שטר הרשאה

בנוסח שטר מכירת חמץ של רבינו הזקן לא נזכר שטר ההרשאה, כי שם מיירי שכל אחד מוכר את חמצו לידי נכרי המכירו.

אמנם כבר בימי רבינו הזקן התחילו לנהוג לתת הרשאה לרב הקהלה שהוא ימכור את כל החמץ לידי הנכרי, כמבואר בשער הכולל שם אות י:

המנהג שכל בני העיר נותנים הרשאה להרב דמתא שימכור חמצם (כמו שהי' המנהג גם בחיי אדמו"ר ז"ל).

אמנם לקמן יובא, אשר בכמה קהלות של תלמידי רבינו הזקן נהגו למכור את החמץ לידי רב הקהלה, והוא היה מוכרם אל הנכרי.

בשטר ההרשאה נכתב שמוכרים גם את החמץ שיבוא לידי היהודי אחרי החתימה על השטר, והוא עפ"י מ"ש בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי מו.

מועתק בזה נוסח שטר ההרשאה כפי הנהוג עתה:

אנחנו הבאים עה"ח בחת"י או במסה"ק או ע"י שלוחינו וב"כ, הננו נותנים בהרשאה זאת כח ורשות להרב ……… ………  הדר ברחוב ……… ………  בעיר ……… למכור במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל וכלל, לכל מי שיוכשר בעיניו ועל האופנים שיוכשרו בעיניו כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה  ממשם או טעמם בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בע"ח ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בע"ח ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפי' חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, ובכלל זה הוא כל המיני חמץ הנ"ל שיבואו אלינו אחר חתימתנו על השטר הזה עד זמן הנ"ל אף שכעת איננו יודעים מזה, כן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים מונחים שם או שעומדים שם הבע"ח הניזונים מחמץ על כל הנ"ל אנו מרשים את הרב ……… ……… הנ"ל ונותנים לו כח ורשות למכור ולהשכיר ולהחכיר לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, הוא בעצמו  או שלוחו וב"כ שיוכשרו בעיניו בכל האופנים היותר מועילים והקנינים המועילים עפ"י דת תוה"ק וחקי המדינה בער"פ דהאי שתא. ונעשה כתקנת הציבור שכל מי שיבוא בשם איזה איש למכור חמצו להרב הנ"ל ולבוא על החתום, יהי' נאמן כאלו יש לו בכתב מהאיש ההוא, וכל זכות ויפוי כח נתון לו מאתו, וכל לשון מסופק בההרשאה הזאת יהי' נידון לטובת קיום ותוקף ההרשאה הזאת. וכ"ז נעשה בכל אוהיו"מ עפ"י דין תוה"ק וחקי המדינה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא, ולראי' באנו עה"ח כאו"א ביומו בחדש ניסן דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… לברה"ע אנו בעצמנו או במסה"ק או ע"י שלוחינו ובאי כחנו פה עיר ………

נאום