודעה שיש בידו הרשאה מאנשי הקהלה, למכור את חמצם ולהשכיר את המקומות שבהם מונח החמץCXXVIII.

ב) מכירת החמץ של אלו שלא רשמו שמם על שטר ההרשאה, רק גילו דעתם שרוצים למכור החמץCXXIX.

ג) פירוטCXXX מיני החמץ (חלק זה מועתק משער הכולל שם אות י"א וי"ב, עם תיקוני לשון לפי צורך הזמן).

ד) מכירת הבעלי חיים, החנויות והעסקיםCXXXI, הכלים שיש עליהם חמץ בעין (רק הכלים נזכרים בנוסח רבינו הזקן, והזכרת בעלי חיים עפ"י שער הכולל שם אות ד, וכן הוא ברוב השטרות שהיו לפנינו).

ה) הודעת מכירת החמץ כפי השער ומקח השוה שבעיר זוCXXXII, והסכום שפוחת מהמחיר כדי שירויח הנכרי בעסק הזה (חלק זה מועתק מנוסח השטר שבסדר מכירת חמץ של רבינו הזקן, עם שינויים הנצרכים כנ"ל. ומה שהוסיפו לפחות האחוזים עבור הנכרי הוא עפ"י שער הכולל שם אות יט).

ו) קניני תקיעת כף ומפתחות.

ז) קנין מעות בדמי קדימה וערב קבלן.

ח) השכרת המקומות ותשלום בדמי קדימה וערב קבלן וקנין אגב קרקע.

י) יפוי כח וסיום השטר.

את כל פרטים האלו צריך הרב לבאר בפרטיות אל הנכרי לפני עשיית הקנינים ומסירת השטרות.


חתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שאני הח"מ הבא בכח והרשאה מהאנשים הנקובים בשמותם בכתבי הרשאה הדבוקים ותפורים לזה השטר ובניירות המצורפות לו ובכתבי הרשאה שלא הגיעו עדיין לידי או שנאבדו, ומאלו שמסרו הרשאתם בע"פ, וגם מאלו שרצו למסור הרשאתם ושכחו, וגם מאלו שרגילים למסור הרשאתם ובשנה זו שכחו, שמכל אלו יש לי הרשות והבקשה לעשות להם זכות ולמכור לנכרי קודם זמן איסור החמץ בהנאה, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות וחשש תערובות, וכן כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל מיני כלים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, שעל כל הנ"ל הרשו אותי למכור הכל קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא, וכן להשכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים הנ"ל מונחים שם או שעומדים שם הבע"ח הנ"ל, וכפי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, הנה כהיום מכרתי את כל הדברים האלו, וגם חמצי שלי הח"מ המונח בבית ……… ……… ……… להא"י ……… ……… הדר ……… ……… ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה  ממשם או טעמם בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בע"ח ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בע"ח ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפי' חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, את כל זה מכרתי כפי השער ומקח השווה שבעיר זו לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שאפשר לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט, כל המיני חמץ וחשש חמץ הנ"ל, ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו ע"פ ג' אנשים אשר אבחר אני הח"מ או באי כחי. ובכלל הס"ה העולה מכל הנ"ל נכללו ג"כ במכירה זו חתיכות חמץ שימצאו בכל המקומות הנ"ל ואין עליהם מקח כלל ואין עליהם שום קונה, והרי הן של הא"י מוכ"ז בעד הסך הכל הנ"ל. ומסך כל המעות שיגיע מהא"י מוכ"ז בעד כל החמץ שבמקומות הנ"ל לפי מקח הנ"ל אחר המדידה והמשקל והמנין, הריני פוחת לו סך ……… ……… שירויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ הנ"ל במקח הנ"ל, ובעד השכירות והחזקתן שצריך לשלם שכר דירה (רענט) או מסי הממשלה, שכירות לפועלים ולנאמנים במשך שנים עשר יום מיום דלמטה עד שלשה ימים אחר חג הפסח, הריני פוחת לו עוד שלשה אחוזים (3%) מכל מאה דולרים, ורשות בידו למכור אף גם תוך הפסח לא"י שבעיר או שבחוץ לעיר ואפי' ביוקר ממקח הנ"ל והריוח שלו, וכן אם יבא יהודי מחוץ לעיר במוצאי יום טוב ויתן יותר הריוח שלו. והרינו נותנים לו ולכל הקונים ממנו דריסת הרגל בחצרותינו ובבתינו ובכל מקום דהחמץ הנ"ל, והכלים ובע"ח הנ"ל עומדים ונמצאים שם. וכבר מסרתי לו מפתחות לקנות בהם החמץ הנ"ל שבמקומות הנ"ל, וגם נתתי לו ידי על מכירה הנ"ל כדרך התגרים, וגם קבלתי ממנו כל דמי החמץ עד פרוטה אחרונה, דהיינו שקבלתי ממנו ערבון דמי קדימה (שקורין דאון פיימענט) סך……… ……… כמנהג הסוחרים, ועל המותר עד תשלום כל הסך שיעלה ויגיע מא"י מוכ"ז לאחר המדידה והמשקל והמספר, כבר קבלתי ממנו חתימת יד ……… ……… ……… שנכנס בערב קבלן בעד הא"י מוכ"ז, ונתחייב בקגא"ס לסלק בעדו כל הסך שיגיע ממנו, אחר ניכוי הסך שלשה אחוזים 3% מכל מאה בעד ההוצאות הנ"ל, וסך ……… ……… בעד טרחתו, וסך ……… ……… הד"ק הנ"ל לזמן פרעון המבואר בהשטר עם חתימת יד הע"ק הנ"ל. ומעתה נקנה כל החמץ לא"י מוכ"ז מעכשיו ממש בקנין גמור לחלוטין בלי שום תנאי ושיור כלל, ואין לי עליו שום טענה ומענה ופ"פ בעולם, וכל המעות שיגיע ליד הא"י מוכ"ז בעד החמץ כשימכרנו כולו או מקצתו ליהודי אחר חג הפסח או לא"י אף גם בתוך הפסח, מחויב לסלק הכל להע"ק הנ"ל החתום בחתימת ידו ממש, ולא לידי כלל אפילו פרוטה אחת, והחתום הנ"ל הבטיח להמתין לו עוד שלשה ימים אחר חגה"פ, בכדי שאם לא ימכרנו לא"י, שיוכל למכרו לאחר חג הפסח ליהודים שבעיר, בכדי שירויח את הסך הנ"ל אם ירצה לטרוח, או שמא יבוא יהודי מחוץ לעיר ויתן יותר ממקח הנ"ל, ואם לא ירצה הא"י המוכ"ז לטרוח באלה, אזי אפשר שהחתום הנ"ל יקבל ממנו בחזרה החמץ ויתן לו ריוח דבר מועט כפי שיתפשרו ביניהם, ולי החתום מטה אין לי שום עסק בזה עם הא"י מוכ"ז. ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לא"י המוכ"ז את כל המקומות של החמץ וכלים חמוצים וכן המקומות שהבע"ח נמצאים שם וניזונים שם כפי הרשום בשטרי הרשאה מהיום עד שלשה ימים אחר הפסח, שיוכל אז למכור החמץ ליהודים שבעירינו או שבחוץ לעיר, והשכרתי לו את כ"ז כפי המקח והשער השוה, וקבלתי ממנו דמי השכירות עד פרוטה אחרונה במזומנים, היינו שקבלתי ממנו ערבון (שקורין דאון פיימענט) ……… ……… ועל המותר קבלתי ממנו ח"י הערב קבלן הנ"ל כנ"ל, ושכירות המקומות יהי' במחיר אשר נברר לפי חשבון השכירות המשתלם בעד חדש כל מקום ומקום, ולפי ערך זה יהי' נחשב המחיר של הימים שהמקומות מושכרים ע"י להא"י הנ"ל, והמפתחות להמקומות של כל המיני חמץ הנ"ל, הן הנה עומדים מוכן בכל מקום ומקום וחפשים להא"י הנ"ל לקחתם וללכת לכל המקומות הנ"ל ואין למחות ע"י, ואם מישהו מהמוכרים לא יתנו, הרשות בידם לשבור המנעולים והדלת וליכנס. ואגב קנין שכירות החדרים והרפתים והלולים ומכלאות יהי' קנוי לו כל החמץ הנ"ל ביתר שאת ויתר עז על כל הקנינים הנ"ל, ושבאם לא יחול קנין אחד, אזי יחול קנין האחר, ולא יפסל ולא יגרע כח כתב זה מחמת איזה טעות חסר או יתיר אות תיבה, טשטוש או מחק, רק הכל יהי' נדרש לטובת קיום המכירה. והרשות נתונה להעתיק כתב זה בלשון המדינה באיזה מקום משפט כפי חוקי המדינה, ולשלם המכסים המתיחסים לזה להיות תוקף כתב זה כתוקף קאנטראקט הנעשה כנימוסי וחוקי המדינה, הן על שכירות המקומות הנ"ל, והן על מכירת החמץ הנ"ל. ולראי' באעה"ח היום יום …… בשבת …… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר …………

נאום ……… ………


CXXVII) כן נקרא השטר הזה כשאנו דנים אודותיו במקום אחר; אבל בתוך השטר עצמו, או בכותרת השטר, אין לקראתו בשם "שטר מכירה", כי לא בו תלוי הקנין, דשטר אינו קונה מטלטלין, ואינו אלא שטר ראי', ולכן בתוך נוסח השטר של רבינו הזקן אינו קוראו אלא "מכתב זה" וכיו"ב  (ראה שער הכולל שם סל"ג).

