ספריית חב"ד ליובאוויטש

ט

ענין אחר, ויברא אלהים את האדם בצלמו. הנה מחמת שהאדם אוהב את בנו ומשתעשע בו, לכן כשבנו מדבר האב מצמצם מחשבתו בבנו מחמת אהבתו אותו. ועד"ז אצל הקב"ה, כי עבר ועתיד הכל שוים אצלו. לכן מתחילה, קודם הוויות כל העולמות, היה לו תענוג ושעשועים ממעשה ידיו ודבורו, ובשבילם ברא העולמות. שכביכול עשו לו רצון לברוא את העולמות כדי להשתעשע בהם. וזהו שכתוב בע"ח כשעלה ברצונו לברוא וכו', נמצא היו כל העולמות [תחלה] ברצונו, ואח"כ נמשך ממנו [נ"א: משם] לשאר ספירות עד שנבראו העולמות.

וז"ש ויברא אלהים את האדם בצלמו, דהיינו שכביכול צמצם א"ע בצלם של ישראל ואח"כ ברא את האדם בזה (הצמצום) [הצלם].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א כט, ב.

ויברא אלקים גו' – בראשית א, כז. עבר ועתיד הכל שוים אצלו – אמו"ד מ"ב פי"ג. כד הקמח, ערך מציאות השם ית'. שכתוב בע"ח כו' – ע"ח שער הכללים רפ"א. שם ש"א ענף ב.

-----  הערות וציונים  -----

לתוכן סימן זה ראה לעיל סי' א ובהערות שם.