קלו

והאיש משה עניו מאוד מכל האדם [אשר על פני האדמה]. פי' כי ב' מדריגות יש בענוה. א' שמחשבתו [תמיד] כולה למעלה, אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר לגמרי. [מדריגה ה-] ב' אינו מובדל מן החומר כל כך. וזהו משה משה לא פסיק טעמא [בגוויה], יעקב יעקב פסיק טעמא. כי אית משה לעילא ומשה לתתא, יעקב לעילא יעקב לתתא. לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד, הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה, והיה מובדל מן החומר אפילו בדברים תחתונים ופשיטא בדברים העליונים. ואף על פי כן היה מחזיק את עצמו במדת ענוה אפילו בדברים עליונים. מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה, אשר כולה על פני האדמה, ר"ל אפילו מן אותו אדם שכולו למטה, היה משה חושב את עצמו [יותר] שפל ממנו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י א, א (סי' א). אוה"א מ, א.

והאיש משה גו' על פני האדמה – בהעלותך יב, ג. משה משה – שמות ג, ד. משה משה לא פסיק כו' – זח"ג קלח רע"א. האדם הוא המחשבה – זח"ג רמז, ב. זח"א רסו, ב. זח"ג שו, ב.

-----  הערות וציונים  -----

וזהו משה משה כו' – ראה סי' כג.

והיה מובדל מן החומר כו' – ראה שם, וסי' עו ד"ה והנה משה, וסוף סי' שצד.