ספריית חב"ד ליובאוויטש

נט

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. כי יש ב' מיני מדריגות. הא', מחמת תורה ותפלה מחזיק יותר לעבודת ה'. ב', אע"פ שעובד בלא שכל, אעפ"כ מתאווה יותר [לעבודת הבורא], כמשל א' שנסע הרבה מילין לעיר, אע"פ שמסיתין אותו שלא יסע לעיר ההוא, אומר הלא נסעתי כך הרבה איך אניח באמצע.

הצדיק נקרא כל, שהכל הולך על ידיו, ונקרא אפרים, שפרה ורבה מחמת מצותיו כנזכר.

ויש עוד מדריגה שנקרא מנשה, שהוא לשון שכחה, ע"ד כי נשני מבית אבי, ששוכח בהקב"ה. והאדם יתן אל לבו הלא לא עבדתי את ה', [כיכז אדם לא נקרא עובד ה'] כי אם בדחילו ורחימו. ויראה היא מה שתפול עליו יראה, ולא מה שמעורר את עצמו ליראה כי זה הוא רק העלאת מיין נוקבין. רק היראה העיקרית כשתפול [עליו] חיל ורעדה, ומחמת פחד אינו יודע היכן הוא, והמוחין נזדככו, ויורדין דמעות [מאליהם]. אבל כשאינו כך, אע"פ שנראה לו שהוא עובד ואוהב את הש"י, בוודאי היא אינו כלום. כי זה השער לה', יראה היא השער לאהבה, ואם אינו בשער זה הנקרא יראה איך אפשר [לו] לבוא לאהבה [נ"א: להיות באהבה]כח. ע"ד נודע בשערים בעלה, כשהאדם עם השכינהכט, פי' עם היראה, מתחבר אליו הקב"ה. דרכו של איש לחזור אחר אשה, הקב"ה [שהוא נקרא איש] מחזיר אחר [אשה, פי'] מי שיש בו יראה [שנקראת] אשה, ואז נקרא עם ה', כי חלק ה' עמו. אבל מי שהוא עובד ואינו אפילו עבד [נ"א: אכן מי שהוא כנ"ל אינו אפילו עבד], ומכל שכן שאינו במדריגה זו שתפול עליו היראהל ואינו עובד את ה' רק מצות אנשים מלומדה, והוא סובר שהוא אוהב את ה' [ועובדו בשמחה], ואין זו רק שמחה הוללות. ע"כ ישוב אל ה' [בכל לבו ובכל נפשו]לא, ויעבוד בחשק גדול יותר. וזהו נקרא מנשה, כי מחמת ששכח את ה' עובד אותו יותר.

וראובן גם כן פירושו כמו אפרים דלעיל, על דרך חזי במאי ברא אתינא לגבך. ושמעון פירושו ש"ם עו"ן.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א ג, ב. לקו"א לה, ב.כי אדם . . בכל לבו ובכל נפשו: לקו"י ב סע"א (סי' מב). כתבי קודש ו סע"ג.

אפרים ומנשה גו' – ויחי מח, ה. הצדיק נקרא כל – זח"א לא סע"א. זח"ג רמז רע"א. תקו"ז תי"ד ל, א. אפרים שפרה ורבה – ראה מקץ מא, נב. כי נשני גו' – מקץ מא, נא. זה השער לה' – תהלים קיח, כ. ראה זח"א ז, ב. יראה היא שער לאהבה – זח"א יא, ב. נודע בשערים בעלה – משלי לא, כג. דרכו של איש כו' – קידושין ב, ב. [הקב"ה שהוא נקרא איש – במ"ר ט, מה] יראה שנקראת אשה – ראה זח"ג פא, ב. שם קמה, ב. לקמן סי' שלד. כי חלק ה' עמו – האזינו לב, ט. מצות אנשים מלומדה – ע"פ ישעיה כט, יג. חזי במאי ברא כו' – זח"ג יג, א. ושמעון פירושו ש"ם עו"ן – זח"ב קד רע"א. ראה בר"ר עא, ד בהערות מנחת יהודה.

-----  שולי הגליון  -----

כז) מכאן ואילך בלקו"י וכתבי קודש. והרישא בלקו"י: יש מי שמתפלל בעצבות מחמת מרה שחורה הגוברת עליו וסובר שמתפלל ביראה גדולה. וכן יש מי שסובר שמתפלל מגודל אהבת הבורא והיא מרה אדומה. אמנם כשהוא באהבת השם, ומחמת זה נופלת עליו בושה ורוצה לפאר השם ולנצח את היצר הרע בשבילו, אז הוא טוב. כי אדם (כבפנים).

כח) מכאן עד "חלק ה' עמו" אינו בלקו"י ובכתבי קודש.

כט) אולי צ"ל עם השער. (אע"פ שזהו אותו ענין דהשכינה היא מדת יראה כדלקמן סי' סז).

ל) בלקו"י מוסיף כאן: ואין הוא יהודי כלל. ובכתבי קודש הוא אחרי שמחה הוללות.

לא) עד כאן בלקו"י ובכתבי קודש.

-----  הערות וציונים  -----

שפרה ורבה מחמת מצותיו – להעיר מחגיגה ג, ב.

ויראה היא מה שתפול עליו כו' – ראה כש"ט סי' רלט-ב. לקמן סי' צט ד"ה כי בנה.

ולא מה שמעורר כו' כי זה רק העלאת מ"ן – ראה כש"ט סי' קכ. ועיי"ש סי' רנט.

יראה היא שער לאהבה כו' – שם. וראה לקמן סי' סז, סי' צט סד"ה כי. וסי' קפד ד"ה והנה תחילת עבודתו. ראה חובה"ל שער אהבת ה', פתח השער ושם פ"ג.

אשה . . יראה – ראה סי' שלד. מדל"י סי' רכא (רלג).

אבל מי שהוא עובד כו' שמחה הוללות – ראה סוף סי' קכד.