פרק שלושה עשר

מכתבי רבני חב"ד

[לפי סדר הא"ב של שמות המשפחהCXII]

הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי

רבו של כפר חב"ד ארה"ק

ב"ה יום א' כ' סיון ה'תשנ"ח, כפר חב"ד ארה"ק

כבוד הגה"ח ספרא רבא רשד"ב שיחי' לוין, מנהל ספריית ליובאוויטש

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", ואפשר להעיר בזה:

א) מ"ש רבינו הזקן שהמים כשרים שבמקוה יהיו בגובה יותר משבעה טפחים, יש לעיין אם לדעתו ה"ז גם להוציא מחשש מרודד, ולפי"ז גובה האוצר התחתון צ"ל לא פחות מקצת יותר משבעה טפחים. שוב ראיתי שמובא בפרק התשיעי של הספר, שאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב שלא חששו לחומרת הרא"ה בהשקה למרודד.

ב) מ"ש ברשימת הרב לנדא ס"ב, שיהיו שני נקבים טע"ט, ומ"ש ס"ד שנקב ההשקה ישימו בשיש. לכאורה הכוונה שרק נקב אחד הוא בשיש, והשני הוא ברצפה עצמה. וכמ"פ קרה אשר הבלן החליף השיש ולא ידע שהחורים הם נקבי ההשקה לכן עושים שנקב אחד הוא קבוע ברצפה. שוב שמעתי שכך הוא גם במקוה שברוסטוב.

ואולי הטעם שדייקו שהנקב יהי' בשיש, בכדי שעי"ז יהי' אפשר להוציא את השיש, כשיצטרכו לנקות את הבור התחתון, אבל אי"ז לעיכובא. וכהיום שישנם אפשרויות אחרות להוציא את השיש, יכולים להיות ב' הנקבים בהרצפה, ואז בטוח יותר שישארו לתמיד.

ובאשר לשיעור של הטפח, כיון שלקמן סי"ד כותב ששיעור האמה היא 62.3 ס"מ, א"כ הטפח הוא 10.4 על 10.4 ס"מ, וצריך להקפיד בשיעור הזה להשקה, וכדאי שיהי' יותר גדול, מכיון שלמעשה, בעובי הבטון שהוא בדרך כלל 20 ס"מ קשה להקפיד שבכל העובי יהי' אותו שיעור נקב. והרי לדעת אדמו"ר מוהרש"ב הטפח על טפח הוא עיקר הכשר המקוה.

ג) מש"ש ס"ד שהמים יעלו על גדות הרצפה, ומה שהביא בהערה שם מאגרות אדמו"ר, שתהי' נתינת המים למקוה כשרה, לפי"ז לכאורה יש להקפיד ב' דברים: א) שלאחר שמסיימים להמשיך המי גשמים למקוה ועולים המים על גדותיהן בתוך מקוה העליונה, לא לשאוב כל המי גשמים שבמקוה העליונה ולהשאיר קצת כדי שתהי' נתינת המים שאובים למקוה כשרה. ב) כל פעם שמריקים המקוה העליונה, לא להוריקה לגמרי. וצ"ע איך ינקו את רצפת המקוה. וצ"ע.

עוד מבואר שם "ואת השיש הזה יסירו לגמרי בזמן מילוי מי הגשמים לתחתונה דרך עליונה". כנראה חשש שלהשיש הזה יהי' איזה שהוא דין כלי, והרי אינו קבוע, לכן הקפיד להסירו לגמרי.

ולהעיר דאע"פ שהי' באמצעו נקב ההשקה שהוא טפח על טפח שמבטלו מדין כלי, בכ"ז ציוה להסירו לגמרי. וראי' למ"ש לעיל ס"ב שהנקב בהשיש לא הי' בקפידא דוקא לכן צוה להוציא השיש, כיון שיתכן שהנקב השני יהי' בהרצפה.

