ספריית חב"ד ליובאוויטש

י

ויכלו השמים והארץ וגו', משל לאמבטי מלאה מים והיה [בה] ב' (איתקרסים) [דיוסקוסים] נאים, פי' צורות וכו', כשעירו המים מתוכה נראו הצורות וכו'.

והנה איתא בזוהר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אד"ם, דהיינו כי אדם אינו נקרא אדם שלם עד שיהיו זכר ונוקבא. והיינו על שניהם כא' אומר ויקרא שמם אדם. אך בהיות הנוקבא דבוקה להזכר, כמ"ש רז"ל ד"ו פרצופים נבראו, ע"כ בטלה היא לגבי דכר ונקראת כולה על שמיהב.

ואיתא בזוהר למה נברא החושך, שבודאי לא היה קדמון, ולמה נברא תחלה ואח"כ הוצרך לברוא את האור, ותירץ שזהו שאמר הכתוב ויתרון האור מן החושך.

כי איתא להבין משל ומליצה. וענין המשל הוא, דבר שאינו מושג להמקבל צריך להבינו דרך משל, והיינו (אם) [שהוא] מרכיב אותו דבר חכמה שרוצה להבינו באותיות המשל ההוא. והנה דברי תורה אינם כשאר משלים ח"ו, כי תורת יי תמימה, צריך להבין גם המשל והמליצה. והיינו כי בהירות התורה בעצמה לא היו יכולים לסובלה וע"כ נתלבשה באותיות התורה שהם עתה. אבל באמת גם האותיות שהם עתה והגשמיות היא תורה קדושה, רק שבו מצומצם גם בהירות העליון מה שלא היו יכולין להשיגו בלתי לבוש. למשל השמש יש בו בהירות הרבה שלא היו העולם יכולין לסובלה, וע"כ הוא בנרתיק ולבוש, ולבוש הנזכר מצמצם אור השמש ומקבל מן אור השמש ומבהיק את האור לעולם, וממנו מקבל הירח כנודע. והנה הלבוש הנזכר להיותו תמיד דבוק אל האור ע"כ בטיל לגביה (זה נקרא שמש וירח)ג ואינו ניכר בפ"ע. וזהו כי שמש ומגן ה' אלהים. דאיתא בזוהר ה' אלהים שמא שלים, והיינו כי השמש ומגן הם תרין רעין דלא מתפרשין, והם תמיד שלים כנזכר. והנה הצירוף של"ם [נ"א: שלום] מתתא לעילא הוא מש"ל [נ"א: משול] והוא הלבוש של התורה, הוא ג"כ כמו השמש והמגן הנזכר. וע"כ כתיב בה להבין מש"ל ומליצה, כי גם מש"ל התורה היא תורה הקדושה כנזכר.

והנה בבלעם כתיב וישא משלו ויאמר, כי כבר נודע שבלעם היה בקליפה נגד משה בקדושה להבדיל. והנה הדבורים והאותיות של תורה שיצאו מפי בלעם היו אצלו בנפילה כנודע, ואח"כ כשיצאו ממנו נתדבקו בשורשם תיכף ונתעלו מתתא לעילא. ע"כ כתיב אצלו וישא משלו, כי צירוף מש"ל הוא מתתא לעילא כנזכר והבן היטב.

ונחזור אל הענין כי משלי התורה אינם כשאר משלים, כי עיקר חיותו והוויותו הוא רק בשביל השכל והחכמה [נ"א: ודבר חכמה] שבו, שזולתו לא היה התינוק יכול להשיגה [נ"א: להבינו]. אבל כשכבר השיג התינוק בעצמו, אז האותיות של המשל אך למותר ואינו צריך להם כלל. (כמשל התינוק שאינו יכול להבין הפשוט של התורה וצריך להבינו בדברים חיצונים. וכיון שהבין התינוק שוב אין צריך לדברים חיצונים.)ד והנה המשל הוא לעצמו סכלות וחושך, אך בשביל דבר חכמה (שהיה בו) [שבו] דברו אותו. וזהו יתרון החכמה וגו', פי' יתרון החכמה נראה מן הסכלות שהוא מדברי משל כנזכר, כיתרון האור מן הדברים החשוכים. (אפשר שהכוונה על מראה הלבנה שהיא מראה לטושה וחשוכה בעצם, אך מקבלת בהירות מן השמש.)ד וע"כ נקרא חכמה תתאה, לפי שהיא מתפשטת בדברים תחתונים. וע"כ כתיב בשלמה ויחכם מכל האדם וגו', דהיינו שליקט אותן חכמות שבדברים תחתונים והעלה אותן החכמות שהיה בהן והבן.

