קיד

או יש לומר באופן אחר, על פי פי' מאמרם ז"ל קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני. הנה אמרו גם כן בגמרא דוד אסיק שמעתתא אליבא דהילכתא, שאול לא אסיק וכו'. ויש לתת טעם לזה למה היה כך, והלא אמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים. אך וודאי שאמת הוא שאלו ואלו וכו', רק שכל א' היה מדבר ופסק ההלכה כפי מדריגות שורש נשמתו [נ"א: כפי מדריגתו ושורש נשמתו]. וידוע שדוד המלך ע"ה היה נשמתו משורש מדת המלכות. וידוע שהמלכות מקבלת מכל (הי') [הו'] קצוות פעמים כך ופעמים כך, ופעמים נוטה לשני הקצוות. וכתיב אחרי רבים להטות, פי' איך שיהיה ההסכמה, אם לחסד אם לדין או לרחמים הממוצע, איך שיהיה אזי נקרא זה אחרי רבים להטות כידוע, שכל מדה שהיא גוברת היא נקרא רבים מפני ששארי הנגדיים הם נכללות בזו המדה הגוברת והם בטלים במציאותן, כי שרגא בטיהרא וכו'. נמצא כי המדה הגוברת היא הרבים, ואע"פ שהמדות הנגדיים הם גם כן דברי אלהים חיים, עם כל זה נתבטלו ברוב. ועל כן דוד המלך ע"ה שהיה ממדת המלכות, ושם הוא כללות כולם וגמר הדברים כי היא נקרא עצרת כנישין, בית הכנסת, כונסת כל המדות העליונים, לכן היה יכול דוד המלך ע"ה לכוון ההלכה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ולכך נקרא המדה הזאת הלכ"ה, כי שם נגמר הליכות עולם אם לחסד אם לרחמים וכו'. ועוד, שהמלכות נקרא תורה שבעל פה שהיא נדרשת בי"ג מדות כידוע, וכמו שהסכימו הרוב למעלה, דהיינו המדה שהיתה גוברת, כך היתה הלכה, וכיוון האמת כפי שנגמר שם בשורש נשמתו. ולכך היה ראוי למלוכה, כי המלוכה היא הנהגת העולם כעין הליכות עולם דלעילא. משא"כ שאול, שלא היתה מדריגתו מן המדה הזאת, אף על פי שהוא אומר משורש נשמתו דברי אלקים חיים, עם כל זה לא היה יכול לכוון האמת איך נגמר הדבר אחרי רבים, ולכך גם כן לא נמשכה מלכותו.

והנה ידוע כי התורה נקרא מגילה עפה, שהיא יותר גדולה מכל העולמות, והוצרך השם ית' לצמצם התורה בכדי שיוכל להזריח אור תורתו בכל העולמות. והנה בכל דבר יש בו חומר וצורה, ואפילו בתורה [יש בה חומר וצורה]. החומר הם האותיות, והצורה הם הנקודות שהם חיות האותיות. ולמה הנקודה היא חיות, מפני שהנקודה היא תמונת י' שהיא חכמה, והחכמה תחיה וכו' וכולם בחכמה עשית, ומה גם שאי אפשר לכתוב אות אחת בלתי כתיבת תחלה נקודה אחת. ואף על פי שבאות י' יש גם כן כמה נקודות כשמתחלק לנקודות קטנות, עם כל זה בכללות נקרא יו"ד נקודה וחיות. ומה גם שאות יו"ד הוא ממוצע בין אותיות יחידות לעשיריות, וכמו שיש למעלה דבר א' הממוצע, כמו בטעמים נקודה א' פעמים נקראת רביע"י מהטעמים ופעמים אותה צורת נקודה עצמה נקראת חולם שהיא מן הנקודות. וכן אות י' עצמה היא דבר ממוצע בין יחידות לעשיריות. וזהו א"ב אלף בינה, אל"ף הוא חכמה שהיא החיות, ובינה היא האותיות. והנה התורה אם היתה נוטה לאחד מן הקצוות, כמו למדת חסד, היתה מתפשטת ביותר כמדת חסד ואהבה, ולא היו יכולים לקבלה. לכך הוצרך השם יתברך לצמצם התורה שיהיה מדת היראה הנקרא צמצום. על דרך משל, אדם שהוא ירא מחבירו ובוש ממנו [הוא] מקטין עצמו ומצמצם את עצמו. ועם כל זה לא היו יכולים לקבלה עד שהוצרך לכוללה במדת הרחמים הנוטה לב' הקצוות. למשל עשיר המרחם על העני, נמצא כי הרחמים היא ממוצע בין העשיר ובין העני, שהוא בין חסד לדין, וזהו קיום העולם.

וז"ש רז"ל בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי בירחא תליתאי ביום תליתאי לעם תליתאי, ויובן עם הנזכר שהתורה עיקרה היא מהג' קצוות הנז'. וישראל גם כן יש להם ג' מדות אלו, ביישנים רחמנים גומלי חסדים. וירחא תליתאי ועם תליתאי ויום תליתאי הכל מכוון לדבר א' כנזכר. גם כהנים לוים וישראלים הם ג' מדות הנזכר כידוע.

ונחזור לענין שאות י' היא חיות כל האותיות, וחיות הבינה (ואות) [היא אות] י' בכללות היא ק' (מקוד"ש) [מקדוש] [נ"א: ר"ל כל א' כלול מי' וזהו הק' מקדוש]. ובינה נקרא ד' [כי היא בחינת דלית, ר"ל מקבלת] והיא ד' (מקוד"ש) [מקדוש]. ואות י' כשהוא מתפשט ומתארך נעשה ו', והיא ו' (מקוד"ש) [מקדוש]. ואות ש' (מקוד"ש) [מקדוש] הוא ג' קוים חג"ת, אורייתא תליתאי כנזכר, ונעשה קדוש.

