בהעלותך

קלב

בהעלותך את הנרות. ע"ד כי נר מצוה [ותורה אור], המצוה היא כנר שבו שורה אור. כך [בהמצוה] הפנימיות הוא אהבה ויראה. וזהו בהעלותך, את עצמך, את הנרות, פי' עם המצות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ע"ד וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי וגו'. פי' ע"י כל המצות תחשוב אנכי ולא יהיה לך, פי' [נ"א: שהם] אהבה ויראה. (של אנכי) [דאנכי] הוא אהבה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מכל צרות. ולא יהיה לך אלהים אחרים, [יראה], פי' שלא תלך אחר תאוות, שהוא אל אחר, על פני, פי' על פנימיות, שהפנימיות הוא הקב"ה וראוי [ליבוש מפניו]. וזהו אל מול פני המנורה, הפנימיות, יאירו שבעת הנרות, [היינו] שבעת ימי הבנין [נ"א: שבע מדות, ימי הבנין], אהבה ויראה ותפארת וכו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א טז, ב. לקו"א מו, ב.

בהעלותך גו' אל מול גו' – בהעלותך ח, ב. כי נר מצוה – משלי ו, כג. וידבר גו' אנכי ה"א גו' לא יהיה לך גו' – יתרו כ, א-ג. אנכי ולא יהיה לך פי' אהו"י – ראה זו"ח תשא מד, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה קדושת לוי פ' תרומה ד"ה וזה מעשה המנורה.

ע"י כל המצות תחשוב אנכי ולא יהיה לך – להעיר מתניא ר"פ כ, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מל"ת (ראה זח"ב רעו, א. ושם צא, א).

שבעת הנרות היינו ז' ימי הבנין – קדושת לוי שם. לקו"ת לאדה"ז בהעלתך לב, ד.