ספריית חב"ד ליובאוויטש

יג

איתא במדרש, כשבא קין לפני אדה"ר אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אמר לו כל כך גדול כח התשובה, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת.

הנה נודע כי יש דבור, ומחשבה, ומחשבה למחשבה. כשנצייר דברים אלו לבני אדםח, דהיינו נפרדים, [נמצא] אדם שעבד לא' בוודאי אם רבו משלם לו אינו מתנת חנם [ובודאי אם משלם לו אדם אחר בודאי אינו כי אם מתנת חנם] כי אינו מחוייב בזה. וכשעובדין לאדם אין עובדין רק לדבורו [כי מחשבתו אינה מושגת]. וזהו מה שאמר הקב"ה למשה בא ואראך אוצרות של מתנת חנם, פי' [עולם המחשבה], חנם, בלא מצות, שאין מעשה מצות מגיע עד שם [ודו"ק].

ואמרו רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וקשה למה כך. ונראה דאיתא מה היה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה. העולם נברא בו' ימי המעשה, ובדיבורו של הש"י, דהיינו אותיות התורה, ונעשה הכל מאיןט. אבל עדיין לא היה כח הפועל בנפעל כי זהו קיומו. וקב"ה נק' מנוחה שאין בו [נ"א: שאינו שייך בו] תנועה, כי תנועה לא שייך כי אם בדבר שהוא בזמן ובמקום, אבל קב"ה הוא א"ס ב"ה ואינו נעתק ממקום למקום, וגם אינו בגדר הזמן.

וכשעשו ערב רב את העגל, אם לא שעשו המשכן היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. אבל כשעשו המשכן נתקיים העולם על ידו [נ"א: על מעמדו] מפני שהיה מכוון כנגד העולם, כמ"ש בזוהר שהיריעות נגד הרקיעים. וזהו לחשוב מחשבות לעשות, ע"ד מ"ש רז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ [ובכל דבר שעשה למשכן היה מחשב באותן האותיות, דרך משל כשעשה היריעות היה מחשב האותיות שבהן נבראו שמים] וההיקש על השאר. אבל הקמת המשכן היה צריך להיות ע"י משה דוקא, דכתיב וראה ועשה וגו'י, פי' ע"י שאתה מסתכל בזה המשכן של מעלה, מכח הרשימו שישאר בך ממנו תתן חיות למשכן התחתון בהקמתך [אותו]. כי ההסתכלות הוא מדריגה תחתונה של חכמה, והיא עושה כלים, כמ"ש בזוהר באסתכלותא ברא קב"ה עלמא.

ואיתא מים עליונים תלוים, ומים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. והכל צריך להיות באדם. וב' מים אלו באדם הם כך: מים העליונים הם תורה ומצות שאדם עושה והם תלוים, ומים התחתונים הם העבירות ר"ל בוכים וכו', ומעלים אותם בתשובה, ונק' שבת [ש' ב"ת] שהעלה את הבת דהיינו לג' קוים [נ"א: ע"י ג' קוין] וזהו צירוף בראשית בת ראשי, והעולם נברא בתשרי, ע"כ נכתב הצירוף [כנ"ל] כמו שכתב [בתקוני זוהר].

וזהו מ"ש (בסימן) עשיתי תשובה ונתפשרתי, פי' שעשה פשרה בין מים עליונים לתחתונים, [על כן] אמר אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קכו (קלה). אוה"א מג, א (עד שמרמז לשם), ושם נד, ב (מד"ה ואמרו רז"ל עד הסוף).