ד) מש"ש ס"ז, להעיר שבתיקוני המקוה של אדה"ז לא הצריך המשכה עבור מים החמים, ואולי כיון ששם שופכים את המים החמים לתוך מ' סאה מים כשרים שנמצאים כבר במקוה, בלי השקה כלל. או ששם התיבה היא בחפירת מי המעין קשה יותר לעשות המשכה.

ה) מש"ש ס"ח שצריך ראוי לבלוע, לא הבנתי דבשביל להכשיר מצד כח אדם א"צ לראוי לבלוע (ואולי מדובר שם בצינור, ולהוציא מחשש שאובין, ולפי"ז כשיוצקים תעלה מביטון א"צ לזה, ועי"ש לפני"ז ס"ז). שוב ראיתי באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה אגרת א'קא, שמאריך בזה ומסיים "ומשום חששא דחששא מפני שמנענע את המים … או משום שסופו לצאת כולה, ודאי מהני בהם המשכה".

ו) מש"ש סי"ד במ"ש בצינור עשוי מלט ראוי לבלוע, לכאורה הכוונה לתעלת יציקה עשויה ממלט, שנקראה במשנה (פ"ד מ"א) ובפוסקים בשם צינור (ואין הכוונה לצינור ממש).

ולענ"ד בכל אופן כשהאוצר רחוק מהמקוה (מצוי ביותר) וצריך להמשיכו ע"י צינורות ומוכרח כו"כ ארכובות בדרך (וראה שם סי"ג שהזהיר שלא יהי' על הגג דברים המעכבים את המים, ולכן הצריך אח"כ המשכה), נכון לעשות בהצינור גופא נקב פותח טפח לבטלו מתורת כלי, ולאחר שקבעו בקרקע אפשר גם לסתמו בצמנט וכיו"ב (כפי שמובא בספרו פרק שני בהערה בשם הרה"ק הר"ה מפאריטש), ולפני הכניסה למקוה לעשות המשכה של ג"ט ע"ג קרקע הראוי לבלוע.

וכ"ז כשיש ארכובות בצינורות. אמנם כהיום שישנם הרבה אפשרויות חדשות, כדאי להשתמש בתעלות יציקה, ומה שפחות בצינורות.

ז) בקשר לגובה המים במקוה, מ"ש בפרק עשירי השיעור 140 ס"מ (חצי אמה למעלה מטיבורה), המקובל במקוואות בארה"ק הוא כמדומה לא יותר מ120- או 110 ס"מ. והשיעור המובא כאן, הוא רק במקוה קטנה שא"א לטבול בה מושכב על הארץ, כ"א מעומד.

ח) בקשר לאורך המקוה, מה שכתב בפרק עשירי שצ"ל 180 ס"מ מתחלת המדרגה התחתונה עד הכותל שכנגדה, זאת מנין לו, ומדוע לא יצטרפו המדרגות התחתונות כשתשים ראשה עליהם. ושאני מנידון רבינו הזקן, ששם הירידה היא ע"י סולם וא"א לדעת כמה הי' שם בין שליבה לשליבה. אבל בזמנינו בכל אופן בארה"ק גובה מדריגה בערך 18-19 ס"מ, לא ידעתי אם שייך כ"ז.

ומ"ש ברשימת הרב לנדא ס"ה שאורך המקוה צ"ל 142 ס"מ (מלבד המדרגות), היינו דוקא כשהמים אינם גבוהים במקוה, ולכן צריכה להניח ראשה על המדריגה התחתונה. משא"כ אם המים גבוהים 110 ס"מ, שאז יכולה להניח ראשה על המדרגה השניה והשלישית, וא"כ אין צ"ל 142 אורך המקוה מלבד המדרגות.

וכנראה שאדמו"ר חשש שמא לא יהיו המים גבוהים מספיק, וחשש זה הוא בעיקר במקוה שעל פי תיקונו, כי המקוואות שההשקה היא מן הצד הרי נקב ההשקה הוא גבוה ומוכרחים להגביה המים לגובה הנקב לפחות, משא"כ כשהבור למטה הרי בשיעור מקוה לבד מספיק מעיקר הדין.

