ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו

נעשה אדם בצלמנו וגו'. פי', על דרך משל אדם שיש לו בן, אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עם כל זה נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב. אך מי שלא היה לו בן מעולם, לא יכול לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהיה לו אחר כך, כי עדיין לא ראה אותו ולא הכיר צורתו. וזהו דרך בני אדם. אבל אצל השם יתברך שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל היה נחקק צורתם במחשבה, כמ"ש רז"ל ישראל עלה במחשבה, כי אצלו יתברך העבר והעתיד א'.

וזהו שאמר הכתוב נעשה אדם, [רצה לומר] אלו ישראל הנקרא אדם, בצלמנו, פי' באותו צלם וצורה שהיה נחקק במחשבה. וזהו כדמו"תינו, רצה לומר באותו דמיון שהיה במחשבה קדומה, עתה נעשה אותו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לא, ג (סי' רמט). אוה"א עה, ב.

נעשה אדם גו' – בראשית א, כו. ישראל עלה במחשבה – זח"א כד, א. בר"ר א, ד. אצלו ית' העבר והעתיד א' – אמו"ד מ"ב פי"ג. כד הקמח, ערך מציאות השם ית'. נעשה אדם אלו ישראל – זח"ג רלח, ב. תקו"ז תמ"ז פג, ב. ישראל הנקרא אדם – יבמות סא, א.

-----  הערות וציונים  -----

הובא באוה"ת להצ"צ פ' משפטים ע' א'רסז, ואסתר ע' ב'שפב בתוס' הגהות. וראה לעיל סי' א, לקמן סי' ח וסי' ט.

על דרך משל כו' – ראה סי' ח. סי' סד ד"ה והנה כשהאב. ריש סי' קל. סי' שצב. וסי' תב.

ישראל הנקרא אדם – ראה מאור עינים פ' יתרו ד"ה במס' שבת: ששמעתי ממורי זללה"ה על מה שאמרו על פסוק ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין או"ה קרוין אדם ונתן טעם לזה דנודע כי הדם הוא הנפש שמשכן נפש הבהמי של כל הנבראים שיש להם חיות הוא בהדם וזה יש לאומות ולבהמות ג"כ, ונוסף על זה יתרון לישראל עם קרובו שיש להם נשמה שהוא חלק אלוה ממעל חלק ה' ממש כל עוד שאינה מופסקת משרשה שהוא הבורא ב"ה שהוא א' אלופו של עולם כנודע, וישראל ע"י קבלת התורה ועוסקן בעבודתו מתדבקין באלופו של עולם עד ששוכן ובתוכם בחינת א' אלופו של עולם כנודע ונעשין חלקיו ממש כמ"ש כי חלק ה' עמו, ונעשין אחדות עמו ית' ונתחבר בחינת א' אל בחינת דם שהוא נפש הבהמי המלובש בדם של כל ישראל ונעשה כסא לבחינת הא' ונעשה אדם שהוא אותיות א'דם, משא"כ באומות שאין להם בחינת הא' רק בחינת נפש הבהמי שבהדם ולכך אינם נקראים אדם ודפח"ח.