ספריית חב"ד ליובאוויטש

נח

טו

ענין סמיכת הפרשה, ונח מצא חן בעיני ה', אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח. ויש לדקדק הלא אמרו רז"ל ע"פ כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה', מלמד שאף נח לא היה כדאי להנצל אלא שמצא חן. ואם כן, לפי זה האיך קורא אותו הכתוב אחר כך צדיק תמים, אם כן היה כדאי. ואפילו למאן דאמר בדורותיו היה צדיק לגנאי, מ"מ הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק תמים. ועוד, מהו ענין מציאות חן. ועוד, למה אצל מציאות חן נאמר שם הוי', ואחר כך אמר את האלקים התהלך נח. ועוד, מהו ענין ההפסק באמרו אלה תולדות נח בשביל דרשת רז"ל שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים שלהם.

ואפשר לומר על פי מ"ש רז"ל ע"פ ויאמר ה' אל נח בא אל התיבה וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו. אבל מ"מ קשה למה שינה הכתוב ולא קראו תמים, כי הלא באמת היה תמים. גם אמרו יש דורשין לשבח, בדורותיו היה צדיק ואילו היה בדורו של צדיקים וכו', ויש דורשין לגנאי, לפי דורו היה צדיק.

וכדי להבין זה, נקדים מ"ש בזוהר ע"פ דור הולך ודור בא, אין לך דור שאין בו צדיק כמשה רבינו ע"ה. ר"ל שמשה היה כלול מכל הדור שהוא ס' רבוא, כמ"ש רז"ל אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס א'. ולכן נאמר דור הולך ודור בא, ולא נאמר דור הולכים וכו', כי זה קאי על הצדיק שבדור, וכמ"ש רז"ל עד שלא שקעה שמשה [של עלי] וכו' כמ"ש וצדיק יסוד עולם. וידוע שמדת היסוד יש בו כח לעלות למעלה ולהוריד ולהמשיך השפע מעילא לתתא, מפני שהוא כולל הכל כידוע. וכן הוא הצדיק התחתון, שהוא כמו צנור המשפיע לכל הדור, כמ"ש רז"ל כל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני, ר"ל שר' חנינא השפיע ועל ידו בא השפע לכולם, כמו דרך השביל שהוא מעביר הכל דרך שם כן ר' חנינא בעצמו היה כמו השביל בענין ההשפעה. וכמו כן הוא כמו סולם, שנאמר עולים ויורדים בו, כי כמו שיש לו כח להוריד השפע ולהשפיע כן יוכל להעלות את כל דורו למעלה.

וכבר אמרנו בסימן על מ"ש רז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה וכו', ולמה המדה כך. ונתבאר הטעם בסימן הנזכר [בלקו"י: בדרושים הקודמים], ויובן על פי הנזכר, כי כל הרהורי תשובה שהרשעים מהרהרים בתשובה בכל יום הכל הוא [נ"א: בא להם] ע"י הצדיק, כמ"ש רז"ל [בכל יום] בת קול מכרזת שובו בנים שובבים. אך מי הוא השומע זה, לכן נבין מתחילה מהו ענין הבת קול. כי הנה ידוע כשאדם מוציא קול נשמע כנגדו קול כמותו, וזהו פי' בת קול. ואם כן, כאשר יש בת קול מוכרח הוא שיש קול העצם, שהוא כביכול הקב"ה בעצמו מכריז שובו בנים וכו'. וידוע מ"ש רז"ל כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך, והמלאכים הנבראים ע"י הדבורים באמצעות הצדיק המה המעוררים את כל הדור להתעוררות התשובה. וז"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כלומר בו ממש, באמצעות הצדיק, ועל ידי כן הצדיק מעורר את דורו מפני שהם כלולים בו ומהרהרים בתשובה, ויוכל הצדיק להעלותם. כמו בדור של אברהם אבינו ע"ה, אע"פ שהיו עובדי עבודה זרה עכ"ז היה יכול להעלותם ולהחזירם למוטב, כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. אבל דורו של נח היו רשעים ביותר, כמ"ש רק רע כל היום, לכן לא היה בו כח להעלותם. ומה גם שגם נח בעצמו לא היה יכול להתחזק ולעלות למדריגות יותר עליונים מחמתם. וזהו דמיון אדם המושך בחבל משא כבדה ממטה למעלה, וכשהמשא כבדה ממנו ביותר אז האדם עצמו נרתע לאחוריו, וכמעט שאינו נופל. כך היה נח עם דורו. לכך היה צריך סעד לתומכו, ונאמר בו את האלקים התהלך נח, שהיה צריך עזר [וסעד] גדול מחמתם כנזכר, והיה הקב"ה כביכול בעצמו אוחזו ומחזקו להעלותו. אבל אברהם היה כחו יפה, וגם דורו לא היו רעים כ"כ, לכך לא היה צריך סיוע, וכל העליות שעלה והתדבקותו והתקרבותו הכל היה מעצמו.

