ספריית חב"ד ליובאוויטש

צז

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא (למשה) אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש וכו'. קשה, הלוא כל מה שברא הקדוש ב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו', אם כן מה אמרו לכבודו הוא דורש. ועוד, מהו לא יהיה לך אלקים אחרים, וכי יש ח"ו אלקים אחרים, וזה [ודאי] לא יעלה ח"ו על לב שום אדם בעל שכל. ולפי זה מהו לא יהיה לך.

וי"ל ע"פ מ"ש רז"ל כשראה אברהם אבינו ע"ה את השמש אמר זה אלוה וכו'. והענין כי בכל הדברים יש כח הפועל בנפעל, ומי שיש לו כח הראות, וחזקה הראיה שלו, יכול לראות בכל כלי מעשה כח הפועל. ואברהם אבינו ע"ה היה רואה בשמש והיה לו השגה שראה בו כח הפועל, והיה עובד להכח ההוא. נמצא כי עבד להשם ב"ה. אך אח"כ, כשראה שהשמש שוקע, וגם הלבנה וכוכבים ומזלות כולם שוקעים ולא מהני אורם כלום, הבין שבהם אינו רק כח מכחותיו ית', והבין שיש עילת כל העילות. ומתחילה היה סובר שהכח ההוא הוא תכלית הידיעה שלא היה משיג יותר, ואחר כך הבין שא"ס לידיעתו ב"ה, אמר מה לי לעבוד לכח אשר הוא מלובש בדבר אחר, אעבוד לא"ס ב"ה בעצמו.

וזהו מ"ש רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. כי בשבת עונג כתיב ביה, והענין הוא כי עונג בא מן הטעמים, [ר"ל מחמת טעמים טובים יש תענוג], וכך הוא בשורשו שהעולם התענוג בא מן הטעמים. וד' בחינות טעמים נקודות תגין אותיות יש בכל דבר שבעולם, רק שבטעמים לא היה שבירה, ולכך מבינים הטעם מכל דבר. ושאר בחי' אינם ניכרים בו, כי זה הדבר בא מהשבירה. כי הדבר גשמי בא מעבירות [נ"א: מעפריות] מה שנפלו [מהשבירה] שלא נתבררו. לכך נאמר וחיך אוכל יטעם, שהחיך בחי' הטעמים כנודע, שחיך וגרון הם חכמה ובינה. ולפיכך (אמרו) [כתיב] וקראת לשבת עונג, כי הקריאה הוא לשון הזמנה, שמזמין עונג לשבת, ומביאו לעולם התענוג ולבחינת טעמים ויתקן ניצוצין קדישין שיש בזה, כי החכמה תחיה בעליה, וחכמה היא בהירה [נ"א: וחכמה היא כ"ח מ"ה], כמ"ש בזוהר שבמ"ה לא היה שבירה, ואדרבא מ"ה מתקן כל השבירה. כל דבר [נ"א: כי בדבר] שהוא מ"ה לא שייך בו שבירה, ולכך החכמה מאי"ן תמצא. ולפיכך אם אדם בא למדת מ"ה הוא בא להחכמה, ונמצא חכמה בראש וחכמה בסוף, ונקרא תעלומות חכמה כנודע, ועל ידו הם מתחברים כי הוא צדיק, וצדיק אחיד בשמיא וארעא, צדיק יסוד עולם, ובזה יביא השפע לעולם העשיה.

וז"ש כי לא יעשה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כי לא בא לעולם העשיה אלא ע"י הצדיק שבעולם העשיה, ולכן גילה סודו לנביא, כי הנביא עושה הכל בפועל מעשיות כנזכר והבן. ולכך אם מזמין [הטעמים ו-] התענוג בשביל שבת, ועושה את עצמו כמו שאינו, יבא לתענוג ולטעמים. וזהו טועמיה חיים זכו, כי החכמה תחיה בעליה, ונמצא מעלה הניצוצות קדושות. כי זהו תכלית העבודה להעלות ניצוצות קדושות שנפלו בשבירה, וכל הדיבורים והמחשבות, כי הם הכל אותיות, ואם הם מדברים בטלים הם אותיות מהשבירה, וצריך להעלות הכל אל שורשו. וזהו השח שיחה בטילה עובר בעשה, כי צריך לעשות פעולה תיכף ומיד להעלותו אל שורשו. וזהו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד. וזהועז ומלאה הארץ דעה את ה'. את, היינו אותיות מא' עד ת', דהיינו אותיות דבור ומחשבה, דעה, לשון התקשרות.