ועכ"פ במקוה שאין בה שיעור זה עד למדריגה התחתונה צריך להקפיד על גובה המים של לפחות 110-120 ס"מ כפי המקובל.

ט) בקשר להוראות נוספות כמדומה לא הביא הכתוב בשיחת חה"פ תרצ"ו עמ' 129, אשר הקפידו שכניסת המי גשמים לא יגעו בברזל, ולא גילה לנו טעמו, ויש להאריך בזה בכו"כ פרטים. ומצוי בהרבה מקוואות בזמנינו שעושים בהפתח של האוצר רעמיל מברזל, וכן לפעמים נוגעים המים בכניסתם בראדיאטורס.

י) כדאי הדבר להעיר אשר הבונים המקוואות יקפידו לצקת המקוה העליונה והתחתונה יחד, דכשאינם יוצקים ביחד יש חשש זחילה בהחיבור ביניהם.

לענ"ד חסר כו"כ דברים ועצות פרקטיות בקשר לבנין המקוה. ויש להאריך בזה הרבה.

מרדכי שמואל אשכנזי


הגה"ח הרב אברהם יוסף הלוי העלער

חבר הבד"צ קראון הייטס וראש כולל אברכים

ב"ה עש"ק ח"י סיון ה'תשנ"ח פה ברוקלין יצ"ו

כבוד יד"נ הרהגה"ח ר' שלום דובער שי' לוין

אחרי הברכה וכו'

ראיתי קונטרסו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וכמעט שלא הניח כלום.

ובכ"ז לחביבותא דמילתא אציין, דבקונטרס "קובץ רז"ש" כותב הגרז"ש דווארקין ז"ל (בעמ' 44) דהחילוק בין השקה מן הצד להשקה מלמעלמ"ט הוא דמקוה ע"ג מקוה הוא באמת מקוה אחת ולא מקוה הנכשרת ע"י השקה, וההפסק שבינתיים הוא רק להפסיק בין האויר החם שלמעלה, ובמילא אין העליונים ותחתונים מתערבים, אבל בבור השקה מן הצד המקוה נכשרת ע"י השקה.

ובשו"ת מנח"י (ח"ו סי' צ) הביא זה בשם רב גדול אחד, וכתב שסברא זו אין לה שום יסוד ושאין חילוק בין חיבור מן הצד לחיבור באמצע ע"ש.

וזכורני שסיפר הגרז"ש ז"ל הנ"ל, שסברא זו שמע מפי כ"ק אדמו"ר זיע"א, במענה לשאלתו האם יש מעלה שבור התחתון יהי' דוקא תחת בור הטבילה או יכול להיות גם תחת בור מי גשמים שמן הצד, דהיינו שבצד בור הטבילה יהי' שני בורות מי גשמים זעג"ז (וכמו שבנה כן הגאון בעל מנח"י הנ"ל, והוסיף עוד בור הזריעה מצד שני, דלפ"ד יוצאים בזה כל ההידורים, כולל המקוה של אדמו"ר הרש"ב נ"ע. ורבים נמשכים אחריו עד היום לבנות מקוה של ד' בורות כידוע). וע"ז השיבו כ"ק אדמו"ר זיע"א שאינו כן וכנ"ל.

ויעוי' בספר החשוב "מקוה מים", שנדמ"ח בשנת תשנ"ב (בעמ' סג ואילך), דלאחר שמבאר היטב סברא הנ"ל כתב שאין זו סברא מחודשת, וכבר נזכרה בכמה גדולי אחרונים ע"ש. ועוד מבאר שם לפי דרכו הא דהצריך אדמו"ר מהרש"ב נ"ע נקב טפח על טפח ע"ש.

ומהגר"מ אשכנזי שי' האב"ד דכפר חב"ד שמעתי לבאר עפ"ד הש"ך בהל' אבלות סי' שע"א סק"ד, דכשיש פותח טפח בין בית לעלי' נחשבים כחדר אחד ע"ש (וכמדומה שכבר נדפס באיזה מקום משמו).

