ספריית חב"ד ליובאוויטש

שמות

סה

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כו' איש וביתו באו. הנה לכאורה קשה, הוה ליה למימר איש וביתו לבסוף, אחר הזכרת שמות השבטים. ואפשר לומר על פי מ"ש בזוהר הקדוש כולא אורייתא שמותיו דקב"ה אינון. ואפילו שמות בני אדם, למעלה הם שמות. כגון ראובן, ר"ל צירוף אותיות [אלו] של ראובן הם שם קדוש לעילא. ראובן התחתון [מה] שנקרא שמו בצירוף זה, מפני ששורש נשמתו הוא מהצירוף זה של מעלה, וכיוצא בזה שאר שמות. ואפילו שמות ערלים, כמו עשו ופרעה, למעלה הם בקדושה, כמו שכתוב בדרושים הקודמים. ואפשר לומר שלזה רמז הפסוק ואלה שמות וגו', כלומר שלא תאמר שזהו סיפור דברים [בעלמא] איך באו למצרים, רק כולם הם שמות. ואם תאמר והלא בני ישראל הם קחשיב הכתוב שמותן בפרטיות, (כי) היא יתכן לכנות שמות בני אדם לשמות הקדושים דלעילא, ולזה אמר איש וביתו באו. כלומר, איש הוא שם צירוף דלעילא, וביתו הוא התחתון, מפני שהצירוף שלמעלה מתלבש באדם התחתון אשר נקרא שמו כשם הצירוף. לכן נקרא האדם התחתון בי"ת בערך העליון שהוא העיקרי, והתחתון אינו נקרא רק בית לשורש נשמתו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לה, ב (סי' ערב).

ואלה שמות גו' – שמות א, א. מ"ש בזוה"ק כולא כו' – זח"ב פז סע"א. שם צ, ב. קכד, רע"א. כמ"ש בדרושים הקודמים – ראה לקמן סי' פא.

-----  הערות וציונים  -----

ואפילו שמות בני אדם למעלה הם שמות כו' – ראה לעיל סי' יד. להעיר מס' עשרה מאמרות, מאמר חקור הדין ח"ג פכ"ב שהתורה מדברת בעצם בעליונים ורומזת בשניות לתחתונים. וראה של"ה בית נאמן (יג, א ואילך, ושם מה שהביא באורך מפרדס רמונים שכ"ז פ' א-ב). שם מס' פסחים דרוש ג' לשה"ג שחל בפ' מצורע (ד"ה אך צריכין, קסו, א). ועיין לקוטי שיחות חכ"ג סוף ע' 37 ואילך, ובהערות שם.