איתא במדרש כו' – בר"ר כב, יג. מזמור שיר גו' – תהלים צב. בא ואראך כו' – תנחומא תשא כז. שמו"ר מה, ו. חנם בלא מצות – ראה ספרי בהעלתך פי' פז. כל השומר שבת כו' – שבת קיח, ב. מה היה העולם חסר כו' – רש"י בראשית ב, א. רש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל בשם מדרש חכמים. העולם נברא . . בדבורו של הש"י – בר"ר ג, ב. שם כז, א. זח"א קנו, א. דהיינו אותיות התורה – זח"א רד רע"א. [גדולים מעשה הצדיקים כו' – כתובות ה, א. כדאיתא גבי רחב"ד כו' – תענית כה, א. מיהב יהבי כו' – שם.] כשעשו המשכן נתקיים כו' – ראה זח"ג לז, ב. שהיה מכוון כנגד העולם – זח"ב רכ, ב. ושם קמט, א. רלא, ב. רמא, א. וראה תנחומא פקודי ב. כמ"ש בזוהר שהיריעות כו' – זח"ב קסד סע"ב. לחשוב מחשבות לעשות – ויקהל לה, לב. יודע היה בצלאל כו' – ברכות נה, א. הקמת המשכן הי' צ"ל ע"י משה דוקא – זח"ב רלד סע"ב. שם רלח, ב. ראה תנחומא פקודי יא. וראה ועשה גו' – תרומה כה, מ. [אתה מראה בהר – תרומה כה, מ. במדריגתך דהיינו בדעת – זח"ב רכא, א. ובדעת חדרים גו' – משלי כד, ד. מי יעלה גו' – תהלים כד, ג.] ע"י שאתה מסתכל כו' – ראה זח"א רלט, א. זח"ג ש, א. ההסתכלות הוא כו' – ע"ח ש"ד פ"ג. כמ"ש בזוהר באסתכלותא כו' – זח"ב קס"א, א. זח"א ה סע"א. מים עליונים תלוים – בר"ר ד, ג. ומים התחתונים בוכים כו' – תקו"ז ת"ה יט, ב. שבת ש' בת – זח"א כג סע"ב. זח"ב ר"ד, א. בראשית בת ראשי – תקו"ז י, א. והעולם נברא בתשרי – תקו"ז תל"ה עז, ב.

-----  שולי הגליון  -----

ח) נ"א באוה"א: לבני אדם הנפרדין, דהיינו ראובן, שמעון, לוי. ראובן הוא מחשבה למחשבה, ושמעון הוא מחשבה, ולוי הוא הדיבור. וכשעובדין לאדם א' אין עובדין כי אם לדיבורו, וכמשל שהמשלנו דבני אדם הנפרדין, זה ללוי. האם מן הדין שישלם ראובן או שמעון שכר למי שעובד ללוי? אך באמת אם הם משלמין הם מתנות חנם. וזהו שאמר הקב"ה (וכבפנים).

ט) באוה"א מג, א (משא"כ שם נד, ב): ונעשה הכל מאין ליש. וממעשה הצדיקים נעשה הכל להיפך, שעושין הכל מיש לאין, דהיינו שאוכלין ושותין ובכח זה עובדין השי"ת ומחזירין כל הכח להשי"ת. וגדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, כדאיתא גבי רבי חנינא בן דוסא שניתן לו רגל של זהב מלמעלה, וכשלא רצה לקבלו וחזר למעלה אמרו שם בגמרא גדול נס האחרון יותר מהראשון. ומתחילה נשתלשל הדבר מעולם לעולם עד שנתגשם בעולם הזה ונעשה זהב, ואח"כ, כשהחזיר, נעשה מיש אין, וזו כי גדול, כי מיהב יהבי משקל לא שקלי. וזו כל מעשה הצדיקים שמחזירין כל כח להקב"ה כמו שהם קודם בריאת העולם. אבל הקב"ה הוא מאין ליש, וזו היה בו' ימי המעשה, אבל לא היה עדיין כח הפועל בנפעל כי זה הוא קיומו. וזה פירוש מה היה העולם חסר מנוחה, פירוש דהקב"ה נקרא מנוחה (וכבפנים).

י) באוה"א מג, ב (משא"כ שם נה, א): כאשר אתה מראה בהר, פי' כאשר אתה ראית במדריגתך, דהיינו בדעת, ובדעת חדרים ימלאו, כי משה היה משיג משם, וזו בהר, דהיינו בהר ה', כמו מי יעלה בהר ה' שמרמז לשם.

-----  הערות וציונים  -----

אין עובדין רק לדבורו – ראה ריש סי' תכד ובהערות שם.

חנם בלא מצות שאין כו' – הובא בלקו"ת לאדה"ז פ' ואתחנן ג סע"ג.

מחשבתו אינה מושגת – ראה סי' קנג. ריש סי' תכד. וסי' תלג.

באה שבת באה מנוחה כו' – ראה לעיל סי' יא-א ובהערות שם.

כשעשו המשכן נתקיים כו' מפני כו' – עיין לקו"י סי' קכה.

וההיקש על השאר – ראה זח"ב רלא, ב.

ע"י שאתה מסתכל בזה המשכן של מעלה כו' – ראה מדל"י סי' כו (ל) ושם סי' נה (סט). וראה לקמן סי' שע ושעז.

כי ההסתכלות הוא כו' – ראה לקמן סי' שעז. רג"כ סי' ס ד"ה ונקדים.

העבירות כו' ומעלים אותם בתשובה – ראה סי' רפז. וראה סי' רצא.

לג' קוים – ראה לקמן סי' עג, קיד, רמד.