קיח

והדרת פני זקן, ודרשו רז"ל זה קנה חכמה. הנה כתיב כתר לי זעיר ואחוך, וכת"ר לשון המתנה. דהיינו, כשאדם רוצה לומר לחבירו דבר אומר לו המתן ואומר לך דבר. לפי שמחשבתו של אדם היא מחשבת תמיד בלי הפסק בהתפשטות, וכשהוא רוצה שיפנה חבירו מחשבתו כדי שישמענו מה שאומר לו (הוא מבין) [ויבין] הדבר ההוא, [ו]רוצה שיצמצם חבירו מחשבתו והתפשטותה עד שיאמר לו דבריו. הנה כשנעיין היכן היא המחשבה בעת ההיא קודם שאמר לו דבריו, נדע בוודאי שהוא באותו רגע למעלה ממקומה, כי היא אינה מחשבת כלום בעת ההיא, והיא מצומצמת מאד למעלה במקום הנקרא אפס, עד שיאמר לו דבריו, ואז מתפשטת באותיות שאומר לו. וכן באדם כשרוצה להפנות מחשבתו שהיא בהתפשטות דבר מה, ורוצה לפנותה מדבר זה מכל וכל עד מקום הנקרא אפס, ואח"כ נופל במחשבתו דבר אחר. נמצא לפי זה שלא [יוכל] להיות השתנות כי אם יהיה ביני לביני באפס (הג') [הנזכר]. אך כפי ערך ההשתנות כך יהיה האפס (הג') [הנזכר]. כי יש דבר שהוא השתנות מדבר ראשון בדבר מה, אך בכללות הוא [דבר] אחד באמת, וכפי ערך זה יהיה האפס, שלא יהיה הסתלקות מכל וכל לגמרי. כי באמת הדבר הראשון עם הדבר הזה בכללם הם א', ואין צריך לסלק עצמו מן הכלל לגמרי. ויש השתנות גמור והיא כמו [נ"א: והוא בכללו] דבר אחר, וכמו כן יהיה [האפס] אפס גמור. וזהו מ"ש [כאן] כתר לי זעיר, ומכלל נשמע שיש כתר אחר גדול ממנו ובו כלול הכל בתחלה, וממנו בא לחכמה ובינה כנודע.

והנה מקובל בידינו שיש באפס הזה תר"ך אורות כמנין כת"ר. ואח"כ ממנו בא אל חכמה ובינה, וכל אחד נוטל חצי מן האורות הנזכרין, על כן נקראים חכמה ובינה שניהם י"ש, דהיינו להנחיל אוהבי י"ש, שהוא חצי תר"ך אורות הנזכר. ומהם בא למדות שהם האבות. ונודע שיעקב הוא המובחר שבאבות לפי שהוא איש תם יושב אהלים, שמחבר ב' מדות של אברהם ויצחק. וההתחברות לא יכול להיות כי אם ע"י חכמה הנק' ראשית. ע"כ יעקב הוא המובחר מכל החשיבות, והוא מחכמה, ע"כ נאמר קודש ישראל לה', והוא עיקרא דאילנא. ונודע כי המדות [זעיר אנפין ו' קצוות] הם חצים של חו"ב בכמות ולא באיכות, ע"כ זה שקנה חכמה, חכמה של קנ"ה, והוא חצי י"ש הנזכר, והבן. ומלתצז זה מרומז על מ"ש צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, דהיינו המדריגה הז'. (וגםצח בתורה אמרו בזוהר אורייתא מחכמה נפקא וניתנה לישראל, שהיא מדתו של יעקב והבן.)

והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דהיינו ה' עילאה. וזהו מ"ש זה שקנה חכמ"ה.