והנה [נ"א: וזהו] הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, כי אף בעוה"ז ובכל הגלגולים [נ"א: אף בע"ז וכל הגילולים] יש ניצוצות קדושות, [כנודע] מי"א סממני הקטורת, וכתיב ואתה מחיה את כולם. וזה עשה הש"י שיהיה בבחי' ארצי שכר ועונש [נ"א: כדי שיהא שכר ועונש], ובא גם כן מהשבירה כנודע, אך שהוא סוד לעובדים לבושתעח ולא לעצם כבודו ית', שהמינים אומרים שאין כבוד להש"י שישגיח בעולם השפל ובדברים שפלים, ויסכר פי דוברי שקר. [כי] משל לאב שמטיפה שלו נעשה הוולד, ויש בו כל מדות [טובות ומדות] שפלות ומגונות, והכל בא מהטיפה, ואף על פי כן צריך לכבד את האב ולעבוד אותו בדרך כבוד [במדות טובות לבד. כן] גם כן [כאן]. אף שמלא כל הארץ כבודו, אף על פי כן צריך לעבוד לעצם כבודו ית', ולא למה שמלובש בו.

ולזה אמרו רז"ל כל המשמר שבת כהלכתו וכו' מוחלין לו, שמעלה [כל] הניצוצות מהשבירה [על ידי שבת] וזהו תיקון של ע"ז. ובאמת בע"ז כתיב והאלילים כרות יכרתון. כי באלילים יש אותיות י"מ מאלקים, וזה שמחיה אותם. ובע"ז כתיב והאלילים כליל יחלוף, ויכרת אותיות י"ם מאלילים, ישאר אליל, והוא כליל יחלוף. וזהו לא יהיה לך אלקים אחרים וכו', כי אתה אינך צריך ואינך רשאי לעבוד לשום דבר המלובש, רק להשם ב"ה לבד ולעצם כבודו ית'. וזה שאמרו בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, [ר"ל] כי אין כבודו להשגיח בשפלות, וח"ו יאמרו שיש רשות אחר, אבל בשעה שאמר כבד את אביך וגו' כמשל הנזכר, ואף על פי כן צריך לעבוד בזה, שלפי כבודו הוא כולו [נ"א: וכו'] ודי למבין.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קכג (קלב). אוה"א נג, ב.

בשעה שאמר הקב"ה כו' – קידושין לא, א. אנכי ולא יהיה לך – יתרו כ, ב-ג. כל מה שברא הקב"ה כו' – אבות פ"ו מי"א. כל הנקרא בשמי גו' – ישעיה מג, ז. כשראה אברהם אבינו כו' – זח"א פו, א. ראה מדה"ג נח יא, כח. רבנו בחיי לך לך טו, ז. כל השומר שבת כו' – שבת קיח, ב. בשבת עונג כתיב ביה – ישעיה נח, יג. טנת"א יש בכל דבר – ע"ח ש"ה פ"א. שבטעמים לא היה שבירה – ע"ח ש"י רפ"ב. חיך אוכל יטעם – איוב יב, יא. שבחיך בחינת הטעמים – ראה זח"ג רצד, ב. חיך וגרון הם חו"ב – שער המצות, שלהי פ' עקב ד"ה כונה החמישית. וקראת לשבת עונג – ישעיה נח, יג. החכמה תחיה בעליה – קהלת ז, יב. והחכמה היא כ"ח מ"ה – זח"ג כח, א. שבמ"ה לא היה שבירה – זח"ג קלה, ב ובמ"מ שם. ע"ח ש"י פי"ג. מ"ה מתקן כל השבירה – ע"ח שם (והובא במ"מ שם). החכמה מאין תמצא – איוב כח, יב. חכמה בראש כו' תעלומות חכמה – זח"א כו, ב. תקו"ז ת"מ פ, ב. ראה זח"ג רלח סע"א. תעלומות חכמה – איוב יא, ו. וצדיק אחיד כו' – זח"א לא סע"א. צדיק יסוד עולם – משלי י, כה. כי לא יעשה גו' כי אם גו' – עמוס ג, ז. טועמיה חיים זכו – מוסף דשבת. זהו תכלית העבודה להעלות כו' – ע"ח של"ט דרוש א. שם ש"נ פ' ג-ד. ושם שער הכללים פ"א. השח שיחה בטילה כו' – יומא יט, ב. שיחת חולין של ת"ח כו' – סוכה כא, ב. ומלאה הארץ דעה גו' – ישעיה יא, ט. א"ת היינו אותיות כו' – זח"א טו, ב. שם כט, ב. א"ר פי"ח. דעה לשון התקשרות – ראה תקו"ז תס"ט צט, א. מלא כל הארץ כבודו – ישעיה ו, ג. ובכל כו' מי"א סמני הקטורת – פע"ח שער העשיה פ"ד. ואתה מחיה את כולם – נחמיה ט, ו. שיהיה כו' שכר ועונש – ע"ח, שער הכללים פ"ב. שם שי"א פ"ו. של"ט ריש דרוש א. ויסכר פי דוברי שקר – תהלים סג, יב. והאלילים כרות יכרתון – פיוט עלינו. והאלילים כליל יחלוף – ישעיה ב, יח. בשעה שאמר כבד כו' – קידושין שם. כבד את אביך גו' – שמות כ, יב.

-----  שולי הגליון  -----

עז) מכאן עד סוף הקטע אינו במדל"י.