ומטעם זה מסיים בנוסח השטר של רבינו הזקן "ולראי' באתי על החתום", אף שלכמה דיעות אין מועיל שטר כזה לקנין, ולכן כתבו כמה מהאחרונים שלא לכתוב נוסח זה בסוף שטר מכירת חמץ (ראה מעדני שמואל סי' קיד סקי"ח); כי לשיטת האחרונים הנ"ל השטר הוא לקנין, משא"כ תיקון רבינו הזקן הוא שהשטר הוא רק לראי'. וראה סדר מכירת חמץ כהלכתו, שביבי אש סכ"ה.

ואף שכל שטר ראי' נכתב בלשון זכרון עדות כו' ובחתימת עדים, ורק שטר קנין נכתב בלשון מכרתי כו' (ראה שו"ת צ"צ חאהע"ז סי' קנב ס"ב), מ"מ במכירת חמץ לא החמירו לעשות השטר בעדים דוקא, והוא שטר ראי' בחתימת-יד המוכר (או המורשה) בלבד, ולכן נכתב בלשון המוכר (או המורשה).

CXXVIII) בדרך כלל מפרט כל אחד בשטר ההרשאה את הכתובת שלו ואת הארונות והחדרים שהחמץ הנמכר מונח בהם, ומוסיף ובכל מקום שהוא. אמנם בשטר המכירה של כ"ק אדמו"ר זי"ע (ראה אוצר מנהגי חב"ד בסופו, נכתבו רק הכתובות, בלי סימון המקומות, רק "במקומות מיוחדים ובשאר כל המקומות" וכיו"ב.

CXXIX) ראה שער כולל שם סק"י שבשעה שמרשים את הרב למכור את החמץ, אין צריך לא עדים ולא קנין סודר, כמבואר ברמב"ם פ"א מהלכות שלוחין ופ"ה מהל' מכירה הי"ג. ואעפי"כ מנהג העולם לעשות קנין סודר לרווחא דמילתא.

ומה שהוסיפו בנוסח השטרות שמוכרים גם את החמץ של אלו שלא נרשמו כראוי על שטר ההרשאה, רק הי' ממנו גילוי דעת שרוצה למכור חמצו, וזכין לאדם שלא בפניו, הוא עפ"י מ"ש בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' מו:

כיון דגילה דעתו שעושהו שליח ע"ז, נהי דהשליחות לא מהני, מ"מ אח"כ המ"ץ יוכל למכור, משום דזכות הוא לו שלא יפסיד חמצו ושלא יעבור בבל יראה ובל ימצא … עצם ענין המכירת חמץ מצד עצמו זכות הוא לבעל החמץ, א"כ כשנוסף ע"ז שעשה את המ"ץ שליח למכור לו חמצו, אף אם אין זו שליחות גמורה … מ"מ הוי שליחות מצד הזכייה דזכות הוא לו, ולכן שפיר הוי שליח למכור כל החמץ.

וכ"ז הוא לרווחא דמילתא, ויש רבנים הסוברים שגם זה לא יועיל, שהרי בהרשאה שנמסרת לנכרי לא נזכר שם האיש המוכר. ובדיעבד כששכח למכור, יש לשאול אצל רב ומורה הוראה איך לנהוג.

ויש שטרות שמוסיפין בהם גם "כתקנות הצבור וכח ב"ד יפה", ובזה כוללים אף אלו שלא הי' מהם גילוי דעת, ששכחו וכיו"ב. וצ"ע איך מועיל בזה הפקר ב"ד הפקר, או זכין לאדם שלא בפניו, האומנם מוכר המ"ץ את החמץ של כל בני העיר, גם אלו שלא גילו דעתם כלל?

אבל ראה מעדני שמואל סי' קיד סקכ"ב.