או רמוז בזה שדרשו מפני שיבה תקום כמשמעו, והדרת וגו' זה שקנה, ויראת מאלקיך וגו' זהו אשת חבר. דהיינו מפני שיבה, דהיינו חכמה, תקום, והיא מדרגת הקימה דהיינו קימת המחשבה והסתלקותה מהתפשטותה כמ"ש לעיל, והיא מדריגת האפס כנזכר. ואח"כ אמרו והדרת וכו'. הנה נודע כי הסריס אין לו זקן, ונודע שהזקן הוא מותרי מוחין. והוא ע"ד משל אב שיש לו בן והאב רוצה להבינו דבר חכמה, אך הבן אינו יכול להשיג החכמה ההיא במה שהיא לעומק המושג, וצריך האב להבינו ע"י משל, ועי"כ יכול להשיג החכמה בעצמה. הנה כשנעיין בזה נדע באמת שהאב עצמו שהוא חכם ומבין, נמצא אליו האותיות ההם והשכל שבמשל אך למותר, כי הוא מבין החכמה בלתי [שום] משל. אך הבן הוא המכריח אל האב אל האותיות והשכל שבמשל, ובשביל הבן מרכיב האב הדבר חכמה העליונה עם אותיות ושכל חדשים של משל. והחכמה היא גנוזה בתוך המשל, ויונק הבן מאותיות (ויש לכל דבר משל) [ומשכל דבר משל הנ"ל] עד שיבין המשל על בוריו. ואח"כ, אם הבן חכם, יוכל להשיג ע"י המשל דבר מהחכמה הנזכר. הנה לפי זה האותיות שבמשל הם צינורות שעל ידם נוזלים מי החכמה עליונה כנזכר. וזהו כמאמר משה והשיב לו הקב"ה [נ"א: כמאמר הש"י שהשיב למשה רבינו ע"ה]צט אני אעביר כל טובי וגו', ובכל מקום שנאמר טו"ב הוא טו"ב לגנוז. והיינו שאמר לו כביכול אני אקרא לפניך הי"ג מדות, ובתוכם גנוז השכל העליון שלא תשיג אותםק [זולת] הי"ג מדות, ומתוך הי"ג מדות תוכל להשיג הטוב הגנוז שהוא השכל העליון, והוא כמשל האב עם בנו כנזכר. וכן היה, ויקוד משה וישתחו, דהיינו המשכה, ע"י מדות המשיך הטוב וד"ל. (והמדותקא הם צרכי עולם התחתון, שהם מותרי המוחין, ובהם גנוז הטוב העליון.) ומבואר בספרים שהזקן הגשמי הוא ממותרי המוחין, והם י"ג שבילין, דהיינו י"ג צינורות (שהםקב חלולים) שבהם נוזלים מותרי המוחין. ונודע [שכל] מה שיש ביבשה יש בים, דהיינו כל מה שיש בגשמיות יש ברוחניות, והרוחניות הוא המחיה את הגשמיות שכנגדו.

ונחזור אל הענין שהמותרים הם בשביל הבן, שהוא הנמשל עולם התחתון, שאינו יכול להשיג טוב כ"א ע"י אמצעות מותרי המוחין. ולפי זה מי שאינו בבחינת דכר, שאינו משפיע למטה ממנו, אינו צריך למותרי המוחין. דהיינו מי שאין לו בן אינו צריך להבינו חכמתו, וכן בגשמיות אין לו זקן. ולפי זה נקרא הבן זה שקנה חכמה, [ר"ל שיונק החכמה דרך הקנה כנ"ל]. ובנמשל הוא מדריגת ישראל. וזהו זקן זה שקנה חכמה, וירא"ת זו אשת חבר, ונרמז בזה כל המדריגות, ועוד הצירוף של זה, המדריגה התחתונה ז' וה' עליונה, ע"ד צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, שהיא מדריגה תחתונה, וצריך עיון.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קעו (קפא). אוה"א סז, א.