עח) כן הוא גם במדל"י, וע"פ המבואר בהמשך (בסוף הקטע "למה שמלובש בו") נראה שצ"ל לבושו. (כלומר ללבושו).

-----  הערות וציונים  -----

כשראה אברהם אבינו ע"ה כו' – עיין בס' דברי אמת להחוזה מלובלין פ' בלק ד"ה ובמדרש: שמעתי מפה קדוש רבינו הרה"מ מראוונא ז"ל על מה שאיתא שאברהם אבינו ע"ה בתחילה עבד לחמה ואח"כ ללבנה כו' עד שהשיג, ח"ו שא"א שהיה גדול יטעה בזה (הלא הנשמה המחיה הגוף אינה נראית כי המחיה הוא רוחניות ונעלם חיות הגשמיות, ומכ"ש חי העולמים), ואמר שהפירוש הוא כן, וכמו שאיתא בשלמה המלך ע"ה ויחכם מכל האדם ומחכמת מצרים, הלא כתיב מכל אדם, אלא שמהכל לקח לו שלמה חכמה, וזה ותרב חכמת שלמה, וקאמר ממה נתרבה, מחכמת בני קדם בא לו עזר שנתרבה חכמתו וכן מחכמת מצרים כו'. כן נמי כאן, מתחילה לקח לו עבדות השם מחמה, ע"י שמש הבין רוממותו, וזה מקרי גנאי, וכדאיתא בחובות הלבבות על מי שאומר אני משבח לבעל הבור, וכן ע"י הלבנה וכו', כן שמעתי. [מה שהביא ע"ד שלמה המלך הובא לפנינו בסי' י ובסי' קצב. ומה שהביא מחובה"ל הוא שם שער הבחינה פ"ו, ועיי"ש באורך המשל.] ובשמועה טובה ס, ב ובכתבי קודש כז, ב: אית חכמה עילאה ואית חכמה תתאה, כי כן אברהם בתחילה היה עובד לחמה ולמזלות, וכי אאע"ה בתחילה עובד ע"א היה – אלא שבתחילה היה מכיר כח הבורא מכח הנבראים ואח"כ הכיר כח הבורא ב"ה מכח עצמותו ית', ולכן וירא אליו ה' ששם הוי' ב"ה עצמותו ית' מה שזולת הנבראים, וזהו חכמה עילאה וח"ת. וזהו יהיב חכמה לחכימין. וזה נקרא חכמת שלמה חכמה תתאה שראה חכמה בנבראים וידע כח הבורא ממנו, אמנם לחכמה עילאה לא השיג, כי היה מלך ומלך שמחל על כבודו אינו מחול ואין יכול להיות עניו וחכמה מאי"ן תמצא כו' עיי"ש. ועיין היטב במה שהאריך מענין זה בעבוה"ק לרמא"ג ח"ג פכ"א.

ומי שיש לו כח הראות כו' יכול לראות כו' – ראה מאמרי אדמו"ר הזקן – עה"ת והמועדים, פ' ראה ע' תתב, ושם: כידוע מהמגיד שראה בהכלי הכח הפועל עד שידע מזה מהות הפועל בעצמו. ובמאמרי אדמו"ר האמצעי – נ"ך ע' קפד: כידוע בהה"מ ז"ל שהיה מכיר כל כח הפועל בנפעל כו' והיה מעשה ששלחו לו כוס של כסף והכיר בכוס שהפועל הצורף שעשהו הי' סומא בעין א' כו'. וכן הובא בס' שער האמונה לאדה"א סוף פכ"ז שהרה"מ הגיע לזה בסוף ימיו אחר עבודה תמה שבמוח ולב כו', ועיין מה שהאריך שם בכל הענין.

ולהעיר שכן מובא מהבעש"ט כדאיתא בכתבי קודש לב סע"ד, מעשה מבעל שם ע"ה שהיה אומר וכו' עיי"ש. (והובא ג"כ באוה"א לד, א אבל שם חסר ולא נזכר שם הבעש"ט). ועיין באוה"מ פ' האזינו בד"ה שוש אשיש: ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה פעם א' שמע לאדם רשע שנגן בכנור והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו כו' עיי"ש. וראה עוד בהוספות לכש"ט סי' שכא.

ד' בחינות טנת"א יש בכל דבר שבעולם כו' – עיין לקו"י סי' קנד.

מ"ה מתקן כל השבירה – ראה סי' לו ובהערות שם.

בדבר שהוא מ"ה לא שייך בו שבירה – ראה סי' רצו ובהערות שם.

אם אדם בא למדת מ"ה הוא בא לחכמה – ראה סי' שמח ושנא ובהערות שם.

תכלית העבודה להעלות כו' – ראה סי' נא ד"ה והנמשל. קעח ד"ה כי. רעז-א ד"ה והוא.

מדברים בטלים הם אותיות מהשבירה – ראה לעיל סי' פא.

שהמינים אומרים כו' – ראה סי' רטו. רג"כ לעיל סי' עו. ועיין תניא שעיוה"א פ"ב.