והנה כבר נודע כי כל דבר צריך להיות דבר שלם, כי לא תוכל לחלק אותן לחלקים. כיון שהכל א' הוא א"ס ב"ה כביכול. ע"כ גם החכמה תתאה הנזכר בוודאי יש בה שלימות, ודו"ק בזה היטב מאד כי זהו ענין הפרצופים. וזהו ענין משל לאמבטי מלאה מים שלא היה נראה בהם הצורות (שהם הפרצופים)ה כיון שעירו המים (שבה) [שבתוכה] אז נראו הצורות שבה שהם הפרצופים. וזהו ויכלו, לשון כלי, ודו"ק היטב. ונראה שכוונתו שקודם התיקון לא נראו הפרצופים והבןו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קע-קעא (קעו). אוה"א סו, ב.

ויכלו השמים גו' – בראשית ב, א. משל לאמבטי כו' – בר"ר י, ב. איתא בזוהר זו"נ כו' – זח"א נה, ב. זכר ונקבה גו' – בראשית א, כז. ד"ו פרצופים נבראו – ברכות סא, א. ונק' כולה על שמיה – זח"ב קמז סע"ב. זח"א מט, א. למה נברא החושך כו' – ראה זח"ב קפז סע"א. זח"ג מז, ב. ויתרון האור גו' – קהלת ב, יג. להבין משל ומליצה – משלי א, ו. תורת ה' תמימה – תהלים יט, ח. כי שמש ומגן גו' – תהלים פד, יב. ה' אלקים שמא שלים – זח"א כ, א. זח"ב רכד סע"ב. תרין רעין דלא מתפרשין – ע"פ זח"ג ד, א. וישא משלו ויאמר – בלק כג, ז. שבלעם היה בקליפה כו' – זח"ב כא, ב. זח"ג קצג, ב. יתרון החכמה וגו' – קהלת ב, יג. נקרא חכמה תתאה – זח"א רז, א. ויחכם מכל האדם וגו' – מ"א ה, יא.

-----  שולי הגליון  -----

ב) קטע זה – והנה . . . שמיה – אינו במדל"י, ושייכותו לכאן צ"ע.

ג) הבא בסוגריים (ובאוה"א בלי סוגריים) אינו במדל"י.

ד) הבא בסוגריים (ובאוה"א בלי סוגריים) אינו במדל"י.

ה) במדל"י ובאוה"א בלי סוגריים.

ו) במדל"י ונראה . . . והבן בסוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

דיוסקוסים – ראה אוה"ת לאדמו"ר הצ"צ פ' יתרו, סוף ע' תתעג ואילך בשנויי נוסחאות בזה.

החושך שבודאי לא היה קדמון – ראה חגיגה יב, א. תקו"ז ת"ע קכ רע"ב. פדר"א פ"ג (ועיי"ש ביאור הרד"ל אות לא – לב והנסמן שם). ועיין הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים – תש"ח, ע' 238 אות ב' והנסמן שם. רג"כ לעיל סי' ב בד"ה ועפי"ז יובן.

דברי תורה אינם כשאר משלים כו' – להעיר מזח"ג קנב, א. וראה שם קמט, א. תפארת ישראל למהר"ל פי"ג.

וזהו כי שמש כו' – ראה סי' עא ד"ה וזהו כי שמש, סי' עג, וסי' רנח.

וע"כ כתיב בשלמה כו' – ראה לקמן סי' קצב. רג"כ סי' כ, ובהערות לסי' צז.

כי זהו ענין הפרצופים – ראה לקו"י סי' קמב וקמו.