שכירות החדרים

בנוסף למכירת החמץ בקנין מעות האמור לעיל, התקין רבינו הזקן להשכיר לנכרי את החדרים שבהם מונח החמץ. ועל כך כותב בשו"ע שלו סי' תמח סעיפים ח-יא:

שי"א שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה … וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו … לפיכך אם היה החמץ רב שא"א להנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסח … צריך להקנותו להנכרי בא' משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל … ע"י אגב קרקע, דהיינו שימכור להנכרי גם החדר שהחמץ מונח בתוכוCXVII ויאמר אגב החדר תזכה החמץ שבתוכו.

כאן מדובר במכירה, אמנם בסדר מכירת החמץ כתב:

והנה אף גם במכירת החדרים אין מועיל כלום לזקוף במלוה לפ"ד גדולי הראשונים ז"ל, ואין תקנה אלא בשכירותCXVIII כפי המבואר בנוסח זה.

והיינו שבנוסח מכירת החמץ של רבינו הזקן אין מוכרים את החדרים אל הנכרי כ"א משכירים אותם לו לימי הפסח, וכמבואר בנוסח השטר:

ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לא"י מוכ"ז את מקומות של כל החמץ הנ"ל במקח א' זהב בעד כל חדר מהיום עד כלות יום או יומים … אחה"פ … ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל.



CXVII) תקנה זו למכור את החמץ בקנין אגב קרקע מובאת גם בחק יעקב סי' תמח סקי"ד ובשיבת ציון שם, מאביו בעל הנודע ביהודה.

אמנם לכאורה מטעם זה בלבד לא הי' צריך שתהי' המכירה אגב החדרים שהחמץ מונח בהם, והי' סגי בקרקע אחרת, או עכ"פ בא' מהחדרים שהחמץ מונח בו. כמו"כ הי' אפשר להשכירו את החדר רק לשעה ולא לכל ימי הפסח; מ"מ מורה רבינו הזקן להשכיר את החדר שהחמץ מונח בתוכו למשך כל ימי הפסח.

המקור למנהג למכור או להשכיר החדר שהחמץ בו הוא בב"ח ובמ"א סי' תמ"ח סק"ד. וכתב המ"א שם "דאם ישאר בביתו יהא נראה כמקבל בפקדון חמצו של עכו"ם, אבל מדינא שרי כיון דאין הישראל חייב באחריות".

מ"מ נראה דכאשר מוכר כל א' את כל החמץ שברשותו, והחמץ אינו מדוד, אז הוי חיוב מדינא להשכיר החדר לכל ימי הפסח, כמשמעות דברי המקור חיים (סי' תמח באורים סק"ט) "צריך למכור לו החדר שהחמץ בתוכו, דהא אחריותו עליו, מחמת שלא נמדד, רק דהוי כמקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי".

ופירוש הדבר הוא, כיון שבזמנינו מוכר הרב את החמץ של כל בני הקהלה, ואין החמץ של כל אחד מהם נמדד ונשקל, א"כ כאשר יגנב החמץ לא יחויב הנכרי לשלם עליו, שהרי לא ידוע אם וכמה חמץ הי' שם, וא"כ יוצא שאחריות גניבת החמץ הוא על הישראל, וע"ז מבואר בסי' תמ (ראה שו"ע רבינו הזקן שם ס"ט ואילך), שאם החמץ הוא בבית הישראל, לכמה דיעות עובר עליו בב"י וב"י. לכן תיקנו כאן להשכיר החדר לנכרי, דאז הוי כמקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי.

לפי האמת, כתב מהרי"ל בשו"ת שארית יהודה (סי' ח, הובא בשער הכולל שם אות יח):

ובענין היתר עד למדידה, פשוט הוא שאינו דומה לקבלת אחריות כלל, דמה שאינו יכול לתבוע את האין יהודי אם לא יהיה ההיזק והחסרון ניכר אין זה דומה לאחריות שמקבל עליו היזק, וזה אינו מקבל עליו כלום אלא שאינו יכול לברר שהזיק ונחסר.

מ"מ תיקנו מטעם זה שבכל אופן יהיה החמץ ברשות הנכרי לגמרי, כנ"ל. וראה מ"ש בזה במעדני שמואל סי' קיד סקי"ט. סדר מכירת חמץ כהלכתו פ"ז.

[אמנם כ"ז הוא רק בתחלת השטר, בתיאור שכירות המקומות שבהם מונח החמץ. אבל בסיום השטר, שנכתב בנוסח רבינו הזקן "ואגב קנין שכירות החדרים יהי' קנוי לו כל החמץ שבהם", ובנוסח השטר שלפנינו נשמטה תיבת "שבהם", היינו כדי לכלול בקנין זה גם את החמץ שבשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר].

CXVIII) פירוש הדבר הוא, שגם במכירת החדרים לא סגי בזקיפה במלוה, וצריך לקבל על המותר ערב קבלן.  וכן אמנם כותב רבינו הזקן בשו"ע שלו (סי' תמח סי"א-יב), שימכור את החדרים בערב קבלן. מ"מ כותב כאן שאין כדאי לעשות תקנה במכירה כ"א בשכירות החדרים לכל ימי הפסח, שזה יכול להיות בסכום מועט, שאותו יתן הנכרי בשלימותו לבעל החמץ, ולא יזדקקו לערב קבלן על זה.

וכן אמנם מבואר בשטר מכירת החמץ של רבינו הזקן, שאת דמי שכירות החדרים משלם הנכרי בשלימותו. אמנם להלן יבואר שמנהגינו להשכיר גם את החדרים בערב קבלן, וא"כ שוב היה אפשר למכור את החדרים, לכאורה. וכעין זה הקשה בפס"ד צ"צ (סי' תמח לב, א).

אמנם באמת נכתבה הוראה זו, שלא למכור החדרים (כמ"ש במ"א שם) כ"א להשכירם, כבר בסדר מכירת חמץ של בעל הנודע ביהודה (שיבת ציון שם. הובא בשער הכולל שם אות ט), וז"ל שם:

יותר טוב להשכיר החדר בתורת שכירות מלמכור החדר במכירה גמורה, כי בשכירות ודאי קונה האינו יהודי בכסף לחוד, משא"כ בתורת מכירה אז אינו קונה אלא בכסף ובשטר, וכן מי שאין לו בית אינו יכול למכור החדר בלי רשות בעל הבית, ולפעמים אין הבעל הבית עמו בעיר, ולפעמים הבית הוא של א"י, ולכן החלטנו משום לא פלוג תקנה השוה לכל להשכיר החדר על משך תשעה ימים מערב פסח עד כלות ימי הפסח.

וכך כותב גם רבינו הזקן שם, שמכירת החדרים צ"ל דווקא בשטר עם הכסף, ואז יהי' צריך ששטר המכירה יהיו לו כל דיני שטר מכירה (ראה שער הכולל שם אות ט). עוד מרויחים בזה שגם אם אין הבית שלו כ"א מושכר, יכול הוא להשכיר את החדרים שהחמץ בהם. וראה מה שהאריך בזה במעדני שמואל סי' קיד סק"ו. סדר מכירת חמץ כהלכתו פ"ז.