ואם כן, לפי זה מאן דאמר לשבח ומאן דאמר לגנאי פירושו כי באמת נח היה צדיק תמים. ומ"ד לשבח הוא כפשוטו, מכל שכן אם היה בדור צדיקים. ומ"ד לגנאי, לפי דורו, פי' לפי דורו שהיו רעים ביותר עשה נח כל יכולת צדקתו בתמימות, אבל אם היה בדורו של אברהם אבינו ע"ה לא היה צדקתו של עכשיו נחשב לכלום, אבל באמת אם היה בדור כשר יכול היה לפעול ולעלות כמו אברהם, כי המניעה לא היתה מחמתו כ"א בעבור דורו, והיה יכולת בידו לעלות ולהתהלך לפניו כמו אברהם בלי סיוע.

ונמצא היוצא מזה, [שבאמת] נח היה צדיק תמים מדתו, אך מפני מניעת הדור הוצרך לסיוע להיות תמים שלא ירתע לאחוריו כנזכר. ואם כן, מדתו שהיה תמים לא נתייחסה אליו לשבח, כי הלא הוא בעצמו לא היה יכול להתחזק לולא סיוע העליון, רק שבחו המתייחס אליו הוא מדת צדיק, שהיה בהתעוררות מעצמו. וזהו שאמרו בצחות לשונם מקצת שבחו בפניו, כלומר מקצת שבח"ו דייקא, ר"ל קצת שבחו המתייחס אליו, היה רק מדת צדיק, שהיה בהתעוררותו מעצמו, וזהו כל שבחו באמת. כי לא היה לו לשבחו יותר במדת תמים, כי זהו לא שבח"ו רק מחמת סיוע כנזכר. ולכן נאמר כאן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ר"ל בזו המדה שהולך הצדיק לפני כמו אברהם בלא סיוע, אתה אינך כי אם צדיק לבד, ומה שאתה תמים הוא מחמת סיוע שלי, כמ"ש בראש הפרשה את האלקים וכו'.

ואפשר שלזה רמזו ואמרו מקצת שבחו, ר"ל בערך שאר הצדיקים ההולכים לפניו מתייחס אליו רק מקצת שבחו, וכולו, ר"ל הן השבח שלו והן השבח הבא מחמת סיוע, הוא שלא בפניו כנזכר. ועם כל זה נוכל ללמוד מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, מפני שקוריהו הכתוב רק צדיק, הגם שבפניו הוא כל השבח שלו.