והדרת פני זקן – קדושים יט, לב. זה קנה חכמה – מדרש אגדה בראשית כד, א. קידושין לב, ב. כתר לי גו' – איוב לו, ב. וכתר לשון המתנה – פרש"י ומצודות שם. תר"ך אורות כמנין כת"ר – שלהי' מס' אצילות. פרדס רמונים ש"ח פ"ג. ע"ח שי"ז ספ"א. חו"ב שניהם י"ש – זח"ג רלט, א. ושם רנז, ב (חכמה), וזח"א (ס"ת) פח, א ושם קנו סע"ב (בינה). להנחיל אוהבי י"ש – משלי ח, כא. למדות שהם אבות – זח"ג קעט, ב. זח"ב קעו, א. שם רעו, א. שיעקב הוא המובחר שבאבות – בר"ר עו, א. איש תם גו' – תולדות כה, כז. ראה זח"א רנז, א. שמחבר ב' מדות כו' – זח"ג שב, א. זח"א רסד, א. חכמה הנק' ראשית – זח"א ג, ב. שם ל, ב. לא רע"ב. קודש ישראל לה' – ירמיה ב, ג. המדות הם חצים של חו"ב – ראה ע"ח ש"מ פ"ח. צורתו של יעקב כו' – בר"ר פב, ב. חולין צא, ב. ת"י ויצא כח, יב. תקו"ז תכ"ב סה, ב. אורייתא מחכמה נפקא – זח"ב פה, א. שם קכא סע"א. שהיא מדתו של יעקב – זח"א (ס"ת) קמו, ב. זח"ב קיח, ב. והנה סולם מוצב ארצה – ויצא כח, יב. השמימה דהיינו ה' עילאה – זח"ג (ר"מ) קיז, א. תקו"ז תס"ט קיז סע"ב. מפני שיבה תקום והדרת גו' ויראת גו' – קדושים יט, לב. ויראת כו' זהו אשת חבר – משנת חסידים, מס' גמ"ח פ"א מ"א. ראה לקו"ת-טעה"מ, ס"פ קדושים. שער המצות ר"פ קדושים. הסריס אין לו זקן – יבמות פ, ב. שהזקן הוא מותרי מוחין – זח"ג קלד, א. אני אעביר גו' – כי תשא לג, יט. טוב לגנוז – זח"א מה סע"ב. שאמר כו' אני אקרא לפניך כו' – אליהו זוטא פ"ו. ראה פרש"י תשא לג, יט. ויקוד משה וישתחו – כי תשא לד, ח. שהזקן הגשמי כו' – מבו"ש ש"ה ח"א ספי"ג. י"ג צינורות – ע"ח שי"ג פ"ט. לקו"ת-טעה"מ פ' קדושים, אזהרת פאת הראש, ושם מצות הזקן. שעה"מ פ' נשא. מה שיש ביבשה יש בים – חולין קכז, א.

-----  שולי הגליון  -----

צז) מהמשך הדברים נראה שמשפט זה ומלת זה . . . המדריגה הז' צ"ל אחרי הסוגריים בראש קטע הבא, שכן דורש כאן אות ז' ממלת "זה" ושם אות הה', ומסיק שם וזהו מ"ש זה שקנה חכמ"ה.

צח) הסוגריים גם במדל"י.

צט) אם נקיים נוסח האו"ת צ"ל שחסר כאן אחר כמאמר משה "הראני נא את כבודך", ואז אתי שפיר המשך הדברים.

ק) נראה שצ"ל אותו.

קא) הסוגריים גם במדל"י.

קב) הסוגריים גם במדל"י.

-----  הערות וציונים  -----

שמחשבתו של אדם מחשבת תמיד – ראה סי' קעט-ב ד"ה ונאמר.

שלא יוכל להיות השתנות כ"א יהיה ביני לביני באפס – עיין סי' קנא-ב ובהערות שם. סי' תכד ד"ה וכתיב חכמות. ועיי"ע סי' רעח.

נקראים חכמה ובינה שניהם י"ש – ראה מש"כ בהערות לסי' א ד"ה החכמה הוא האי"ן.

איש תם יושב אוהלים כו' – ראה סי' ב ד"ה והנה בבוא.

וההתחברות . . כ"א ע"י חכמה – ראה סי' קמג ד"ה כתיב. ר ד"ה ונחזור ובהערות שם. רמד ד"ה והנה. רנח ד"ה והנה התורה. תכד ד"ה והתירוץ. וראה בהערות לסי' כז.

יעקב . . והוא מחכמה – ראה סי' ר ד"ה ונחזור. סי' רמח ד"ה והנה בצדיקים.

והמדות הם צורכי עולם התחתון – ראה סי' שה.

שהם מותרי מוחין – שם.

כל מה שיש בגשמיות יש ברוחניות כו' – עיין שערי אורה להרי"ג בפתח השער הא', ומה שהאריכו בזה בעבוה"ק לרמא"ג ח"א פכ"ו ואילך (ועיי"ש פס"ה); פרדס רמונים שכ"ד; של"ה תו"א בית נאמן, ועוד. ועיין חידושי הרשב"א על אגדות הש"ס לב"ב עד, ב. ולהעיר מפע"ח שער הקרבנות פ"ו.