ספריית חב"ד ליובאוויטש

ס

במדרש האלקים הרועה אותי וגו', ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר לרועה העומד ומביט בצאן ההולכים לפניו, וריש לקיש אמר לנשיא שהוא הולך וזקנים הולכים לפניו. על דעתיה דר"י אנו צריכין לכבודו, ועל דעתיה דר"ל הוא צריך לכבודינו.

ואפשר ע"פ מ"ש רז"ל ישראל מפרנסים וכו'. ולכאורה אינו מובן, איזה פרנסה שייך למעלה. ונ"ל ע"ד מש"כ ישראל אשר בך אתפאר, שיש להש"י התפארות ממעשה הצדיקים ומתורתו, וכמ"ש חכם בני וגו', וגורם נחת ושמחה לעילא. וידוע כי השמחה באה מחמת תענוג ונחת שהיה לו, ואחר התענוג באה השמחה. והנה התענוג והנחת הוא המשפיע, כמשל אדם אוכל איזה אכילה ושבע ממנה, הנה בחוש נראה שהשובע באה לאדם מכח החיות והרוחניות שבתוך המאכל, ולא מהמאכל הגשמי, רק מהתענוג ועידון שבתוך המאכל שהוא רוחני. ועוד יש ראיה, כי כאשר בא אל האדם איזה תענוג שיש לו נחת ממנו הוא שבע ואינו תאב לאכול. א"כ רואים אנו בחוש שהתענוג משביע. כך הוא כביכול הצדיקים גורמים שמחה ותענוג לעילא, ונקרא זה כביכול כעין פרנסה.

ונקדים לזה מ"ש הקבצו ושמעו בני יעקב [ושמעו אל ישראל אביכם. קשה] למה קורא אותם תחילה בני יעקב, ואח"כ אומר ושמעו אל ישראל אביכם. וא"ל כי הנה ידוע כי כל ההשפעה באה מהחכמה שהוא י'. והנה באות יוד יש ראש תוך סוף, שהוא קוצא דלעילא וקוצא דלתתא וגוף היוד, שהם ג' יודין. וא"ל כי הקוצא דלעילא רומז לישרא"ל, לי ראש, וקוצא תתאה רומז ליעקב, י' עקב, ר"ל דרגא תתאה, וגוף היו"ד רומז לשם ישורון, כי אין שורה בפחות מג', והם ג' שמות ישראל ישורון יעקב המתחילין באות י'. ויעקב הוא הנקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. וכתיב כולם בחכמה עשית, כי כל החיות והוויות העולמות כולם נמשכו מחכמה עילאה הנקרא ראשית, וא"ל שזהו הקוץ העליון הנקרא לי ראש, הוא ראשית חכמה. וישורון הוא הגוף של הי' שהוא המשכה מעילא לתתא. ויעקב הוא י' תתאה שהוא הסתכלות, כנודע שההסתכלות הוא מדריגה תחתונה שבחכמה, וזהו נקרא עין יעקב, ועין נקרא חכמה, כמו עיני העדה.

והנה נמשיל זה דמיון אב המלמד את בנו. הנה הבן מקבל חכמת האב, ומה שמשיג הכל היא מכח הדבורים של האב, כי חכמת האב גדולה היא עד מאוד ונעלמת בהעלם גדול. רק מה שמשיג הבן הוא מכח שהאב מצמצם חכמתו ומקטינה כפי ערך השגת הבן ומלבישה בהדבורים, וגם הבן כאשר הוא שם מחשבתו ורעיונו אל הדבורים מקבל משם, כי שם נעשה אחדות א'. וזהו שנאמר פתח פיך ויאירו דבריך, פי' כי החכמה מאירה בתוך הדבור, ומכח זה ג"כ יאירו לזולתו שיוכל התלמיד להשיגו, ואז יש להאב תענוג, כמשל התינוק המבקש איזה דבר מאביו וכאשר האב עושה רצון התינוק ונותן לו אותו דבר יש להאב תענוג מזה. וזהו צדיק מושל וגו', כי רצונו ית' ורצון הצדיק נעשה א', ומה שהצדיק רוצה זהו רצונו ית', ויכול להפוך מדת הדין לרחמים.

