ספריית חב"ד ליובאוויטש

בהר

קכב

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכו' וצויתי את ברכתי וגו'. ויש לדקדק למה כתיב וכי תאמרו, הוי ליה למימר סתם וצויתי את ברכתי. וי"ל כי ידוע שכל זמן שישראל עוסקים בתורה ובמצותיו ית' הם ממשיכים שפע בכל העולמות. ויש עוד דבר אחד שישראל יכולים להמשיך, והוא ע"י אמונה, כמ"ש רז"ל בזכות האמונה יצאו ישראל ממצרים. וגבי אברהם כתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כי מתחלה לא האמין כל כך שאמר אנכי הולך ערירי, ואח"כ האמין אמונה שלימה. ואיתא בזוהר איהו אמת ואיהי אמונה. וצריך לדעת הטעם לזה למה נקרא כך, ולמה ע"י אמונה יכולים לגרום שפע גדול. וי"ל ע"פ מה שאיתא בזוהר שערי דרישא רכיכין ושערי דדיקנא הם קשין שהוא לאכפיא דינא. פי' כי הש"י קידש כל השביעיות, כמו שבת ושמיטה. וכן בי"ג תיקוני דיקנא קידש תיקון הז' שהוא ואמת, ובו תלוין ובו כלולין הז' תיקונים עילאין, ושם עיקר הכפאת הדינין. כי המדה הנז' נקרא אנפהא דמלכא נהירין. פי' למשל כאשר המלך נהירין אנפוהו ושמח וטוב לב והרחמים גוברין, אף אם בעת השמחה בא לפניו מי שנתחייב מיתה למלך, אך מפני גודל השמחה והרחמים גדלה הרחמנות ולית דין כלל תמן. ולכך נקרא אנפהא נהירין, וזהו עיקר כפיית הדינין. וכל השמחה גרם בבוא בן המלך לפני המלך, מגודל התענוג והשעשוע נגדל לו שמחה יתירה. והם ישראל, על שם בני בכורי ישראל, ישראל אשר בך אתפאר. והיא מדת יעקב, ולכך נאמר תתן אמ"ת ליעקב. ור"ל שהקב"ה מתענג במדת אמת שהיא אנפהא נהירין, הכל בשביל ביאת יעקב לפניו, שהוא הבן החביב. ולכך נקרא מדת יעקב נחלה בלי מצרים, פי' שאין שם בחי' דין כלל. [כי כל בחינת דין נקרא מצר, שהוא מגביל הדבר ומצמצמו, אבל כאשר אנפהא דמלכא נהירין אין שם דין], לכן נק' בלי מצרים.

והנה כתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי, ודרשו רז"ל על התורה. ונ"ל שג"כ מורה על תקוני דיקנא הנזכרים, שהם נקראים מעוזי על שם שהם קשים לאכפאה דינין. וזהו שאמרו בזוהר האי מאן דחלם דאחיד בדיקנא וכו', מפני שהוא אחוז [נ"א: אחיד] במדות תקוני דיקנא שהם כפיון דינין, אחזין ליה שלמא, ר"ל הראוהו מן השמים שלום, פי' שהוא הכפאת הדינין מפני גודל היחוד שגרם מכח מדות הנזכרים.

הכלל העולה מכל הנזכר שעיקר הכפאת הדינין הוא תיקון ואמת כנזכר. רק מי יכול לגרום כל הנזכר ע"י תיקון הנזכר, מי שהוא מאמין באמונה שלימה שהוא כן, וע"י אמונה נתלבש בתוכו האמת וגורם פעולתו כנזכרקד. נמצא כי האמונה נעשה כלי קבול למדת אמת, [וזהו ו' קצוות]. וז"ש איהו אמת ואיהי אמונה, והוא נקרא ז' שהוא תיקון הז' כידוע, ושניהם שוים במדתם, ואז הוא יחוד גמור. וזהו מי שיש לו אמונה שלימה כנזכר. אך [גם] מי שאינו כל כך שלם באמונה, רק שהוא רגיל תמיד לתקן מדת האמונה הנזכר, כמו בשמירת שבת ושביעית, יכול הוא ג"כ להמשיך מדת אמ"ת אל האמונ"ה.

וזהו וכי תאמרו וגו' [אצל פרשת שביעית, ר"ל] אפילו שלא תהיה במדת אמונה שלימה [ובטחון], שהרי תאמרו מה נאכל, עם כל זה בהיותכם משמרים שביעית, שהיא מדת האמונה, תוכלו לגרום שפע, [וזהו] וצויתי את ברכתי וגו'. אך מפני שאינה האמונה האמיתית איצטריך לצוות את ברכתי כביכול ולא מאליה, משא"כ אם תהיו מאמינים בשלימות יבוא השפע מאליו.