ואסיים בברכה

יוסף אברהם הלוי העלער


הגה"ח הרב עזריאל חייקין

ראב"ד בריסל, בלגיה

ב"ה יום א' ד' תמוז ה'תשנ"ח

אל כבוד הרה"ח וו"ח וכו' נו"נ הרב שלום דובער שי' לוין, ספרן ספריית רבינו

שלום רב!

מאד נהנתי לעבור על ספרו תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו, המסודר בטוב טעם, שמכין לדפוס, שהואיל להראות לי בהיותי בבית רבנו על ג' תמוז דהשתא.

אמנם לא הי' זמני בידי ללמדו בעיון הדרוש, מ"מ לא אמנע עצמי מלכתוב איזה הערה.

ברשימה ע"ד בנין ותיקון מקוה בסעיף ד, נידון הדיוק שהמים יעלו על גדות הרצפה, והביא בהערה השאלה איך יהי' כשרוצים לנקות רק העליונה, הרי מוציאים כל המים ולא נשאר מי גשמים על הרצפה.

ואולי יש לומר שבזה יש תועלת גם במקוה של בור ע"ג בור כאשר עושים גם מקוה מהצד, אשר משם נכנסים מי העיר (הקרים והחמים) דרך זריעה ומקוה העליונה, ואז אולי כבר אין כל כך קפידא שתהי' הרצפה מכוסה במי גשמים תחלה.

בברכה

עזריאל חייקין


הגה"ח הרב יהודה ירוסלבסקי

יו"ר ועד רבני חב"ד בארה"ק

ב"ה יום א' כ"ז סיון ה'תשנ"ח

לידי"ע הגה"ח מוה"ר שלום דובער שי' לוין
ספרן ראשי ומנהל ספריית ליובאוויטש

שלום רב וברכה!

בנועם קבלתי את הקונטרס שעומד להו"ל בענין מקוואות, וברצוני להעיר איזה פרטים בדרך אפשר:

א. כפי שראינו את המקוה אשר בנה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בעת ביקורינו ברוסטוב, הנקב שדרכו באים מי העיר אל המקוה, הוא בגובה 79 ס"מ מרצפת המקווה. ז.א. שבנו מלכתחלה באופן שגובה מי המקווה יהי' פחות מ79- ס"מ, ולכן הצריך אשר הטבילה תהי' רק בשכיבה כדג, וכפי שכתב רבינו הזקן בתיקוני המקוה שלו, אשר גובה המים יהיו 7 טפחים והטבילה תהי' בשכיבה (משא"כ בעמידה צ"ל המים בגובה זרת למעלה מטבורה).

ב. נלע"ד הטעם שרצה רבינו נ"ע, שמי העיר יגיעו למקוה דרך המשכה, עפ"י מש"כ החת"ס בתשובותיו (יו"ד סי' ריד), שאם באים המים בהמשכה, אזי גם להראב"ד אין חשש של נתן סאה ונטל סאה. עיי"ש ד"ה ומאי דקמן. וכן נוהגים כיום ברוב המקוואות שבונים (ראה מש"כ בס' הגהות על שו"ת חת"ס, מה שהקשו על החת"ס בזה ומה שיישבו).

ג. אעפ"י שלפי תיקון רבינו נ"ע גם מי הגשמים וגם מי העיר באים למקוה דרך המשכה, מ"מ בנה באופן ששניהם באים ממקומות נפרדים. ונלע"ד הטעם לזה, כדי שלא תהי' אפשרית מציאות, שבעת המשכת מי הגשמים אל האוצר, תהי' בתוך תעלת ההמשכה שארית של מי העיר.

ד. ברשימה של הגר"י לנדא מבואר אשר ההמשכה של מי העיר היא "בתוך הקיר". ולמעשה מצאנו שם רק הנקב שבתוך הקיר, אבל לא מצאנו את המשך התעלה של ג' טפחים (כמבואר בשו"ע סמ"ה-ו), עבור המשכת מי העיר. ויתכן שהיה המשך תעלה שנהרס.

