פרק שמיני

שיטת ה"דברי חיים"

נתבאר לעיל שעצם החיבור בין המקוה העליון לבין המקוה התחתון תקיף וחזק יותר מחיבור ההשקה שבין ב' מקוואות זה בצד זה, עד אשר החיבור שבין המקוה העליון למקוה התחתון איננו רק חיבור "השקה" כי אם שע"י החיבור נחשבים שניהם למקוה אחד ממש.

וגם בדורות הקודמים, הן כשהיו בונים המקוה ע"ג מעין, והן במקום שאי אפשר הי' לתקן מקוה ע"ג מי מעין, והיו מתקנים מקוה ע"ג מקוה, היו עושים את ההשקה ע"י נקב ברצפה, המחבר את מי המקוה עם המים כשרים שתחתיו, כמבואר לעיל משו"ת "צמח צדק" ומתיקון המקוה אשר בליובאוויטש ועוד.

וכך כותב גם הרה"ק הגרמ"ד מהארנאסטייפאליע (חתנו של ה"דברי חיים") בשו"ת עמק שאלה סי' נ"ז:

וידע מעלת כת"ר כי המקוה שעשו בטשערקאס, הנה יש ברצפת מקוה העליונה נסר הנלקח בעת שרוצים לנקותה … ויש בו נקב כשפופרת הנוד, אשר מחובר תמיד בהשקה.

וכן הוא בספרים רבים המבארים את אופן בניית המקוואות בדורות הקודמיםLXXXII.

חיבור ע"י קטפרס

לפני שנבאר את שיטת ה"דברי חיים" נקדים עוד הקדמה אחת:

נתבאר לעיל אשר החיבור שמלמעלה-למטה הוא תקיף יותר מאשר החיבור שמהצד. אמנם לעומת זאת מצינו, אשר במקוואות הבנויים במדרון ההר והמים נוזלים מהעליון לתחתון נכנסים אנו לסוגיית "ניצוק" ו"קטפרס", המבוארת בכמה מקומות בש"ס ופוסקים.

ההפרש שבין שתי החיבורים האלו שמלמעלה למטה, האחד הוא תקיף יותר מ"השקה" והשני גרוע יותר מ"השקה", מבואר במשנה (מקוואות פ"ז מ"ו):

מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, ירדו ב' וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא (דודאי חסר שיעור המקוה בטבילתו של ראשון – רע"ב), ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור (דאמרינן גוד אחית, והוי כאילו המים שהעלה הראשון בגופו הן מחוברין למי מקוה ולא נחסר משיעורו כלום. ולת"ק לא אמרינן בזה גוד אחית – רע"ב).

הטביל בו את הסגוס (בגד צמר עב ובולע מים הרבה – רע"ב) והעלהו מקצתו נוגע במים טהור (האיש הטובל, אע"פ שנחסר שיעור מקוה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים – ­רע"ב)..

והנה הרע"ב פירש שאין חילוק בין האדם שטבל ועלה ורגליו נוגעות במים לבין סגוס שהטבילוהו והעלוהו ומקצתו נוגע במים, שבשניהם אמרינן גוד אחית רק לדעת ר' יהודה, והא דתנן בסיפא "הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור" – "ר"י היא דס"ל אמרי' גוד אחית". אמנם הרמב"ם (פ"ח מהל' מקוואות הי"ב) מחלק בין אדם לסגוס וכותב:

מקוה שיש בו ארבעים סאה מכונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה, אף על פי שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטמאתו, שהרי חסרו המים מארבעים סאה.

הטביל בו תחלה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו, אם היתה מקצת מסגוס נוגעת במים הרי הטובל האחרונה טהור, שהרי המים כלם מעורבין.

ופירש דבריו בשו"ת הריב"ש (סי' רצג):

ואינו כמו האדם, שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו, וכיון שאין טופח להטפיח שעל גופו חבור, הרי נחסרו המים, אבל הסגוס העבה הוא בלוע הרבה מן המים, ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאלו כל המים הבלועים בבגד בקצתו של מעלה נוגעים במים שבקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבין למקוהLXXXIII.

כל האמור לעיל הוא אפי' בסגוס העבה, שהמים הבלועים בו אינם נחים בו אלא נוטפים ממנו לאט לאט, והרי זה דומה קצת לניצוק וקטפרס. עאכו"כ בחיבור מקוה ע"ג מקוה ע"י נקב טפח על טפח ברצפה שביניהם, שבזה לכו"ע הוי לא רק חיבור אלא גם נחשבים עי"ז שתי המקוואות למקוה אחת, כמבואר לעיל.

השקה ע"י סילון מים

במה דברים אמורים, כשהמקוה העליון הוא ממש על גבי המקוה התחתון והחיבור הוא על ידי הנקב ברצפה שביניהם. אמנם כשיש שני מקוואות נפרדים אחד עליון והשני תחתון ורוצים לחברם ע"י סילון (צינור) מים, בזה מפורסמת מחלוקת ה"דברי חיים" מצאנז (יו"ד ח"ב סי' פח) עם ה"נפש חיה" מקאליש (קונ' גולת עליות סעיף ד) אם החיבור הוא טוב.

