ספריית חב"ד ליובאוויטש

צה

במדרש ביום הזה באו מדבר סיניעו, מכאן אמרו בג' דברים ניתנה תורה, באש, שנאמר והר סיני עשן כולו, במים, שנאמר (אף) [גם] שמים נטפו מים, במדבר, שנאמר במדבר סיני. ומה ג' דברים הללו הם בחנם כך התורה ניתנה חנם לאדם, שנאמר הוי כל צמא לכו למים.

ולהבין זה, נדקדק תחילה בפסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, והלוא בוקר הוא תחלת היום, והוה ליה למימר תחלה בהיות הבקר, ואח"כ ביום השלישי.

ויובן ע"פ הקדמה הידוע שכל דבר שבעולמות נתהוו ע"י החכמה, כמ"ש כולם בחכמה עשית. וצריך לפרש הטעם למה דווקא ע"י החכמה. כי הנה ידוע כי בכל דבר ודבר מעורב בו ד' יסודות. והנה הד' יסודות הם נגדיים זה לזה, והאיך יכול להתהוות הבריאה וכל היצורים והנעשים מדברים שהם נגדיים להיות אחד. והענין, כי כאשר החכמה נכנס לתוכה עשה את הכל לאין, כמ"ש והחכמה מאין תמצא. פי', והחכמה שהוא נקרא יש אמיתי, עושה את כל האורות אין, כי הם מתבטלים מחמת בהירות אור החכמה, כי שרגא בטיהרא וכו'. ואחר שעושה את הכל לאין, אז יכולת להתהוות בריה א' מהד' יסודות. וזהו והחכמה מאי"ן תמצא, פי' כי מכח שהחכמה עושה הכל לאי"ן, תמצ"א, ר"ל יוכל (להמציא) [להמצא] בריה מד' יסודות. ואף על פי שאמרנו שבהכנסת החכמה נתבטלו הד' יסודות, עם כל זה יש בכל בריה רשימו של הד' יסודות. כי הוצרכו להתבטל לפי שעה בכדי שיוכל להתהוות הבריאה, מכל מקום נשארה הרשימו, ואז נעשה מאי"ן י"ש, פי' מכח האי"ן שנעשו מתחלה ע"י החכמה נעשה אח"כ י"ש. וזהו [אפשר לומר] מ"ש רז"ל תחילת המחשבה הוא סוף המעשה. כי (מתחילה) [תחילת] המחשבה שהיא החכמה נק' י"ש, ואחר כך בסוף המעשה גם כן נתהוה י"ש. נמצא כי החכמה היא עושה הכל. וז"ש כולם בחכמה עשית, כי מכח החכמה שעשה [את] הכל לאין תמצא, את הכל כנזכר.

ולבאר הענין יותר נאמר כי החכמה נק' כ"ח מ"ה, שהוא מ"ה החדש שלא היה בו שום שבירה, והדברים עמוקים המה ואי אפשר לפרשם. והנה מ"ה החדש הוא בחינת יסוד, שיש בו כח לעלות עד הדעת ולהשפיע מן המוחין עליונים לתחתונים, כמ"ש בכוונת הלולב. והוא המחבר את הכל, כמ"ש כי כל בשמים ובארץ, ומתרגמינין דאחיד בשמיא ובארעא, בשמיא הוא התפארת הנקרא יעקב, שהוא המחבר ומכריע בין חסד וגבורה. לכך נקרא יעקב בריח התיכון, (ברוח) [בריח] הוא אותיות (חבור) [חיבר] כי יעקב בחר לו יה, וכן ויברח יעקב, הכל הוא לשון (חבור) [חיבר], שהוא המחבר בנשיקין העליונים קדישין. וכן יוסף, שהוא מדת הצדיק, נאמר בו ועל פיך ישק וגו'. וזהו מ"ש ואלה תולדות יעקב, ואמרו רז"ל שהיה דומה לו, ומה שאירע לזה וכו'. נמצא כי כ"ח מ"ה שהוא צדיק יסוד עולם הוא המחבר הכל ומהווה אותם.

וידוע כי היסוד נקרא בוקר. והגם שהבוקר הוא מכונה למדת החסד, כמ"ש וישכם אברהם בבוקר, עם כל זה ביסוד נתגלו החסדים כמ"ש בכוונות והמרחם כי לא תמו חסדיך. לכך אמר בתחלה ביום השלישי, שהוא מדת יעקב, ואח"כ אמר בהיות הבוקר, שהוא מדת יוסף, סיומא דגופא, בכדי שיוכלו לקבל את התורה אשר ניתנה במים ובאש, שהם חסד וגבורה, והוא המכריע והממוצע ביניהם ונתהווה החיבור, ואח"כ במדבר, פי' כל השפע ניתנה בעולם הדבור שהוא מדריגה תתאה, ונעשה קומה שלימה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ז, א (סי' קכב).

