ספריית חב"ד ליובאוויטש

קמ

קרח

במדרש ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, ראה חסידותו של אהרן, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראשו אמר שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה, יצאת בת קול ואמרה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן [כו'] כטל חרמון [כו'], כשם שטל אין בו מעילה וכו', הוי אומר הנועדים על ד'. וי"ל על פי פסוק ויפרח מטה אהרן ויצץ ציץ, והנה נאמר באהרן ברית מלח עולם היא לו, הו"א כתיב והקרי הי"א. והנה ידוע שאהרן [הוא] שושבינא דמטרוניתא, והוא המקשר העולמות ע"י עבודת הקרבנות והקטורת, שהוא לשון קש"ר. וזהו פי' ברית מל"ח, לשון עירוב כמו המלחים. ופי' שכרת לו ברית, שע"י עבודת הקרבנות [נ"א: שע"י עבודתו ומעשיו] יקשר ויערב, עולם, שהם כלל העולמות בא"ס [שנקרא הוא], שהוא יהיה הממוצע והמחבר והמקשר העולמות זה בזה.

והנה אמרו בזהר אית חסד ואית חסד, (אית חסד) שהוא רב חסד ונוצר חסד. דהיינו רב חסדקיג, [נוצר חסד] הוא חסד שעושה הש"י ע"י הצדיקים, וזהו אל נוצר חסד לאלפים, פי' הקב"ה נוצר חסד בשביל הצדיקים הנקראים אלפי"ם, שהם אלף חכמה אלף בינה. והנה החילוק שיש בין חסד לחסד הנז' הוא כי הרב חסד שהקב"ה עושה למענו בשביל קיום העולם, כדרכו להטיב לברואיו, הוא חסד גדול ורב מאוד להגדיל חסדו עם בריותיו. שהוא מצמצם שכינתו ומאיר בעולמות כפי כח המקבלים, כנשר יעיר קנו, נוגע ואינו נוגע, והאור הוא מטי ולא מטי. שאם לא כן היו העולמות מתבטלים ממציאותם מחמת בהירות האורות, והיה לאי"ן. וזהו עולם חסד יבנה. והחסד הבאה ע"י התעוררות הצדיקים נאמר בו בראשית, בשביל ישראל הנק' ראשית, והם הצדיקים הנקרא ישראל כנודע. והנה נאמר ישראל אשר בך אתפאר, ונאמר ותפארתו עבור על פשע, פי' ישראל שהם הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים ודבקותם בהש"י הוא תפארתו ית', ומעביר בשבילם פשעי הדור, ומורידים [נ"א: ומוריד] החסד והשפע בעולמות, כי פש"ע נהפך לשפ"ע על ידם. רק נאמר כי נער ישראל ואוהבהו, ונאמר כי קטן יעקב, פי' כי עיקר התפארות שמתפאר בישראל אם הוא מחזיק את עצמו במדת ענוה ומקטין עצמו כקטן ונער, דכתיב כמים פנים אל פנים וגו'. ואם הוא מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם הש"י מצמצם שכינתו ושורה עליו.

משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. והנה כשרוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל אהבה [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול [והרחב] עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. וזה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה. וזהו אפשר לומר שהוא מרומז בתיקונים רקיע וניצוץ. פי' לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת קמץ הניצוץ תחת הרקיע.

וכל זה הוא אם האדם מקטין את עצמו כנזכר. אבל אם במה הוא נחשב ומחשיב את עצמו למה, ואין לו מדת ענוה, ואם כן כמים פנים אל פנים גם הקב"ה כביכול אינו מצמצם שכינתו, ומחמת רוב בהירות האור הוא מתבטל. אף שהוא צדיק הוא דומה כנר בפני האבוקה, ומתבטל אורו ואינו מועיל במעשיו כלום.

והנה אמרו רז"ל שנכרתו י"ג בריתות, בי"ג תיקוני דיקנא שאין חוזרות ריקם. וי"ל טעם למה נכרתו י"ג בריתות. כי הנה ידוע שהברית הנק' צדיק הוא המקיים את העולם, והוא המחבר העולם, נוקבא הנקרא עולם. והנה הי"ג מדות שהקב"ה מנהיג בהם את העולם הם הי"ג תיקוני דיקנא כנודע, והם נקראו מחברים שמחברים את העולמות, והם הממוצעים בין הא"ס להעולמות ומחברים ומורידים השפע. לכך כל מדה [ומדה] נקרא ברית מפני שהוא המחבר, ומה גם כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה הדרת פנים זקן. וא"כ כשיש לו מדת הי"ג תיקוני דיקנא א"כ יש לו הדרת פנים, והוא מדת [צדיק] יסוד עולם המחבר הכל. והנה באורייתא ברא קב"ה עלמא, וצריך שיהיה בתורה כל הי"ג תיקוני דיקנא, והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. ויש בי"ג מדות דבר הלמד מענינו, שהוא להדמות לדרכי ה' מה הוא רחום וכו', ודבר הלמד מסופו הוא כי הלא כתיב מי הקדימני ואשלם לו, כי הכל מאתו ית'. ואף גם הרהורי תשובה, שעושה האדם תשובה, תחלת התעוררות הוא מלמעלה, כמ"ש בזוהר שהקב"ה מכריז בכל יום [ויום] שובו בנים שובבים. רק מי הוא השומע הכרוז הזה. [אך הנה] ידוע שמהדיבור של הש"י נברא מלאך, והמלאך [הנברא] הוא הנכנס בלב איש הישראלי ומכניס לו הרהורי תשובה. וזהו אפשר לומר דבר הלמד מסופו, פי' אף שתחילתו לא למד כלום ממדותיו, אף על פי כן לומד הוא בסופו ומקיים המצות תשובה כתיקונה.