בחי' הצ"צ (קעה, ג) דן בזה ומסיק דאפי' להרמב"ם שפוסק שאין קטפרס חיבור היינו רק בזוחלין משא"כ ע"י סילון, שמניח ידו תחתיו וברגע שמשיקו מסיר ידו לא נחשב עי"ז זוחלין ובכה"ג הוי גם קטפרס חיבור, שהרי משנה מפורשת היא (פ"ו מ"ח): כיצד מביא סילון כו'.

אך מ"מ סובר הדברי חיים להחמיר בזה, דכאשר החיבור בין המקוה העליון להמקוה התחתון הוא דרך סילון, הוי קטפרס שאינו חיבורLXXXIV. משא"כ כשהמקוה העליון הוא ממש על גבי המקוה התחתון, אזי סובר גם ה"דברי חיים" אשר החיבור שביניהם הוא טוב ומועיל יותר.

*

ההפרש הנ"ל בין חיבור המים העליונים עם המים התחתונים לבין חיבור ע"י סילון מים, מפורש הוא בדברי ה"דברי חיים" שם:

והחילוק מובן במוחש, דמים הניתן על מים שבבור הרי נחו ואינם זוחלין, ורק בטבעו הם נחים הרי נחברו מים במים בשטח השוה, אבל מים שנתחברו ע"י ניצוק ורק ע"י תחבולה ומכריח הוא עומד באויר, בסור המכריחו יפול למטה, בודאי לא הוי רק כמו שעומד באוירLXXXV.

וכן מחלק בשו"ת מהר"ש ענגל (ח"ג סי' מו):

דוקא באם הם מקוואות חלוקין לגמרי, ורק שרוצין לחבר המקוואות ע"י חיבור כשפה"נ, בזה אמרי' דל"א גוד אסיק, אבל הכא באמת הוא מקוה חדא, רק שנתחלק באמצע ונשאר מחובר במקום כשפה"נ, א"כ מעולם לא נתבטל ממנה שם מקוה חדא … ובכל ערי ישראל נוהגין כן והדבר פשוט.

ביתר הבהרה ביאר את החילוק שביניהם הג"ר אייזיק ע"ה שוויי, בספרו "כתבי ר' אייזיק" ח"א עמ' ריב:

ההבדל בין ב' הענינים הוא גדול מאד ומובלט ביותר, כיון שהסילון הוא מציאותו שיש מסביב לו אויר, ועוד שהסילון אינו חלק מהמקוואות כלל, כי המקוואות הן רחוקות זמ"ז והסילון הוא דבר נוסף עליהם ומשמש כאמצעי ביניהם לחברן, וכשיעשו נקב בכותלי הסילון אז הרי יזובו המים דרך הנקב ויצאו מחוץ להמקוואות … משא"כ בנקב ההשקה של ב' מקוואות שהם זעג"ז ממש ורצפה מפסקת ביניהם … כשישברו הרצפה לא יצאו מי המקוה חוצה, אלא אדרבא, יתחברו יותר המים העליונים עם המים התחתונים שיתאחדו ויהיו מקוה א' ממש.

בענין זה האריך גם הגר"י כץ בספרו מקוה מים עמ' פ ואילך, והביא כמה פוסקים (בדורינו ובדורות שלפנינו) שמבארים את הדברי חיים באופן האמור, והסכים לדבריו גם הגאון הרב יחזקאל ראטה (שם עמ' ו):

היטיב אשר דבר דברצפה המפסיק בין עליונה לתחתונה אין זה נופל בדבר חשש הקטפרס שחושש מרן הד"ח בדבר עשיית מקוה ע"ג מקוה, דברים נכונים הם, שכ"ה דעת גדולי המורים בזה, אף החרדים להוראת מרן הד"ח, וכאשר מביא כ"ת בזה מגדולי הפוסקים.

מכ"ז ברור אשר במקוה ע"ג מקוה המחוברים ע"י נקב טפח על טפח שברצפה שביניהם, כו"ע מודו שהחיבור הוא תקיף בהרבה מחיבור "השקה", כמובא לעיל מכמה משניות ופוסקים, וכן הי' נהוג בדורות הקודמים, כדלעיל מכמה משניות ופוסקים ראשונים ואחרונים.



LXXXII) בענין זה דנתי בקובץ אהלי שם גליון 4 עמ' קח, והבאתי שם כמה דוגמאות של מקוה ע"ג מקוה במשניות ופוסקים:

א) מקוואות ו, א: עוקת המערה אין מטבילין בה אא"כ היתה נקובה כשפופרת הנוד כו'. ופי' הרמב"ם עוקה המערה היא החפירה שתחת שטח המקוה. וכ"פ הרע"ב שם. וכ"פ הש"ך (ס"ק קכו) עוקה הוא חפירה שתחת המקוה, דהיינו מקוה ע"ג מקוה.