ביום הזה באו גו' – יתרו יט, א. מכאן אמרו בג' דברים כו' – תנחומא במדבר ו. במ"ר א, ז. והר סיני עשן כולו – יתרו יט, יח. גם שמים גו' – שופטים ה, ד. במדבר סיני – במדבר א, א. הוי כל צמא גו' – ישעיה נה, א. ויהי ביום השלישי בהיות גו' – יתרו יט, טז. שכל דבר שבעולמות כו' – זח"ב כ, א. זו"ח בראשית ג, א. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. כל דבר ודבר מעורב כו' – ע"ח שמ"ב פ"א. שם ש"נ פ"ב. והחכמה מאין תמצא – איוב כח, יב. והחכמה שהוא נקרא יש – זח"ג רלט, א. שם רנז סע"ב. שרגא בטיהרא כו' – חולין ס, ב. תחילת המחשבה כו' – זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א. ראה כוזרי מ"ג אות עג. החכמה נק' כ"ח מ"ה – זח"ג כח, א. מ"ה החדש – ע"ח ש"י פ' ב-ג. המ"ה החדש הוא בחי' יסוד – ע"ח שם במ"ב. כמ"ש בכוונת הלולב – פע"ח שער הלולב פ' ב-ג. כי כל בשמים ובארץ – דה"א כט, יא. ומתרגמינן דאחיד כו' – זח"א לא סע"א. בשמיא הוא התפארת – שם. התפארת נקרא יעקב – זח"א (ס"ת) קנז, ב. שם קעב, ב. זח"ג שב, א. שהוא המחבר ומכריע כו' – זח"א קנ, א. זח"ג שב, א. לכך נקרא יעקב בריח התיכון – זח"א רכד רע"א. זח"ב קעה רע"ב. בריח התיכון – תרומה כו, כח. כי יעקב בחר גו' – תהלים קלה, ד. ויברח יעקב – הושע יב, יג. המחבר בנשיקין כו' – ראה זח"ב קמו, ב. זח"ג רנ, ב. יוסף שהוא מדת הצדיק – זח"ב י, א. זח"ג כו, א. שם רלו, א. ועל פיך ישק גו' – מקץ מא, מ. ואלה תולדות יעקב – וישב לז, ב. שהיה דומה לו כו' – תנחומא וישב סוף אות א ושם ב. בר"ר פד, ו ושם ח. היסוד נקרא בוקר – זח"ג ו, א. ראה זח"ב קי, א ובאוה"ח ומ"מ שם. שהבוקר מכונה למדת החסד – זח"ב לח, ב. שם קיט, ב. וישכם אברהם בבוקר – וירא כב, ג. כמ"ש בכוונות והמרחם – פע"ח שער העמידה פ"כ. ביום השלישי שהוא מדת יעקב – תקו"ז רתמ"ב פא, ב. ראה שם יא, ב. מדת יוסף סיומא דגופא – זח"א קנג סע"ב ואילך. שם קנח, א. במים ובאש שהם חו"ג – זח"ג רנה סע"א. בעולם הדבור שהוא מדרגה תתאה – זח"א קמה, א. זח"ג רכח, ב.

-----  שולי הגליון  -----

עו) במדרש נדרש זה על הפסוק דבמדבר א, א.

-----  הערות וציונים  -----

שכל דבר שבעולמות נתהוו ע"י החכמה כו' – ראה סי' רא. וסי' תכד ד"ה והתירוץ.

בכל דבר ודבר מעורב בו ד' יסודות – ראה במ"ר יד, יב. רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ד ה"א.

והאיך יכול להתהוות כו' מדברים שהם נגדיים כו' – ראה סי' כז ובהערות שם.

והחכמה שהוא נקרא יש אמיתי – ראה בהערות לסי' א ד"ה החכמה.

התפארת שהוא יעקב שהוא המחבר כו' – ראה ריש סי' רנה ובהערות שם. ועיין בהערות לסי' שכט.

ביום השלישי שהוא מדת יעקב – בתקו"ז יא, ב שהוא מדת משה, ברם עיי"ש תס"ט קא ע"ב וע"ב. ועיי"ע שם תי"ג כט.