וענין מציאות החן, הנה גבי יוסף נאמר ג"כ מציאת חן מפני שהיה יוסף ג"כ מבחינה זו צדיק יסוד עולם. והנה ידוע כי שם חן הוא בה' תתאה הנקרא עולם, ר"ל מלכות. ואפשר לומר כי הצדיקים הללו גרמו במעשיהם הטובים והמציאו מעילא לתתא את [שם] חן לה' תתאה. כי השם הנזכר הוא השם הכללי הכולל כל הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ולשון מצא כמו (המפנק) [הספיק] והשפיע, כמו אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. ולכן הצדיקים הללו זנו ופרנסו את העולם, כי נח זן לאשר אתו בתיבה, וביוסף נאמר הוא המשביר וגו' ויכלכל יוסף וגו', שהמציאו והשפיעו מתחילה שם ז"ן אל ה' תתאה, על דרך שנאמר ותתן טרף לביתה, ואחר כך כאשר השיגו יותר שהוא אלף בינה, שהוא אלף שבין הב' ווין של השם, נעשה שם ח"ן.

וגבי נח שנאמר בו ח"ן כמה פעמים, כי גם שמא גרים, שאותיותיו הם ח"ן בהיפוך אתוון, להורות על גודל הטרחא והיגיעה שלו עד שהמציא מדה הנזכר מפני מניעת דורו כנזכר. אכן ביוסף שלא היה לו שום עיכוב ומניעה נאמר בו פעם א' ח"ן, שבנקל היה לו להמציא שם זה. ולא כן נח, אף שהיה לו סיוע מלמעלה עם כל זה הוצרך גם הוא להתחזק ביותר.

והנה ידוע כי מדת צדיק יסוד עולם, שהוא עולה וממשיך השפע מעילא לתתא למדה הנקרא עולם, והנה השפע הוא כידוע שהם המוחין ולבושין שהם הג' אהי"ה הידועים, שהם גימטריא תנ"א שהוא ראשי תיבות אלה תולדות נח, כמבואר בכוונת נשמת. ואפשר לומר שלכן הספיק [כאן] באלו ג' תיבות אלה תולדות נח אל הרמז הנזכר. וסמיכת הפרשה אפשר שהוא מעין סמיכת גאולה לתפלה, שהוא מרמז לסוד הנזכר.

וזה אפשר גם כן פי' את האלהים התהלך נח, ר"ל כל מגמתו וכוונתו היתה לייחד ולקשר מדה העליונה [נ"א: מדות העליונים], ולהשפיע בדרגא תתאה הנקרא אלהים. וזהו את האלהים, [ה' אלהים], שהוא ה' תתאה כידוע, התהלך נח, ר"ל כל הלוכו וכוונתו היתה להשפיע במדריגה הנקרא אלהים כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לז, ב (סי' רפ"א)