יהודה ירוסלבסקי


הגה"ח הרב משה יהודה ליב לנדא

רב אב"ד בני ברק

ב"ה יום א' י"א תמוז ה'תשנ"ח

כבוד הרב שלום דובער שי' לוין

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וברצוני להעיר:

א) בענין האם המים מן המקוה העליונה מתערבין בתחתונה, הדבר תלוי במשקל הסגולי של מי הרשת בכל מקום, כגון בארה"ק מי הרשת כבדים הרבה ממי גשמים. מעניין לדעת משקל מי הרשת ברוסטוב ביחס למשקל מי הגשמים.

הי' אצלי יהודי מדרום אמריקא שבנה דגם מקוה מפלסטיק שקוף בור ע"ג בור, כדי להוכיח חילוף המים, והוסיף צבע במים שבעליונה, וראו כמו חוט דק יורד כל הזמן מן העליונה לתחתונה, והוא מפני כובד המים.

הוא רצה לחדש שיוסיפו מלח במי הגשמים, אך לא הסכמתי בגלל שיטת הראב"ד במכות גבי חבית בים.

בפרט לפי הוראת כ"ק אדמו"ר נבג"מ זיע"א לכוין זרם המים מול נקב ההשקה קשה להבין, זה ודאי יגרום להחלפת המים בבור. ובפרט כאשר ישנם שני נקבים בין העליונה לתחתונה, א"כ זרם המים בנקב אחד יגרום ליציאת מים מן הנקב השני, וצ"ע.

ב) בענין אם הנקב בין העליונה לתחתונה הי' עגול או מרובע, יש בניירות של כבוד אבי הגה"ח זללה"ה שרטוט של המקוה, ובע"ה אחפש ויתברר הספק.

ג) בענין נקב וסתימה במקוה, שהביא מהצ"צ שאין בזה חשש ומתיקוני המקוה של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שלא יהי' שום נקב, הנה אינו דומה ברזא בין מים למים (עי' צ"צ סי' קעו ח"ג אות ו), ואילו במקות אדמו"ר מוהרש"ב שולל נקב לחוץ.

משה יהודה ליב לנדא


הגה"ח הרב חיים אליהו לנדא

ר"י בישיבת תות"ל כפר חב"ד

ב"ה יום א' י"א תמוז ה'תשנ"ח

כבוד הרב שלום דובער שי' לוין

קבלתי את עלי ההגהה של ספרו "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו", וברצוני להעיר:

א) ע"ד תדירות החלפת מי האוצר, אמנם אינני זוכר ששמעתי בבירור באיזו תדירות היו מחליפים המים מהמחסן של מי הגשמים, אולם, כידוע מתוך רשימת אמו"ר הרב ז"ל שהי' אוצר מים רזרווי "מחסן" בחצר, שממנו המשיכו המים לבור התחתון (כפי הנראה לע"ע, המחסן הזה בחצר הרסוהו הגויים ואינו קיים).

וברוסטוב בדרך כלל אין מחסור בגשמים, ועכ"ז עמד בקביעות על שלחן הרבי נ"ע בחדרו ברומטר, ובפירוש לצורך ובגלל המקוה. ויש ברשימות אבי הרב זללה"ה שפעם אחת בהיותו בחדר הרבי שאל אודות החלפת המים (מתוך המחסן) ואמר הרבי: וואס וויזט דער ברומטר?

ואגב, בהסב השיחה אז אודות הברומטר ומהותו אמר הרבי, שעניין אותו לידע מהותו, ופירקו לראות, ואמר שיש בו כסף חי (כספת) המפעילה אותו ואמר הרבי "איך בין נתפעל גיווארן פון דיא התכללות פון דעם תמים דעים", והמשיך מילא כאשר בחוץ יבש והברמוטר מראה לצד הלחות שצפוי גשם, הנה הרגישות שלו גדולה יותר והוא כבר מרגיש את הלחות, אבל כאשר בחוץ גשם שוטף והלחות גבוהה, והברומטר כבר מתחיל להראות על יובש … ונפלט מפי אבי זללה"ה "און דאס איז מרגיש דוקא דער דומם", והשיב הרבי "דאס רעט מען דאך". סיפור זה שמענו מפיו פעמים רבות.