CXXX) בנוסח השטר שבסדר מכירת החמץ של רבינו הזקן אינו מפרט את מיני החמץ. בשו"ת צמח צדק (סי' מה אות ה) מביא מ"ש במקור חיים (סי' תמח סקי"א) "וכשמוכר החמץ יפרש כל מין חמץ שמוכר, דאל"כ הוי כדבר שאינו מסויים דלא קנה", ודן בזה בארוכה ומסיים: "וא"כ במכירת חמץ שאע"פ שלא פי' פרטי המיני חמץ מ"מ כיון שמכר כפי השער והמקח השוה שבעיר זו ודאי סמכה דעתו של הלוקח, ולכן אף אם נאמר דהוי כמוכר דבר שאין מינו ידוע קנה … וכ"ש שבאמת נראה דזה נק' מינו ידוע היינו מיני חמץ".

ובאות ד שם כותב "מלשון רז"ל בשטר המכירה נראה דלא ס"ל סברת המקור חיים", אך מ"מ כתב שם:

נהגו לכתוב רשימה מפרטי מיני החמץ והמקח מכל א' כמו יי"ש שכר קמח שפירט אריק ליווער כל מין בפרט והמקח ממנו.

ועפי"ז ערך בשער הכולל שם את נוסח פירוט המינים. וכן הוא בשטרות המכירה של רבותינו שיש בהם פירוט המינים, אף שפרטי המינים משתנים משטר אחד למשנהו. וכן הוא בשטרות הנהוגים עתה, אלא שמזמן לזמן מוסיפים עוד פרטי מיני חמץ הנהוגים בזמנינו.

ובאשר לפירוט המקח מכל מין, כן הוא בשטר שנהגו בו בכמה קהלות חב"ד, שנדפס בקובץ יגדיל תורה (חוב' נט עמ' רטו), אבל בשטר של רבינו הזקן נכתב רק "כפי השער ומקח השוה שבעיר זו", וכן הוא בשטרות הנהוגים עתה.

CXXXI) דהיינו מי שיש לו חנות שעוסק בעניני חמץ, או שיש לו שותפות בעסק שעוסק בעניני חמץ, שהוא מוכר את כל העסק הזה אל הנכרי, ואחרי הפסח קונהו בחזרה ממנו.

בעצם מכירת החמץ שבחנויות דן כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו זי"ע באגרות קודש חי"ט אגרת ז'רמח; אלא ששם מדובר שהבעה"ב עצמו עושה בחמץ בכל ימי הפסח כבתוך שלו, וע"כ לא סגי במכירה כל העסק, וע"כ מחפשים דרכים מיוחדים, להתנות בשטר מיוחד שהיהודי יש ברשותו לתת מתנות וכו' מהחמץ שבחנות בשביל הנכרי, או להתנות שמוכר את החמץ עד למדידה, ע"י רישום המלאי (שקורין אינווענטארי) וכיו"ב.

[יש מי שרוצה לפרש את הדברים, אשר הרבי מציע כאן, שגם בשטר הרגיל שבו מוכרים כל אנ"ש את חמצם יוסיפו פרטים אלו. אמנם לענ"ד א) קס"ד כזו לא עלתה על דעת קדשו מעולם. ב) קרוב לומר שבהוספה כזו יתבטל תקפה של מכירה ויעברו כל המוכרים על איסור חמץ בפסח.

וכבר דנו בכעין זה בכמה ספרים, גבי בעלי חנויות חמץ בערב פסח שחל בשבת, אשר לפי הנהוג שהמכירה היא ביום ועש"ק לפני חצות, ובעלי חנויות אלו מוכרים בהם מהחמץ שבו עד לכניסת השבת, ויש חשש שעי"ז מתבטלת כל מכירת החמץ.

לכאורה אפשר להתנות עם הנכרי אשר היהודי מוכר לו עכשיו ביום הששי בצהרים, רק את החמץ שישאר אצלו עד לערב ולא ימכר במשך יום הששי. אמנם גם אם יתנה כן ישאר בזה חשש ביטול המכירה, שהיא צריכה להיות בדבר מסויים דוקא. וכבר האריך בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' מה בטעם הדבר למה כל מכירת חמץ נק' דבר מסויים, משא"כ כאן שבשעת המכירה אין יודעים כמה מהחמץ שברשותו יכלל במכירה זאת וכמה לא.

בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט סקל"ה ובס' ערב פסח שחל בשבת פ"ד סק"ב, מביאים את שיטת שו"ת מהר"ם שי"ק סי' ר"ה, אשר אפשר להתנות עם הנכרי, אשר מה שהוא צריך למכור "יקחנו במדידה, ואם ישתייר יחזיר לו גם כן במדה", שאז ישאר החמץ הנמכר דבר המסויים. אמנם אח"כ מביאים כמה פוסקים המחמירים בזה, ומורים שימכרו את החמץ לנכרי שיחול ביום שבת בבוקר, או ביום הששי כשעה לפני כניסת השבת.

