ספריית חב"ד ליובאוויטש

צח

וירדעט ה' על הר סיני, פי' כי זהו ירידה אצלו ית' [כביכול]. כי הוא ית' א"ס (וכנגדו) [וכבודו] אין העולמות יכולין לסובלו, וזהו שיחשוב באהבת [ישראל] ולתת להם התורה זהו ירידה אצלו ית' [כביכול]. וזהו נק' עקודי"ם [נ"א: עקידה] שהשכל של המלך עקוד [הוא אצל העני, ועקוד הוא תפיסה, אסור, כמו ויעקוד את יצחק בנו.

וישפ עוד] רחמנות כמו האב על בנו. אף על פי שיש לבן המלך כל טוב [הרבה מאד], רק דבר קטן [או אפס קצהו] חסר לו, מרחם עליו [אביו] המלך. וזה בא מחמת [נ"א: וזה נקרא] אהבה רבה. כי [נ"א: אבל] הרחמנות שעל הבן כפר [או על שאר העניים] הוא מחמת [נ"א: נקרא] אהבת עולם, [מפני] שיש לעני בן כפר רע [יותר] מכל העולם [נ"א: שהם חסרים מכל טוב], לכך מרחם עליו [עליהם] המלך. [משא"כ על בנו, אע"פ שיש לו טובה הרבה רק דבר קטן חסר לו, יש למלך רחמנות עליו.] ויש עוד רחמנות [ג'], [והוא רחמנות] שיש למלך על עצמו שיש לו צער מחמת בנו. והחילוק בין הרחמנות א' להב', שהרחמנות שעל הבן היא תמידית, שהוא על עצמו. אמנם [נ"א: אבל] על הבן כפר, אם לא הלך [נ"א: אם לא היה הולך] (וכו'. (חסר כאן)) [לחוץ ולא ראהו לא היה זה הרחמנות כלל. ועוד, שהרחמנות של עני בא מחמת הולדה שיש לעני צער יותר מכולם, שזהו אהבת עולם, שאוהב אותו כמו כל העולם, רק מפני שחסר לו יותר מרחם עליו. אבל שתי רחמניות הנ"ל באות שלא מחמת הולדה, שאפילו לבנו טוב מרחם עליו.

וזהו בים נדמה להם כבחור, שראוי להוליד, שהרחמנות היה מחמת הולדה שהיה לו צער גדול, אבל בסיני היה בלי צער, והיתה רחמנות עצמית, ונדמה כזקן, שלא מחמת הולדה. וכל הגאולות היו בשביל קושי השיעבוד, והוא רחמנות, ולא מחמת עצמיות. אמנם הגאולה העתידה תהא מחמת עצמיות, וזהו אני אקים מחמת עצמי. וזהו ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, אני אקים אותה מחמת עצמי. וזהו התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, התנערי מזאת הקימה מחמת שמושפלת עד עפר, רק תהיה מחמת עצמיות.

אמנםפא אם הבן קורא לאביו בשמו, או אפילו הבן כפר קורא אותו בשמו המתואר למלך כראוי לו, מעורר בו הרחמנות. כך כביכול הקב"ה צמצם את עצמו בתורה. והנה מלבד הרחמנות התמידי שיש לו ית' על ישראל מחמת הצער שלו מכח גודל אהבתם, נוסף על זה מעוררים ישראל רחמנותו ית' בקראם בתורה. ואפילו בן הכפר, ר"ל אפילו מי שאינו מבין פנימיות התורה, רק קורא אותה בדחילו ורחימו, כי קוב"ה ואורייתא חד הוא, וכל התורה שמותיו של הקב"ה, וכמו שקוראים לאדם בשמו מניח כל עסקיו, ופונה לזה שקורא אותו ומשיב על שאלתו מחמת שהוא אסור בשמו, כך כביכול הוא ית' צמצם את עצמו בתורה, וכשקוראים בתורה אז ממשיכים אותו ומעוררים הרחמים והחסדים, כי הוא ושמו ית' הוא אחדות [פשוט].]


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

[נפלה . . מחמת עצמיות: לקו"א מב, ב. וירד . . אם לא הלך וכו' שמועה טובה סז, א. [וירד . . יצחק בנו: אוה"א מג, ב. כתבי קודש ו, ב]. ויש עוד . . מחמת בנו: לקו"י ב, ג (סי' מו). אוה"א מד רע"ב. והחילוק . . הרחמנות כלל: לקו"י שם. אמנם . . הוא אחדות: לקו"י שם. הקב"ה צמצם . . אחדות פשוט:] אוה"א נד, ב (ובהשמטת אמצעיתו שם טו, א. לקו"א מה, א. שמועה טובה סז, ב).

וירד ה' על הר סיני – יתרו יט, כ. ויעקוד את יצחק בנו – וירא כב, ט. בים נדמה כו' בסיני כו' – פס"ר פכ"א. מכדרשב"י בשלח טו, ג. וראה מכדר"י שם ויתרו כ, ב. ביום ההוא אקים גו' – עמוס ט, יא. התנערי מעפר גו' – ישעיה נב, ב. קוב"ה ואורייתא חד הוא – זח"א כד, א. זח"ב ס, א. שם צ, ב. וכל התורה שמותיו כו' – זח"ב פז סע"א. שם קכד סע"א. וכשקוראים בתורה אז כו' – ראה אליהו רבה ריש פי"ח. הוא ושמו ית' הוא אחדות – זח"א ז סע"ב. זח"ב פו, א ושם צ, ב.

-----  שולי הגליון  -----

עט) דרוש זה מסובך מאד בכל נוסחאותיו. כאן ובלקו"י ואוה"א חסרים תחילת הדרוש וקטע מאמצעיתו, וכאן ובלקו"א חסר הסיפא, לבד משנויי הנוסחאות המרובים (ובתוכם כאלו שאינם מובנים). באוה"א במקום א' מ"וירד ה'" עד "ויעקוד", ובמקום שני הסיפא מ"אם הבן קורא", ותו לא. הרישא כפי שהובא בלקו"א: נפלה ולא תוסיף קום גו' (עמוס ה, ב), איתא בזוהר (זח"ב רמ, א) לא תקום בעצמה אבל הקב"ה מקים אותה. משל, המלך יושב עם שרי מלוכה בהיכלו ואין לו על מי לרחם. כשיצא לחוץ ראה עני בן כפר ושאלו ממעשיו, ואמר שאין לו אכילה ושתיה ולא מלבוש, ונתעוררו רחמי המלך עליו. נמצא קודם היה העני בבחינת גבורה, ועכשיו נתן לו המלך כיד המלך בחינת חסד. ומקודם שראה המלך את העני היתה מחשבתו משוטטת בצרכי מלכות, ועכשיו מחשבתו בצרכי העני, וזוהי ירידה גדולה כענין וירד ה' (כבפנים).

פ) מכאן עד "הרחמנות כלל" גם בלקו"י.

פא) מכאן עד גמירא רק בלקו"י ואוה"א, לבד מקטע בלקו"א ושמ"ט כנסמן בסוף המקבילות.

-----  הערות וציונים  -----

קוב"ה ואורייתא חד הוא – ראה מדל"י סי' פו (צו) ושם סי' קלד (קמב).

וכמו שקוראים לאדם בשמו כו' – ראה סי' יד ד"ה ולכן. ועיין כש"ט סי' קד.