ספריית חב"ד ליובאוויטש

פז

כל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה. פי' כי כשהבן קטן ועושה מעשה קטנות האב יש לו תענוג גדול ממנו, ואף על פי שמעשיו הם בשכל קטן אף על פי כן יש לו תענוג ממנו יותר מבנו הגדול. נמצא כי כשהאב מקבל תענוג מזה הבן הקטן וממעשיו, משתלשל האב עצמו במדריגה תחתונה, והוא למטה מן הבן וממעשיו, והבן הוא יותר (מקיף) [תקיף] מן האב, (פי') [כי] כשמתחיל הבן קטן לבכות, אז מבקש האב ממנו שידום. נמצא כי הצירוף של שם הוי"ה ב"ה [הוא] והיה. פי' וה מרמז על הבן ובת, שהם למעלה מיה שהם אב ואם [נ"א: ו"ה מרמז על הבן למעשיו שהם למעלה מי"ה, האב,] הקב"ה שנוטל הבן בהשכל ומקבל תענוג ממנו. וזהו אינו אלא שמחה, ר"ל תענוג, פירוש מחמת תענוג האב הוא למטה מן הבן וממעשיו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א לא, ב. כתבי קודש כח, ד.

כל מקום שנאמר והיה כו' – בר"ר מב, ג. ויק"ר יא, ז. ו"ה מרמז על הבן ובת – זח"ג י, ב. שם רצ, ב. מי"ה שהם אב ואם – שם.

-----  הערות וציונים  -----

דרוש זה שייך יותר לחלק רמזי אגדות חז"ל.

כשהבן קטן כו' – ראה סי' קצב ד"ה וזהו פי' דרכים. סי' רלו. וסי' שז ד"ה וזהו פירוש.

נמצא כי כשהאב מקבל תענוג כו' – להעיר מסי' תסו עיי"ש.