וזהו שאמרו רז"ל אי בעו צדיקייא הוו מיברי עלמא. כי הלא בדבר ה' שמים נעשו, וכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ומתרגמינין רוח ממללא. והנה בהש"י לא שייך לומר חלקים, כי הוא א"ס, ובא"ס לא שייך לומר רק חלק הדבור לבד נפח באפיו, וא"כ בהדבור הוא נכלל הכל. נמצא לפי זה אי בעו צדיקים הוו מיברי עלמא, כי דבורו של הצדיק הוא זכה ונקיה בלי שום מסך המבדיל, ולא כמו ח"ו הנרגן מפריד אלוף, אלופו של עולם, רק הדבור של הצדיק הוא מדובק ומקושר לשורשו והרי הוא ממש כמו הדבור של הש"י אשר ממנו שמים נעשו, ומה גם כי רצון הצדיק הוא רצונו ית' כנזכר.

והנה ידוע כי הדבור נמשך מהלב לכנפי ריאה, ומשם יוצא הקול, ומשם נעשה הדבור. והנה הבנת הלב על כרחך שמקבלת מדבר אחר שהוא המחשבה, כי עי"ז נקרא הלב מבין, [שהוא הנבון] המבין דבר מתוך דבר. פי' שמקבל מדבר אחר ההבנה, שהוא המחשבה, ונעשה נבון. והיא, המחשבה הטהורה, היא החוקקת בהבנה, והקול הוא החוקק בהדיבור, נמצא כי מלובשים [אלו ב'] חקיקות זה בזה. וזה נקרא לבנת הספיר, כי ספיר הוא לשון זוהר ובהירות, שהוא הסתכלות המחשבה הנקרא עין, כמו ברק המבהיק ומבהיר פתאום. כך המחשבה חוקקת ומאירה להבנת הלב, והוא כמו עין המבהיק ומביט שהוא פתאום כהרף עין. וזהו חקיקה עליונה. ועוד, כי ספיר הוא לשון ספירת דברים, והוא המחוקק התחתון, שהוא הקול החוקק הדבור.

וז"ש לא יסור שבט מיהודה וגו'. פי' כי איש הישראלי, [הוא] הצדיק הנקרא על שם (איש) יהודה, לא יסור שבט ומושל ממנו, כי הצדיק מושל ביראת אלקים וגו'. ומחוקק מבין רגליו, שהוא ב' מחוקקים לבנת הספיר כנזכר, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שהוא מדת הצדיק עלמא דאתכסיא כידוע.

והנה הצדיק המבטל גזירותיו של הקב"ה, יש לו ית' נחת מזה ותענוג גדול, כמ"ש רז"ל ר' יהושע אומר אין משגיחין בבת קול וקב"ה מאי (אמר) [עביד] קא חייך ואמר נצחוני בני כו'. וזהו פי' המדרש הנזכר, האלקים הרועה אותי כו', ואלו ואלו דברי אלקים חיים ולא פליגי. ר' יוחנן אמר לרועה שהוא מביט בצאנו, הוא מדבר בהשפעה מעילא לתתא, כי בודאי אנו צריכין לכבודו ית'. וריש לקיש אמר לנשיא שזקנים הולכים לפניו, הוא מדבר בעיקר תכלית הבריאה שיעשה נחת ורצון לעילא, כמ"ש רז"ל ישראל מפרנסים וכו', ובזה הערך צריך הוא לכבודינו, כי יש לו מזה נחת [רוח] ותענוג כשעושה [נ"א: ועושה] רצוננו, וכביכול הוא צריך לכבודינו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לד, ד (סי' רעא). אוה"א צה, א.