והנה בודאי וכמובן מאליו שאילו הי' מדובר על החלפה אחת או שתים בשנה ויש מחסן רזרווי, לא הי' צריך ברמוטר קבוע לשם כך… אלא ודאי משמע שהחלפת המים היתה תדירה הרבה יותר.

ב) בדבר חשש הדברי חיים ושיטתו:

הנני לספר מה שאני בעצמי הייתי נוכח בהזדמנות של בקור שערך אבי הרב זלה"ה אצל האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל בקרית צאנז (וגם בנו ממלא מקומו בארה"ק הי' נוכח), והוסב השיחה בענין המקוה, והתלונן שחסידי צאנז בפ"ת (כמדומה לי שהמדובר הי' על פ"ת), רוצים מקוה שתהא מתאימה לשיטת הד"ח, והיות ששם המקוה היא בור ע"ג בור ועובי התקרה האמצעית היא כעין הסילון המחבר שני מקוואות זו ע"ג זו. ואבי השיב שאינו כן אלא בנידון דידן אין אלו שתי המקוואות אלא מקוה אחת ממש, והאריכו בשיחה אודות זה.

מספר שעות לאח"ז כשחזרנו לביתינו, טלפן אל אבי בנו של האדמו"ר מקלויזנבורג בשליחות אביו, ואמר, שעבר שוב על הרשימה הנודעת של אבי הרב זללה"ה, ואמר שאם אמנם עושים בדיוק כפי הכתוב שם, זה בודאי טוב גם לפי דעת הדברי חיים.

ג) לפני שהרבי נ"ע החליט לבנות המקוה בור ע"ג בור, הי' דיבורו אל אבי וספר אשר דעתו נוטה לעשות בור ע"ג בור. אולם דן בזה עם הרב הגה"ח ר' מנדל חן הי"ד, והוא הביע דעתו להעדיף בור השקה מן הצד (כנראה שהרבי ברוב ענותנותו רצה דוקא שרב יסכים אתו). אבי ז"ל העלה אז הסברא שיש עדיפות בבור ע"ג בור מחמת שינוי הטמפרטורה במים. הרבי נהנה מרעיון זה וקבלו. ואז נפלה ההכרעה למעשה לבניה באופן הידוע.

חיים אליהו לנדא


הגה"ח הרב הלל פעווזער

רב קהלת חב"ד בצרפת

ב"ה יום שלישי שהוכפל בו כי טוב ערב ראש חדש תמוז תשנ"ח

לש"ב הרשד"ב נ"י לוין, והי' חכם ומדעתו מבין

קבלתי קונטרס תיקוני המקוואות, בירור הלכות בכל אות ואות
בשלושה עשר פרקים כפתור ופרח, באופן מסודר וברור ופה רך
במקוואות כמה מעלות טובות, בהלכות והידורים לנשים צובאות
ואבוהון דכולהו מקוה דרוסטוב, נתגלתה בחקירה וראש טוב

יש שפקפקו בהתקנה דמקוה ע"ג מקוה, מפני שמי גשמים הם קלים ממים שמנהרות ומעיינות היוצאים בבקעה ובהר, שיש בהם תערובת חמרים חמרים, מהם מלוחים מהם מרים (כידוע לכל, ורשום ע"ג בקבוקים מים מינירלים), משא"כ מי גשמים שמתמתקים בעבים, אע"פ שאד יעלה מן הארץ, ממימי אוקיינוס (ב"ר פי"ג ועוד).

ועפ"ז במקוה ע"ג מקוה שהמים התחתונים הם מי גשמים, שהם קלים מהעליונים, הם עולים למע' וסוכ"ס הם מתערבים, אע"פ שהם צוננים והעליונים חמים.