ונח מצא חן גו' – בראשית ו, ח. אלה תולדות נח גו' – נח ו, ט. ארז"ל ע"פ כי כו' – בר"ר כח, ט. שם כט, א. כי נחמתי גו' – בראשית ו, ז. למ"ד כו' לגנאי – פרש"י נח ו, ט. ע"פ תנחומא הקדום נח ו. שעיקר תולדותיהם כו' – פרש"י נח ו, ט. ע"פ בר"ר ל, ו. ויאמר ה' אל נח גו' – נח ז, א. מכאן שאומרים מקצת כו' – פרש"י שם ע"פ ערובין יח, ב. בר"ר לב, ג. יש דורשין לשבח כו' – פרש"י נח ו, ט ע"פ תנחומא הקדום נח ו. בזוהר ע"פ דור כו' – זח"א כה, א. דור הולך ודור בא – קהלת א, ד. שמשה היה כלול כו' – זח"ג ט, א. תקו"ז ת"ע קלח, א. אשה אחת ילדה כו' – מכילתא בשלח מס' דשירתא פ"ט. זח"א כה, א. עד שלא שקעה כו' – יומא לח, ב. וצדיק יסוד עולם – משלי י, כה. שמדת היסוד יש בו כו' – זח"ב קי סע"א ואילך. מפני שהוא כולל הכל – תקו"ז תמ"ז פד, א. זח"ג רמז, א. כמ"ש רז"ל כל העולם כו' – ברכות יז, ב. עולים ויורדים בו – ויצא כח, יב. וכבר אמרנו בסימן – לקמן סי' תפז. זכה נוטל כו' – חגיגה טו, א. בכל יום בת קול מכרזת כו' – זח"ג קכו, א. שובו בנים שובבים – ירמיה ג, יד. כל דיבור ודיבור כו' – חגיגה יד, א. והנה מלאכי גו' – ויצא כח, יב. ואת הנפש אשר גו' – לך יב, ה. ספרי ואתחנן פי' לב. בר"ר לט, יד. רק רע גו' – בראשית ו, ה. היה צריך סעד כו' אבל אברהם כו' – פרש"י נח ו, ט ע"פ תנחומא נח ה ותנחומא הקדום לך כו. גבי יוסף נאמר ג"כ מציאת חן – ראה וישב לט, ד. פרש"י ויחי מט, כב. יוסף ג"כ מבחינה זו צדיק כו' – זח"ג רלו, א. חן הוא בה' תתאה כו' – ראה קהלת יעקב, ערך חן. עולם ר"ל מלכות – זח"ג רמב סע"א. אם את גו' ומצא להם – בהעלתך יא, כב. הוא המשביר וגו' – מקץ מב, ו. ויכלכל יוסף וגו' – ויגש מז, יב. ותתן טרף גו' – משלי לא, טו. אלף בינה – שבת קד, א. שמא גרים שאותיותיו כו' – זח"א נח, ב. כלה רבתי פ"ב. מדת צדיק כו' וממשיך כו' – ראה זח"ב קכג סע"א. זח"ג ה רע"ב. כמבואר בכוונת נשמת – סידור האר"י להר"ש, יחוד קודם נשמת (עא, א). שער היחודים פ"ו יחוד הד'. סמיכת גאולה לתפלה – ברכות ד, ב ושם ט, ב. טושו"ע או"ח סי' קיא. שהוא מרמז לסוד הנזכר – ראה שערי אורה לרי"ג שער ב (כב, א). פע"ח שער ק"ש פכ"ט. שם שער העמידה פ"ח. וראה של"ה מס' תמיד, ברמזי תהלים לסי' קז. בדרגא תתאה הנקרא אלקים – זח"א כב, א. שם סח, ב.

-----  הערות וציונים  -----

אין לך דור שאין בו כו' – ראה בר"ר נו, ז. תקו"ז תכ"א נ, ב.

בשביל כו' שר"ח השפיע כו' – ראה פרדס רמונים של"ב פ"א. של"ה פ' וישב, דרוש צאן יוסף (רצט, ב). כש"ט סי' ה, רנו. הובא ג"כ לקמן ריש סי' קכג. וראה ריש סי' קסד וסי' שכה. מדל"י סוף סי' קלד (קמב).

כל הרהורי תשובה כו' ע"י הצדיק – ראה מדל"י שלהי סי' קעז (קפב). וראה כש"ט סי' ער (והמובא שם בהערות מס' דמ"א פ' שמיני). ושם סי' שנח. וראה לקמן סי' רמח ד"ה והנה כשהצדיק, ובהערות שם. סי' תע. וסי' תפז.

בת קול כו' מי הוא השומע זה כו' – ראה ס' חרדים מצות התשובה פ"ז ד"ה סגולה ששית (ומשם בשל"ה מס' יומא, עמוד התשובה רמג, ב). כש"ט סי' קמו, רנה, הוספות סי' קא-קב. מדל"י סי' ט (י).

והמלאכים הנבראים ע"י הדבורים כו' – ראה שער היחודים פ"ב. משנת חסידים מס' השגת הנשמות רפ"ג. רג"כ חסד לאברהם, מעיין ב נהר סח (הובא בקיצור בס' מדבר קדמות לנכדו החיד"א, ערך דיבור).

שם חן הוא כו' – עיין ע"ח ש"ד ספ"ד. קהלת יעקב, ערך חן אות ד'.

אלף כו' נעשה שם ח"ן – כלומר ע"י צירוף א' לשם ז"ן ה"ה גימ' ח"ן.

האלקים ה' אלקים – ראה חומת אנך להחיד"א, מלכים ב, ריש סי' א.