וז"ש קדושים תהיו יכול כמוני. פי' שלא יעלה על דעת להתנהג [במדותי] כשם שאני משפיע ומחיה את התחתונים ומזריח עליהם אור תורתי בכדי שיתקדשו בקדושתי, יכול גם אתם תרצו להתפשט למטה ולהשפיע אל החיצונים, שהוא עניני העוה"ז, ח"ו, אהבה זרה או יראה זרה או בושה בדברי תורה או בעבודת השם יתברך וכיוצא בזה. לכך אמר תלמוד לומר כי קדוש אני, ר"ל מה שאני [נקרא] קדוש מחמת המדות שלי שאני משפיע בכם, מפני שקדושתי למעלה מקדושתכם. כלומר, מפני שקדושתי למעלה, לכך אני צריך להתנהג בכל המדות בכדי להשפיע לכם קדושה. וז"ש קדושתי למעלה מקדושתכם. אבל לא כן אתם, אלא קדושים תהי"ו, לשון [הווה], (תהי"ו) [שתהיה] תמיד קדושה בכם במה שתהיו דבוקים בעבודתו, ואז יושפע לכם שפע קדושה. ולא שתשפיעו הקדושה למטה (בחיצוניות) [בחיצונים] חס ושלום, רק בעצמיכם תהיו קדושים כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רמז-רמח (רנח. פו סע"ב).

פי' מאמרם ז"ל קדושים כו' – ויק"ר כד, ט. קדושים תהיו גו' – קדושים יט, ב. דוד אסיק כו' – עירובין נג, א. אלו ואלו דא"ח – עירובין יג, ב. שכל אחד היה כו' – ראה זח"ג רמה, א. שדוד המלך ע"ה . . המלכות – זח"ג כא סע"א ובהג' החיד"א שם. שהמלכות מקבלת כו' – תקו"ז תס"ט קטז סע"ב. אחרי רבים להטות – משפטים כג, ב. שרגא בטיהרא כו' – חולין ס, ב. נקראת עצרת – זח"ג צו סע"ב. שם קצז, א. כנישין – תרגומים פנחס כט, לה. ראה זח"א סד סע"א. זח"ג צו סע"ב. שם קצז רע"א ורנט רע"ב. רג"כ פסדר"כ שלהי פ' ביום השמ"ע. בית הכנסת כונסת כו' – תקוזו"ח קטו, א. ולכך כו' הלכ"ה – זח"ב קטז רע"ב. הליכות עולם – ע"פ חבקוק ג, ו. שהמלכות נק' תורה שבע"פ – תקו"ז יז, א. בי"ג מדות – ריש תורת כהנים. התורה נקרא מגילה עפה – עירובין כא, א. שהיא יותר גדולה כו' – שם. החומר הם האותיות כו' – ראה זח"א טו, ב. תקו"ז יב, ב. ושם ת"ה כ, ב. שהנקודה היא תמונת י' שהיא חכמה – תקו"ז תס"ט קד סע"ב ואילך. והחכמה תחיה בעליה – קהלת ז, יב. וכולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. שבאות י' יש ג"כ כמה נקודות – ראה זח"ב קפ, א. א"ב אלף בינה – שבת קד, א. אלף הוא חכמה – זח"ב קלו, ב. ובינה היא האותיות – תקו"ז ת"ה כ, ב. שם תס"ט קה, א. מתפשטת . . כמדת החסד – זח"ב מג, ב. ע"ח שי"ח פ"ה. לכוללה במדת הרחמים – ראה תקו"ז ו, א. במדת הרחמים הנוטה כו' – פרדס רמונים ש"א פ"ב. שם ש"ט פ"ב וספ"ד. שער מאמרי רשב"י פ' תרומה בסוף ביאור דף קסו, ב. שם בפי' האדר"ז בד"ה ונבאר ענין הרצועות במוחין (רעז, א). שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקם מלך חדש (סד"ה ואחר שביארנו – קו, ב). לקו"ת פ' שמות, ד"ה ותקרא שמו משה. בריך רחמנא כו' – שבת פח, א. ביישנים רחמנים ג"ח – יבמות עט, א. גם כהנים לויים וישראלים כו' – תקו"ז תס"ט קד, א (בנ"א). וראה שם בסופו ת"ג קמ, א. י' היא חיות כל האותיות – ראה זח"ג רצ, ב. ואות ש' . . חג"ת – ראה זח"א ב, ב. שם כה, ב.

-----  הערות וציונים  -----

שדוד המלך . . משורש מדת המלכות – ראה סי' רמא.

מקבלת מכל הו' קצוות – ראה זח"ג קעה, ב.

משא"כ שאול כו' – ראה סי' שסא.

בכל דבר יש חומר וצורה – ראה סי' שכג ד"ה ואיתא.

אות יו"ד הוא ממוצע כו' – ראה סי' ר ד"ה הנה כשעלה.

וכמו שיש למעלה דבר א' הממוצע כו' – ראה סי' קמז.

ואות י' כשהוא מתפשט . . ונעשה ו' – ראה סי' רסב ד"ה ונחזור.

וז"ש קדושים תהיו כו' – ראה סי' קיא ד"ה וז"ש קדושים תהיו.