והקשה ע"ז בחי' הצ"צ (רסב, א): "איך יצויר שיהי' נקב כשפוהנ"נ בקרקע זו וישאר מ"ס בהמערה, הלא בלי ספק יזובו כל המים להעוקה. וא"ת שכבר נתמלאה העוקה ואין שום מקום פתוח מהעוקה שיצאו ממנו המים א"כ איך יטבילו בהעוקה". ולכן נראה לו יותר כפי' הר"ש והרא"ש דמיירי בעוקה שבצד המקוה.

ולפי' הרמב"ם וסייעתו אפשר דמיירי כעין מקוה ע"ג מקוה, ומטבילין במקוה התחתון דרך המקוה העליון, אלא שבשעה שהי' הכלי במקוה העליון לא היתה הטבילה כראוי, מחמת חציצה, או שאז חסר מ' סאה וכיו"ב.

שוב ראיתי שב"מקוה מים" עמ' פז הביא מפי' המיוחס לר' האי גאון, שהעוקה היא המקוה העליון, ואז נופלת השאלה הנ"ל.

ב) תוספתא ג, ד: שתי בריכות כו' זו ע"ג זו כו' כשרים, ופי' הר"ש (ג, א) עליונה (כשרה) משום דמחוברת לתחתונה כו', וכגון דלא גביהה כולי האי, דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן. והיינו מקוה ע"ג מקוה. שוב ראיתי שב"מקוה מים" עמ' פז הביא שכך פי' גם הרא"ש והמאירי.

ג) שו"ת רעק"א סי' מ (הובאה בפתחי תשובה סק"י ובשו"ת צ"צ סי' קסו), במקוה שרוצים לעשותו ע"פ מי נהר, לעשות תיבה נקובה בשוליה כשפופרת הנוד, והתיבה צפה ע"פ המים, ומקודם פוקקים הנקב לשפוך בתוכה חמים, וכשיורדים לטבול מסירים הפקק. והיינו מקוה ע"ג מקוה עם חיבור ע"י הנקב שביניהם.

ד) וראה עוד מה שהביא בזה ב"מקוה מים" עמ' פח ואילך מדברי הראשונים, ומדברי האחרונים.

LXXXIII) וכדברי הרמב"ם נפסק גם בשו"ע סעיף סג, בתוספת איזה פרטים. וראה מה שכתבתי בזה בקובץ כינוס תורה חוב' יז ע' סט. ומ"ש בזה גיסי הר"י ע"ה קעלער בספרו מנחת יהודה וירושלים ח"ב עמ' 117.

LXXXIV) בשיטה זו האריך הגר"י כץ בספרו מקוה מים עמ' עא ואילך, ומסיים:

המורם מכל האמור בפרק זה:

א. דעת התוס' רי"ד, המאירי, והרא"ש, והצמח צדק, והאור שמח, שאין חשש קטפרס על ידי חיבור של סילון המחבר בין מקוה העליון להתחתון אם המים שבתוך הסילון עומדים ונחים באשבורן.

ב. דעת הגרש"ק, והג' בעל נפש חי', והאבני נזר, והג' בעמח"ס שאילת דוד, והשו"מ, להתיר בהדיא מקוה ע"ג מקוה בחיבור ע"י סילון בין מקוה העליון להתחתון, ומטעם דהמים שבתוך הסילון עומדים באשבורן.

ג. בנוסף למש"כ יש לצרף כמה סניפים דאפילו אם שייך בסילון סברת קטפרס, מ"מ בנידוננו י"ל דקטפרס הוי חיבור. א. סברת החת"ס דכשהמים באים בשפע אז אפילו באופן של קטפרס הוי חיובר. ב. סברת הפני יהושע דהיכא שהחיבור הוא מגוף מי המקוה אז גם קטפרס חיבור. ג. סברת השמלה והכתב סופר דהיכא דעשה החיבור בכוונה אז גם קטפרס חיבור. ד. סברת החת"ס דאם אין המים המחברים זוחלין לחוץ אז גם קטפרס חיבור.

LXXXV) חילוק זה בשיטת הדברי חיים מבואר בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קא וח"ב סי' עג אות ד) והאריך להוכיח כדבריו הג"ר אייזיק שוויי בספרו "כתבי ר' אייזיק" ח"א עמ' רז-רלג, ויבדל"ח הג"ר יצחק הענדל בקונ' מקוה ע"ג מקוה עמ' 32 ואילך. וראה גם מה שכתבתי בזה בקובץ אהלי שם גליון 4 עמ' קיג-ד.

כעין חילוק זה חילוק גם ההגרי"ל צירלסון בתשובתו (אהלי שם ח"ז עמ' נ).

וראה גם מ"ש בזה לקמן פי"ג הג"ר חיים אליהו שי' לנדא, בשם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל.