ספריית חב"ד ליובאוויטש

צט

זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. איתא בס' הזוהר זכור לדכורא ושמור לנוקבא. פי', כי הזכירה היא דבר חדש מה שלא נאמר מקודם, כמו ויזכור [אלהים] את רחל, שלא נאמר שום אמירה ודבור קודם לזה. אבל גבי שרה נאמר וה' פקד את שרה, כי כבר נאמר מקודם שיהיה בן לשרה, שנאמר אבל שרה אשתך וגו', לכך נאמר עתה וה' פקד, ר"ל פקד הדבר שנאמר מקודם. וכן נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, ובפעם ב', גבי שאול, נאמר (פקד) פקדתי, כיון שכבר כתוב בתורה הדבר ההוא. נמצא כי הפקידה והשמירה מקבלים מן דבר אחר הנאמר מקודם לכן, ולכך נקראים נוקבא. וכן בתפלה (שאחר) [שלפני] העקידה, ופקדנו בפקודת כו', כתוב במשנת חסידים בפקודת נוקבא, כוונתו אל הנזכר. והנה נאמר בדברות הראשונות זכור, ובמשנה תורה שמור, להזכיר מה שכבר נאמר בדברות הראשונות, והשמירה מקבלת מהזכירה כנזכר.

כי הנה הכלל הוא כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, ויצאו דכר ונוקבא כחדא, ואח"כ סידר הקדוש ברוך הוא ונסר לנוקבא להיות לפניו. וכן כיוצא בזה, עיקרן של דברים נאמר הכל בתורה שבכתב, ובתורה שבעל פה סידר הדברים, כמו גורעין ומוסיפין ודורשין ומסדרין הדברים. כן בוודאי בזכור כלל השמירה, רק במשנה תורה, הנקרא משנה למלך שהיא נוקבא, יצאה השמירה לחוץ ונתגלה. וז"ש בדבור אחד נאמרו, כי בכלל זכור נכלל בוודאי השמור, שהרי מקבלת ממנו. וכן נקרא אהבה ויראה דכר ונוקבא. כי עיקר היראה [הוא] שירגיש האדם יראת הבורא ית', וזהו על כרחך בהשפעת הבורא ית' מחמת אהבה שיש להש"י אל האדם ומשפיע לו השפע ורוח טהרה והבהירות שירגיש האדם קדושתו ואימתו ית'. נמצא כי היראה מקבלת מאהבה. ובוודאי באדם הוא להיפך, כי מתחילה מקבל היראה, כי בזא"ת יבא אל הקודש, ואח"כ הוא בא למדריגת אהבה. אבל בהש"י הוא להיפך כנזכר.

ונחזור אל הענין, כי הנה אמרו רז"ל שמור דלאו לאו, ודעשה עשה. נמצא על כרחך האי שמור הוא דבר המקבל משני דברים, ומהיכן שהוא מקבל כן הוא נקרא כמוהו, ואם כן הוא נוקבא. מה שאין כן זכור בכל מקום שהוא הוא עשה, מפני שאין צריך לקבל כי הוא דבר בפני עצמו. ועוד, כי שמו"ר הוא לשון שמירה, ואם כן צריך הוא לשמור איזה דבר זולתו, ואם כן הוא מקבל. ואמרו רז"ל זכרהו על היין, נמצא על כרחך הזכור הוא מדריגה עליונה יותר מן היין, כי זכור נאמר בפרשת קדש לי כל בכור. והנה מדריגת היין הוא שממנו בא הדבור, כמו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מלתא, וזכור הוא יותר עליון, כי ממחשבה בא עיקר הדבור (פבעל דרך אבא יסד ברתא).

והנה כתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, כמ"ש בזוהר כללן בדבור, ואין צריך לומר שמור. ולכן אמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, במקום שהוא דבור אחד, והנוקבא כלולה בו ולא נזכרה, כמו שמש ירח עמד זבולה, נקרא בשם הזכר, והבן זה היטב.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י מ, ב (סי' רפז).

זכור ושמור כו' – ר"ה כז רע"א. זכור לדכורא כו' – זח"ב צב, א. תקוזו"ח קכ רע"א. ויזכור [אלהים] את רחל – ויצא ל, כב. וה' פקד את שרה – וירא כא, א. אבל שרה אשתך גו' – לך לך יז, יט. פקד הדבר שנאמר מקודם – זח"א (מה"נ) קטו, ב. זכור את אשר עשה גו' – כי תצא כה, יז. פקדתי – ש"א טו, ב. במשנת חסידים – מס' תפלת העשיה פ"ב מ"א. בדברות הראשונות כו' – יתרו כ, ח. ובמשנה תורה כו' – ואתחנן ה, יב. כל מעשה בראשית בקומתן נבראו – ר"ה יא, א. ויצאו דו"נ כחדא . . ונסר כו' – זח"ב רלא, א. ויק"ר יד, א וש"נ. גורעין ומוסיפין כו' – יומא מח, א. אהו"י דכר ונוקבא – תקו"ז ת"י כה, ב. מתחילה מקבל היראה כו' – זח"ב רטז, א. בזא"ת יבא גו' – אחרי טז, ג. ראה זח"ג נו רע"ב. שמור דלאו כו' – מנחות לו, ב. דבר המקבל . . הוא נוקבא – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. זכור . . הוא עשה – ראה זו"ח יתרו מא, ב. זכרהו על היין – פסחים קו, א. זכור נאמר בפ' קדש כו' – בא יג, ט. אגברו חמרא כו' – סנהדרין לח , א. ממחשבה – (קדש לי גו', חכמה) זח"ג מג, ב. תקו"ז תי"ד ל, א. אבא יסד ברתא – זח"ג רנו סע"ב. וידבר אלקים גו' – יתרו כ, א. כמ"ש בזוהר כללן בדבור – תקו"ז תכ"ב סג סע"ב. מכילתא יתרו מס' דבחדש ספ"ד. שמש ירח עמד זבלה – חבקוק ג, יא.

-----  שולי הגליון  -----

פב) בלקו"י אין סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

נכפל לקמן סי' תפד.

ונסר כו' כמו גורעין ומוסיפין ודורשין כו' – ראה ריש סי' רסב.

עיקר היראה שירגיש כו' – ראה סי' נט ד"ה ויש.

מתחילה מקבל היראה כו' – ראה סי' תלח. רג"כ סי' נט ד"ה ויש. ריש סי' סז. סי' קסג, קפד ד"ה והנה תחילת עבודתו. עיין חובה"ל שער אהבת ה', פתח השער ושם פ"ג.