ושמעתי שזהו ג"כ כוונת אמ"ן, שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י, על דרך משל מה שאמרו רז"ל לגוליירין המתגרין במלחמה וגיבורין נוצחין. כי העונים אמן על הברכה הוא גמר קיום [הברכה] וסוף הניצוח. כי המברך כוונתו להשפיע שפע עליון בעולם התחתון, וזה העונה אמן אחריו אומר אמת הדבר, נמצא שהוא מביא מדת אמת באמונה שהוא עולם התחתון. [שכן נראה בחוש, כשאחד אומר דבר והשומע מסופק בזה אם הוא אמת אם לאו, ובא הג' מכריע ואמר שזה בודאי אמת, נתאמת הדבר על ידו אצל השומע.] ולכך השילוב הוא בברכות [נ"א: באמן דברכות] יאהדונהי, הוי"ה קודמת לאדנ"י, כי השפע הוא מעולם העליון לתחתון מעילא לתתא, שהוא מאמת לאמונה. אבל העניות אמן של קדיש שהוא עליית התחתון לעליון, לכך השילוב א"י ד"ה נ"ו י"ה [אדנ"י הוי"ה] מתתא לעילא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קפט (קצז). אוה"א עא, ב.

וכי תאמרו גו' וצויתי גו' – בהר כה, כ-כא. בזכות האמונה יצאו כו' – מכילתא בשלח מס' דויהי פ"ו. והאמין בה' גו' – לך לך טו, ו. אנכי הולך גו' – שם טו, ב. איהו אמת כו' – זח"ג רל, א. שאיתא בזוהר שערי כו' – זח"ג קלא, ב. הש"י קידש כל השביעיות כו' – ראה ויק"ר כט, יא. תיקון הז' שהוא ואמת ובו תלויין כו' – זח"ג קלג, ב. נקרא אנפהא כו' – שם. בני בכורי ישראל – שמות ד, כב. ישראל אשר בך אתפאר – ישעיה מט, ג. והיא מדת יעקב – זח"ב רעו, א. זח"ג שב, א. תתן אמת ליעקב – מיכה ז, כ. נחלה בלי מצרים – שבת קיח, א. או יחזיק במעוזי גו' – ישעיה כז, ה. ודרשו רז"ל על התורה – סנהדרין צט, ב. האי מאן דחלם כו' – זח"ב קעז, ב. זח"ג קלט סע"ב. שביעית שהיא מדת האמונה – (מלכות) ראה זח"ג (ר"מ) קח, ב, ותקו"ז ה סע"א. ראה פרדס רמונים שכ"ג פ"א ערך אמונה. כוונת אמן שהוא כו' – זח"ב קעח, א. תקו"ז ה' סע"א. שם תי"ח לד, ב. תי"ט מ, א. ראה פע"ח שער כוונת אמן פ"א. משל לגוליירין כו' – ברכות נג, ב. העונה אמן אחריו כו' – ראה שבועות לו, א. שו"ע או"ח קכד, ו (ובשו"ע הרב שם סעיף ט). השילוב הוא כו' – תקו"ז ה' סע"א. שם תי"ח לד, ב. תי"ט מ, א. הוי' קודמת לאד' – פע"ח שער כוונת אמן רפ"ב. העניות אמן של קדיש שהוא כו' – ע"ח ש"מ פ"ח, הובא בפע"ח שער הקדישים פ"א בהג' י'. לכך השילוב כו' – פע"ח שער כוונת אמן רפ"ב.

-----  שולי הגליון  -----

קד) נ"א במדל"י: מי שהוא מאמין באמונה שלימה בהשי"ת מפני שיודע האמת שמלא כל הארץ כבודו, והמשכות שפעו ית' בכל מקום, נמצא שמדות האמונה נתלבש בתוכו מדת האמת וגורם פעולתו.

-----  הערות וציונים  -----

להמשיך והוא ע"י אמונה – להעיר מזח"א קצט, ב.

הש"י קידש כל השביעיות – ראה פרדס רמונים ש"י פ"ב (ארז"ל כל השביעיות קדש).

למשל כאשר המלך כו' – ראה סי' סא, ולקמן ריש סי' קפג.

וכל השמחה גרם כו' – ראה סי' רב ד"ה ולהבין.

אחזין ליה שלמא כו' – להעיר מזח"א רסד סע"א וזח"ג יב רע"ב.

כי כל בחי' דין נקרא מצר כו' – ראה ריש סי' עג וש"נ.

האמונה נעשה כלי קבול למדת אמת – להעיר מזח"ג קצח, ב לית אמונה בלא אמת.

וזהו ו' קצוות – ראה זח"ג רפא, א.