אבל הרי כ"ק הרש"ב אמר שמחמת שינוי מדת החום "רחוק הדבר שיתערבו", דהיינו ששינוי מדת החום פועל נגד ההתערבות בין התחתונים להעליונים, והתנגדות זו היא חזקה מאד, שהרי אנו רואים כשמוסיפים מים חמים למקוה מוכרח לערב החמים בצונן, ומצד עצמם המים העליונים הנשארים למעלה הם חמים מאד וא"א להכנס אע"פ שלמטה עדיין קר מאד, וזה ידוע לכל.

וגם הרי המי גשמים הבאים מהגגות יש בהם הרבה עפרורית ופיח עשן, ולא הכל שוקע למטה, והאבק הדק נשאר מעורב עם המי גשמים, וא"כ אין המי גשמים קלים כ"כ כמו בעצם הווייתם בעבים.

עכ"פ הרש"ב לא אמר שהמקוה ע"ג מקוה אין כלל תערובות המים, ועפ"ז הכינו אוצר מי גשמים להחליף אותם מזמן לזמן.

אבל נ"ל לומר יותר מזה, שמכיון שהחשש בנ"ס ונ"ס הוא מצד מראית עין (כמ"ש בכ"מ), והיינו כשנ"ס ונ"ס בידים. אבל גם במקואות עם הנקב מן הצד הרי אנו רואים איך שע"י הטבילות נכנסים ויוצאים המים, ומתערבים השאובים עם המי גשמים.

והנה אם הי' טבע המים החמים והצוננים להתערב זב"ז, הרי ג"כ זה נראה, ואי"ז כמו נ"ס ונ"ס בידים, ואפילו לא ע"י יציאת וכניסת המים על ידי הטבילות, אבל מ"מ ע"י שהמים החמים מתקררים ג"כ נראה במוחש שנתערבו זה עם זה, אבל מכיון שטבע החמים והצוננים שלא להתערב, אין ניכר שום תערובות מים במים, ואין שום מראית עין.

ואע"פ שלא משמע כן מהלשון של הרשימה של הר"י ז"ל לנדא, אבל הרי אין זה לשונו של הרש"ב, שהרשימה נרשמה בשנת תש"ח, כשלשים שנה אחר הוראות כ"ק הרש"ב (כך כתוב בקונ' פרק עשירי. ואע"פ שזה לא מסתבר, אבל עכ"פ אין זה דווקא לשונו של כ"ק הרש"ב נ"ע).

קשה לי מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע (באג"ק חי"א ו'תסב, וכבר נדפס קודם בלקו"ש) "לסדר שיפלו המים שאובין ישר בנקב ההולך לאוצר התחתון", ולא הבנתי, הרי זה ממש היפך ממה שאנו משתדלים שלא יכנסו מים שאובין לאוצר התחתון, שהרי הם מתערבים תומ"י עם כל המים שבאוצר התחתון. ובפרט אם הם באים מצנור, שבאים בכח וזרם חזק. ושאלתי לחכמים ואין פותר.

בברכה                                                             הלל פעווזנער


הגה"ח הרב עזריאל זעליג שארפשטיין

רבה של סינסינעטי, אהייא

ב"ה כ"ח סיון תשנ"ח

אל כבוד ידידי הנעלה והחביב הרה"ח אי"א נו"נ וכו'
מוה"ר שלום דובער שי' לוין

הנה ראיתי את הקונטרס בענין תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו, אשר יגע ובירר כמה ענינים נחוצים, ומברר כמה ענינים בטוב טעמא ובסברא ישרה, לכן הנני מעוררו כי הדברים ראוים להדפיסם ורבים יהנו מאורו.

                                              החותם בכבוד התורה ולומדיה
                                                      עזריאל זעליג שארפשטיין
                                                הרב דועד העיר סינסינעטי, אהייא


CXII) בכמה מקומות תקנתי בפנים – לפי מכתבים אלו, שנתקבלו בין הגהה להדפסה.