ספריית חב"ד ליובאוויטש

פד-א

משכו וקחו לכם צאן. כי במצרים לא היה התעוררות מלמטה, שהיה בהם גילולי ע"ז, ולכך הוצרכו התעוררות מלמעלה. ולכך כתיב אני ה', אני ולא אחר. וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, משום שהבטיח לאברהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול, ואברהם נקרא יד הגדולה, דהיינו אהבה. ואהבה היה גורם לזה התעוררות [מלמעלה אף על פי שלא יהיה התעוררות מלמטה], כדאיתא בזוהר כלתי בשוק של בורסי דומה עלי כשוק של בושם. וזהו שנאמר ושמי ה' לא נודעתי להם, (שהוא) [שיהא] ניכר היום [נ"א: היות] התפשטות חסדים גדולים בחוש, שלא היה [נ"א: יהא] התעוררות מלמטה ואף על פי כן היה [נ"א: יהיה] התעוררות מלמעלה. אבל שם שדי מורה על הצמצום, [סוד] ההתפשטות [היו"ד] בג' קווין דש' לד', וזה היה דרך צמצום שאמר לעולמו די [כמבואר במקום אחר]. אבל כאן [נ"א: בים סוף] היה התפשטות ממגדל הפורח באויר, שהוא ל', שהוא [ציור אותיות] כ"ו, דרך ג' קווי הש' (לם' סתומה) [למ"ם פתוחה], שהוא ג"כ כ"ו. ולכך כתיב [נ"א: וזהו צירוף] משכ"ו, שהמ' פתוחה מ"ש כ"ו [נ"א: שהמ"ם פתוחה מקבלת ע"י השי"ן מכ"ו דהיינו למ"ד שהיא בינה].

ולכך נקרא שבת הגדול. דאיתא בזוהר שיש מעלי שבתא ושבתא, ושבת הגדול [הוא] שבת דיומא, להורות שבכל מקום צריך להעלות מתתא לעילא, וכאן היה שבת הגדול נתפשט למטה. ולאסה קשה קושית הפוסקים. וז"ש בזוהרסו יומין עילאין שס"ו יומין תתאין שס"ה, וגם איתא שם בעתיקא תליא מילתא. וז"ש למכה מצרים בבכוריהם, כי מדריגה עליונה נקרא בכור. וזהו שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך, כי ד' מדריגות יש [במספר], עשיריות מאות אלפים רבבות, וזהו במספר, [היינו] מדריגה תתאה מכל העולמות אבי"ע, ומדריגה רבבה [נ"א: ראשונה] היא רבבה כצמח השדה, ותבאי בעדי עדיים, [כלומר] בעולם התקשטות [נ"א: מקושטת] (מאבי"ע) [מאב"י] לעשיה, ואת ערום ועריה, [בלי התעוררות דלמטה כו'].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קכד (קלג). אוה"א מח, א (97).

משכו וקחו גו' – בא יב, כא. שהיה בהם גילולי ע"ז – שמ"ר טז סוף אות ב. זח"ב קסא רע"א. זח"ג קו סע"ב. אני ה' – בא יב, יב. אני ולא אחר – הגדה של פסח. וירא ישראל גו' – בשלח יד, לא. ואחרי כן יצאו גו' – לך לך טו, יד. ואברהם נקרא יד הגדולה – זח"ג רפ סע"א. דהיינו אהבה – ראה זח"א מה, א. זח"ב רנז סע"ב. בזוהר כלתו כו' – זח"ג קטו, ב. ושמי ה' גו' – וארא ו, ג. שם שד"י מורה כו' – זח"ג רנח רע"א. שאמר לעולמו די – זח"ג שם. חגיגה יב, א. כמבואר במ"א – לעיל סי' עג. ממגדל הפורח באויר שהוא ל' – זו"ח שה"ש סו סע"א. זח"ב צא, א. ל' שהוא כ"ו – פרדס רמונים שכ"ז פט"ו. פע"ח שער הסליחות פ"ח. למ"ם . . שהוא ג"כ כ"ו – פרדס רמונים שכ"ז פט"ו. של"ה סוף תו"א-בית הגדול, ד"ה סתומין פתוחין. ולכך נקרא שבת הגדול – תקו"ז תי"ט מ סע"ב. דאיתא בזוהר שיש כו' – זח"א ה, ב. ראה זח"א מז, ב. זח"ב צב, א. וז"ש בזוהר יומין כו' – זח"ג רמט סע"ב ואילך. בעתיקא תליא מילתא – זח"ב נב, ב. למכה מצרים בבכוריהם – תהלים קלו, י. מדריגה עליונה נקרא בכור – ראה זח"א יג, ב. זח"ב מג סע"א ואילך. זח"ג רסב, א. רבבה גו' ותבאי גו' ואת ערום גו' – יחזקאל טז, ז. בעדי עדיים . . התקשטות – ראה רד"ק ומצודות עה"פ שם. וכן כי תשא לג, ד ופי' הרשב"ם שם, ופי' ראב"ע שם פסוק ו.

-----  שולי הגליון  -----

סה) מכאן ("לא קשה") עד "וגם איתא שם" אינו במדל"י, ושם ממשיך: וזהו שאמרו שם בעתיקא תליא מלתא (כבפנים).

סו) וזה לשון הזוה"ק: משכו, מאי משכו, כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא, משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין, יומין עלאין אינון שס"ו כחושבן משכו, יומין תתאין זמנין דאינון שנ"ה, ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין שס"ה כחושבן משכו חסר חד.

-----  הערות וציונים  -----

במצרים לא היה התעוררות מלמטה כו' – ראה מכילתא פ' בא מס' דפסחא פ"א (בפרש"י בא יב, ו).

שם שד"י מורה על הצמצום כו' – ראה סי' כא ובהערות שם.

ולא קשה קושיית הפוסקים – כונתו צ"ע. ואולי קאי על הקושיא בענין שבת הגדול (ראה מילואים לתו"ש חי"א סי' ו).

ואת ערום ועריה בלי כו' – ראה במכילתא שם.