ספריית חב"ד ליובאוויטש

עד

באלמו שדי שאמרתי לעולמי די. על דרך [משל], שכל מה שאנו מפארים אותו ית' דאיהי סביל כל עלמין ונותן בהכל חיות [נ"א: ונותן חיות בהיכלות], כל זה הוא כאין נגדו, כמשל א' שמשבח את שמשון הגבור שנשא חוט השערה. ועדיין אין המשל דומה לנמשל, כי העולמות יש להם שיעור והוא ית' א"ס, אך שהעולם אינם משיגים יותר. וזהו לעולמי די, לפי העולם העבודה די הוא. ושמי ה', הוא שם העצם ית', לא נודעתי, פי' נתבררתי [נ"א: נתחברתי] שיעבדו אותו (מחיות) [מחמת] עצמיותו ית', שאינם סובלים את העבודה ההיא. אבל משה רבינו ע"ה עבד מחמת עצמיותו ית'.

ואבאר עוד ע"ד בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. כי הקב"ה ברא את העולם כדי שיהיה לו תענוג מן הצדיקים [כגון אברהם], ומקודם לא היה עדיין שום שעשועים לפניו ית'. וזהו [ואהיה אצלו] שעשועי"ם יום יום. מחמת ב' מיני מדות טובות ורעות הוא שעשועים. שאם היו תמיד עובדים [את ה'] לא היו שעשועים, כי התענוג תמידי אינו תענוג כידוע. וזהו בעבר הנהר ישבו אבותיכם, ר"ל במדריגות התחתונות. ולמה היה זה, [מעולם], בשביל [העולם, כדי] להעלות מדריגות תחתונות. מי הוא זה, תרח. ואקח [את] אביכם, [זה את] אברהם מעבר הנהר, שהיו עמו שעשועים. ואתן לו את יצחק, וגם עם יצחק היו שעשועים. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, שאם לא כן היה תענוג תמידי. ואי קשה למה לא כתב ואתן לאברהם את ישמעאל, כי ישמעאל לא נקרא בן אברהם, כי אם בן האמה, שהוא היה הכנה ללידת יצחק. כי הזווג של אברהם ושרה היה [כל כך] מזוכך שלא (יכול) [יוכלו] להוליד בגשמיות רק ברוחניות, כי נפשות [גרים] הולידו בזיווגם. ולכך נתנה שרה לאברהם את הגר להוליד [בגשמיות] את ישמעאל. וזהו אהבה גשמיות נולדה בעולם, והיו יכולים להוליד בגשמיות. ואח"כ היו במצרים עובדי ע"ז ולא היה תענוג ויצאו ממצרים והיו שעשועים.

נחזור לראשון. מה כסא של ג' רגלים, פי' הג' מדות. כי בחטא של עגל פגמו בהמדות אהבה ויראה והתפארות, שפארו את העגל ונטלו גאוותו ית' כביכול. אמר ואעשה אותך לגוי גדול, שהוא עובד מחמת עצמיותו שמלא כל הארץ כבודו והוא חושב אותו [נ"א: והוא אתו] ית' תמיד, ומיד בחושבו נתבטלו תאוותיו הגשמיות. וזה כסא של רגל א', שהוא עבודה מחמת אחדותו ית', פשיטא שאין יכול לעמוד, שלא יבא למדריגה הזאת ויחשובמז האיך יזמין לו הקדוש ברוך הוא פרנסתו, כי בזה הוא מצמצם פרנסתו ית'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א ו, א. לקו"א לז, ב.

בא-ל שדי . . ושמי ה' גו' – וארא ו, ג. שאמרתי לעולמי די – חגיגה, יב, א. דאיהו סביל כו' – זו"ח יתרו לד, ד. ראה זח"ג רכה, א. ושמי ה' הוא שם העצם ית' – ראה מו"נ ח"א פס"א. פרדס רמונים שי"ט פ"א. של"ה תול"א בית ה'. בעבר הנהר גו' תרח גו' ואקח גו' – יהושע כד, ב-ד. ואהיה אצלו שעשועי"ם יום יום – משלי ח, ל. בן האמה – וירא כא, י. נפשות גרים הולידו בזיווגם – זח"ג קסח, א. מה כסא של ג' רגלים – ברכות לב, א. הג' מדות – זח"ג קעט רע"ב. זח"א רנו סע"ב ואילך. ואעשה אותך גו' – כי תשא לב, י. שמלא כל הארץ כבודו – ישעיה ו, ג.

-----  שולי הגליון  -----

מו) בלקו"א המיוחס להרמ"מ: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, שאמר לעולמו די.

מז) במקבילות: ולא יחשוב . . בזה מצמצם פרנסתו [ח"ו]. ועפ"ז אינו המשך להנ"ל אלא ענין באנפיה נפשיה.

-----  הערות וציונים  -----

שאם היו תמיד עובדים כו' – עיין סי' לה. קצא. תנו מד"ה ומה.

התענוג תמידי אינו תענוג – ראה הערות לסי' לה.

ומיד בחושבו נתבטלו תאוותיו – עיין סי' סז ד"ה ונבין ובהערות שם.

האיך יזמין לי כו' – להעיר מסוטה מח סע"ב.