ספריית חב"ד ליובאוויטש

פו

ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. לפי דאית ימי"ם ואית ימימה. ר"ל יש ימים שהם בחי' זכר, ויש ימים שהם בחי' נוקבא. והם בדרך זה, על דרך משל כשהש"י ברא את האדם לא ברא אלא אדם הראשון ונוקבתו, ומהם יצאו כל העולם. נמצא הם, אדם ונוקבתו, הם בחי' זכר נגד כל העולם, וכולם בחי' נוקבא אצלם כי מקבלים מהם. וזהו בבחי' נפש, וכן בעולם ושנה והוא הזמן. למשל (שז') [ששת] ימי בראשית הם בחי' זכר שבהם ברא הקב"ה כל הנמצאים, וכל שאר הימים הם בחי' נוקבא שמקבלים מהם, כל יום מיום (ראשון) [כזה של מעשה בראשית], למשל יום א' מיום א' של מעשה בראשית, ויום ב' מיום ב' של מעשה בראשית, וכן כולם (עד"מ). וכן בכל [נ"א: בחינת] המועדים, למשל חג הפסח הוא בחי' נוקבא אל חג הפסח הא' שבו יצאו בני ישראל ממצרים, והוא בחי' זכר אצל כולם, וכן בכל המועדים. וזהו שאומרים בכל המועדים זכר ליציאת מצרים, לפי שכל מועד הוא [בחינת] נוקבא למועד של יציאת מצרים, ובו נתגלה אותו הארה שנתגלה באותו הפעם.

והנה זהו ביד ישראל לעשות, כמ"ש רז"ל אתם, אפילו מזידים, לפי שהכל נעשה בדבור, כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו. ע"כ גם היום נתגלה אותה הארה על ידי ישראל, מפני שעולם הדבור הוא אצליהם, כנודע לכלתם, בשביל כלה דיליה. וגםע בשביל שישראל הם קודמין לזמן, על כן בידם לעשות בזמן מה שירצו. ודווקא ע"י (חכמה) [חכמים] נתקדש החודש, לפי שההארה היא חכמה דהיינו חיות פנימיות, והחכמה הוא החיות, כמ"ש והחכמה תחיה בעליה.

והנה מועד"ה [הוא] לשון קישוט ותכשיט, לשון עד"י עדיי"ם. והנה אותה הארה שנתגלה ביום טוב נקרא קישוט ותכשיט שמקשט אותו היום. וזהו ושמרת את החקה הזאת למועד"ה, היינו לקשטה בדבור, ע"ד מצוה לספר ביציאת מצרים. מימים ימימה, שתראה לקשטה בדבור לדרוש מענינו של יום, כדי שיתגלה הארה וקשוט מימי"ם לימימה, שהכוונה להמשיך מדכר לנוקבא, כי הה' שבסוף היא [סימן] לנוקבא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' צו (קה). אוה"א ל, א.

ושמרת את גו' – בא יג, י. דאית ימים ואית ימימה כו' – זח"א רמז רע"א. בחי' נוקבא . . כי מקבלים מהם – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. ובו נתגלה אותו הארה כו' – ראה שו"ת הר"י אירגס בסו"ס שומר אמונים ריש סי' ה. לב דוד להחיד"א פכ"ט ע"פ דברי הרמ"ז בס' תקון שובבי"ם. חומת אנך תהלים קיא, ד ושם קלח, ח. יוסף תהילות קיא, ד. אתם אפילו מזידים – ר"ה כה, א. בדבר ה' גו' – תהלים לג, ו. לכלתם – בחקותי כו, מד. בשביל כלה דיליה – זח"ג קטו, ב. שישראל הם קודמין לזמן – ראה בר"ר א, ד. זח"א כד, א. ודוקא ע"י חכמים כו' – נדרים עח רע"ב. ר"ה כה, א. רמב"ם הלכות קדוש החודש פ"א ה"ה ופ"ב ה"י. והחכמה תחיה בעליה – קהלת ז, יב. עדי עדיים – יחזקאל טז, ז. ראה פי' הרד"ק והמצודות שם. פי' הרשב"ם כי תשא לג, ד. וראב"ע שם פסוק ו. מצוה לספר ביציאת מצרים – ברכות יב, ב. לדרוש מענינו של יום – ראה שו"ע הרב או"ח תכט, א ובמ"מ שם. ה' שבסוף הוא לנוקבא – ראה זח"ג קכב סע"ב. שם קפג, ד.

-----  שולי הגליון  -----

ע) מכאן ועד סוף הקטע בסוגריים במדל"י.

-----  הערות וציונים  -----

דאית ימים ואית ימימה כו' למשל חג הפסח כו' – הובא באורח לחיים פ' בא ד"ה ולמען תספר, ושם ד"ה והיה היום, ושם פ' משפטים ד"ה את חג המצות, בשם הרה"מ.

אדם ונוקבתו הם בחי' זכר – להעיר מסי' י ד"ה והנה איתא.

והנה זהו ביד ישראל כו' – ראה סי' שצג.

והחכמה הוא החיות כו' – ראה סי' סג ד"ה בן פורת.

מועדה הוא לשון קישוט ותכשיט – ראה סי' תפג.