מטעם הנ"ל דייק לכתוב באגרות קודש: "שמוכר לו כו' עד למדידה בעחה"פ", דהיינו שמוכר את החמץ שיש עליו מדידה, ע"י רישום המלאי (שקורין אינווענטארי) וכיו"ב, ומה שיקח ממנו יהי' גם במדידה ורישום, כרגיל בחנויות, דבלא"ה תהי' המכירה בדבר שאינו מסויים.

אמנם יש בזה עוד חשש שלישי, שע"י שהנכרי נותן לו רשות ליקח במדידה מהחמץ, עי"ז נעשה כל החמץ באחריותו של הישראל, כמבואר במשנה (ב"מ מג, א. טוש"ע סי' רצב ס"ז): "היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות, אם אינם חתומים כו' מותר לו להשתמש בהם, לפיכך נעשה עליהם ש"ש וחייב בגניבה ואבידה אפי' קודם שנשתמש בהם".

ובאמת גבי ערב פסח שחל בשבת לא איכפת לן בזה, כי מזמן איסור חמץ (ביום הש"ק) ואילך אין לו רשות להשתמש בהן ואין אחריותו עליו, והאחריות שעליו ביום הששי לא איכפת לן. אמנם בענינינו, אם יכתבו בשטר הכללי שבעלי החנויות יש להם רשות ליקח מהחמץ במדידה כו', הנה מיד יתחייבו כל בעלי החנויות (גם אלו שאינם מוכרים חמץ בפסח) באחריות החמץ שבחנויות, שזה אסור בפסח.

וכבר נתבאר לעיל שברור לענ"ד, שמעולם לא עלתה על דעתו הקדושה לכתוב פרט זה בשטר הכללי, אלא כל ההצעה היתה רק לעשות שטר מיוחד, עבור בעלי חנויות אלו שאפשר יקחו מהחמץ באמצע הפסח, ורצונינו להקל את האיסור שעליהם ע"י מכירת החמץ, שיועיל עכ"פ בחלקו, או שעכ"פ לא יהי' עליהם חיוב מלקות וכיו"ב.

ויבוא הפרט וילמד על הכלל, שגם ההצעה האחרת, שהישראל יהי' בא כחו של הנכרי בניהול החנות ומכירת החמץ שבו, גם הצעה זו דנה רק בעריכת שטר מיוחד עבור אלו שאינם נזהרים בחמץ בפסח, שבודאי ובודאי אסור לישראל לנהל את החנות בפסח בתור מורשה של הנכרי ולמכור את החמץ שבו, ובודאי שלא יוזכר בשטר הכללי שהנכרי מרשה את הישראל לנהל את החנות עם החמץ בפסח, מכמה טעמים, ולא בזה דיבר רבינו, כמובן.

וזהו שדייק לכתוב באותה אגרת "האפשר להוסיף והתועלת בהוספה בשטר הנ"ל", שטר הנ"ל הוא השטר המיוחד שנערך כדי להקל את איסור החמץ של בעלי החנויות שבהן חמץ, ואינם סוגרים את החנויות בפסח. משא"כ בשטר הכללי יכתבו בנוסח המתוקן ע"י רבינו הזקן בסדר מכירת חמץ שלו].

גם דן שם אודות מכירת החמץ של אלו שאין נשמרים מאכילת חמץ בפסח, ומורה שאעפי"כ צריך למכור את חמצם ע"י הרשאה וכו'. ויועיל בכמה פרטים.

CXXXII) ובכמה שטרות שהיו לפנינו נוסף על זה "ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו ע"פ ג' אנשים אשר אבחר אני הח"מ או באי כחי". והוא עפ"י מ"ש רבינו הזקן בסדר מכירת חמץ שלו "ימכור כל החמץ במקח השוה שאפשר לקבל בעיר זו … הוי פיסוק דמים, וכמו באומר כדשיימוהו בתלתא".

ואף שלפועל הסתפק רבינו הזקן לכתוב בנוסח השטר רק "כפי השער ומקח השוה שבעיר זו", ולא הוסיף "כדשיימוהו בתלתא"; היינו כי בימים ההם הי' שער קבוע לכל מין חמץ בעיר, משא"כ בזמנינו, ובפרט בחבילות אוכל או קמח שנקנו בחנות ונפתחו בבית, שהמחיר ודאי נשתנה ע"י הפתיחה, וקשה מאד לאמר שיש בזה מקח השוה.