במדרש האלקים כו' – בר"ר צז, ב, ובפי' מ"כ שם. האלקים הרועה גו' – ויחי מח, טו. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב. ישראל אשר גו' – ישעיה מט, ג. חכם בני גו' [בני אם חכם גו'] – משלי כג, טו. הקבצו ושמעו גו' – ויחי מט, ב. כל ההשפעה באה כו' – ראה זח"ב מב, ב. מהחכמה שהוא י' – זח"ג י, ב. שם רצ, ב. זח"ב קכג, ב. באות יוד יש כו' – זח"ב קפ, א. זח"ג י, ב. לישרא"ל לי ראש – שער הפסוקים פ' ויצא ד"ה ויאהב יעקב. שם פ' וישלח ד"ה ויאמר לא יעקב. פע"ח שער הלולב ספ"א. ליעקב י' עקב כו' – ראה זח"א רסו סע"ב תקו"ז תס"ט קיב, א. אין שורה כו' – ביצה יד, ב. והם ג' שמות כו' – ראה זח"א קעז, ב. ויעקב הוא הנק' בריח כו' – זח"א א סע"א. זח"ב קעה רע"ב. בריח התיכון גו' – תרומה כו, כח. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. מח"ע הנקרא ראשית – זח"א ל, ב. שם ג, ב. הקוץ כו' לי ראש הוא ראשית חכמה – ראה זח"ב קכא, ב. ראשית חכמה – תהלים קיא, י. שההסתכלות הוא כו' – ע"ח ש"ד פ"א. עין יעקב – ברכה לג, כח. ועין נקרא חכמה – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ח פ"א. ראה זח"א כו, ב. עיני העדה – שלח טו, כד. ראה שהש"ר א, טו. זח"ב ריח רע"א. תקו"ז תכ"א נ, ב. ע"ח ש"ח פ"א. פתח פיך כו' – ברכות כב, א. צדיק מושל וגו' – ש"ב כג, ג. ויכול להפוך מדה"ד כו' – ראה בר"ר לג, ג. אי בעו צדיקייא כו' – סנהדרין סה, ב. בדבר ה' גו' – תהלים לג, ו. ויפח באפיו גו' – בראשית ב, ז. נרגן מפריד אלוף – משלי טז, כח. מפריד אלופו של עולם – זח"ג טז, ב. הדבור נמשך מהלב כו' – ראה זח"ג רכז סע"ב. הלב מבין – ברכות סא, א. תקו"ז יז, א. המבין דבר מתוך דבר – חגיגה יד, א. זח"ב רעו, ב. לבנת הספיר – משפטים כד, י. לא יסור שבט מיהודה גו' – ויחי מט, י. איש הישראלי כו' איש יהודה – ראה בר"ר צח, ו. ותחת רגליו גו' – משפטים כד, י. מדת הצדיק עלמא דאתכסיא – ראה זח"ב קפו, ב. רי"א אין משגיחין כו' – ברכות נב, א. ב"מ נט, ב. מאי עביד כו' – ב"מ נט, ב. אלו ואלו דא"ח – ע"פ ערובין יג, ב. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ואחר התענוג בא השמחה – ראה סי' רג ד"ה ונחזור. וסי' שסג ד"ה ויש לתרץ.

ישראל מפרנסים כו' – הובא בקדושת לוי פ' ויחי ד"ה והוא יתן, ושם פ' תזריע ד"ה או יבואר (הג'), עיי"ש. (וכן שם בקיצור בקדושה שלישית). וראה לעיל סי' כד ד"ה אך עכ"ז. וסי' לא. סי' מ"ג ד"ה ובאמת. סי' מד ד"ה והנה כל. סי' פד-ב. וראה עוד שמועה טובה מא, ב.

והנה באות יוד יש רת"ס כו' – ראה סי' לח ובהערות שם.

שההסתכלות הוא כו' – ראה סי' יג ובהערות שם.

כמשל התינוק כו' – ראה סי' שיט.

רצונו ית' ורצון הצדיק נעשה א' כו' – ראה סי' רנח ד"ה אבל. סי' רצט ותנד. וראה סוף סי' רלז.

והנה הצדיק המבטל גזירותיו כו' כמ"ש רז"ל כו' – ראה סי' רנח ד"ה אבל ובהערות שם.