ונחזור לענין ראשון שעיקר הוא אם הצדיק מחזיק במדת ענוה ונחשב לאין. וזה אפשר לפרש החכמה מאין תמצא, פי' כשהוא [נחשב בעצמו לאין ו-] מקטין את עצמו לאי"ן עד מאוד, גם הקב"ה מצמצם שכינתו ושורה עליו, ובוודאי [אז] ישיג לחכמה. וזהו אפשר לומר הרמז במשנה עלה בכבש ובא לו לקרן דרומית מזרחית. פי' עלה בכבש, כי כשהצדיק במעשיו הטובים עושה עליות העולמות בכב"ש, לשון דרך כבושה וסלולה לעלות למעלה, אמר תחלת עלייתו תהא שיבוא לו לקר"ן, שהוא מדת המלכות. כיקיד בזאת יבא אהרן אל הקודש פנימה, מעלה מעלה עד מדריגות העליונים. ואמר דרומי"ת, פי' דרומית לשון דירה שהוא יישוב ולא מדבר. והנה כשהוא עדיין במדריגה [תחתונה] זאת הוא מזרחי"ת, פי' שהוא מדמה בעצמו שיש לו איזה אור מלמעלה [נ"א: שכבר בא לאיזה מדריגה וזריחת אור עליון]. אבל [באמת] אינו כן, כי זהו רק השער שהצדיקים יבואו בו. אכן אם יעלה יותר יהיה מזרחית צפונית, [ר"ל] זריחות האור שהיה נדמה לו שיש לו, נצפנה ממנו. וזהו צפונית. כי בהתקרבו יותר אל הש"י והתדבקותו יותר למעלה, נחשך אורו, כידוע שאפילו כתר [אור צח] וכו', ואז הוא נחשב בעצמו לאין בראותו ובהשיגו רוממות הש"י, ואח"כ מחמת ענוה גדולה שאינו נחשב אלא למ"ה [נ"א: שאינו נחשב לכלום, ומקטין ומטמין את עצמו, וזהו צפונית, על ידי זה זוכה ועולה ומשיג למדריגת ומדת מערבית], זוכה ועולה יותר עד שהאור הצפון והחשוך ממנו ישיג למדת מערבי"ת, שהוא מדת אהרן ברית מל"ח, שמערב העולמות [נ"א: עולם עליון בתחתון] כנזכר. ואז אח"כ כשיגיע למדריגה זו, דרומית, יש לו דירה בקודש, דרומית מזרחית, וממילא יזרח עליו אור הגדול צח ומצוחצח. והנה כתיב ברית מלח עולם הוא, והקרי הי"א. כי למעלה הוא בהעלם גדול, לכך כתיב הו"א, לשון נסתר. אבל למטה כאשר [היא] באה תוך הקרי שהוא הדיבור, ושם הוא התגלות, לכן נק' הי"א.

(כמ"ש) [וז"ש] במדרש מהשמן [המשחה] שנמשח אהרן ירדו על זקנו והיו תלוים בזקנו כמין ב' מרגליות, וכשהוא מספר עולות בעקרי זקנו. פי' למשל אדם שהוא מלא חכמה, ואין שום אדם מכיר חכמה שבקרבו, רק ע"י הדיבור נתגלית החכמה שבתוכו. והנה שמן הוא חכמה כנודע, רק שהיתה בהעלם. אך כשהוא מספר, דהיינו כשבאה אל הדיבור, נתגלית החכמה שלו. וזהו עלו בעיקרי זקנו, שהם הי"ג תיקוני דיקנא המחברים העולמות כנזכר, שהיא ג"כ מדת אהרן ברית מלח עולם כנזכר. והנה כאשר נצרף הכתיב עם הקרי יחד, [יהיה] הו"א הי"א, שהוא הוי"ה וב' אלפי"ן. וזהו כולם בחכמה עשית, פירוש ההוי"ה המהוה כל העולמות, מרומז בהו"א והי"א, וגם שני אלפי"ן שהם אלף חכמה אלף בינה, וזהו בחכמה עשיתקטו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רנ (רסא)

במדרש ואהרן כו' – במ"ר יח, ט. ואהרן מה הוא כי גו' – קרח טז, יא. כשמן הטוב גו' – תהלים קלג, ב. הנועדים על ה' – קרח טז, יא. ויפרח מטה אהרן גו' – קרח יז, כג. ברית מלח גו' – קרח יח, יט. שאהרן שושבינא דמטרוניתא – זח"ג כ, א. והקטורת שהוא לשון קשר – ע"פ תנחומא חיי שרה ח. בר"ר סא, ד. המלחים – יונה א, ה. ראה פרש"י כי תשא ל, לה ד"ה ממלח. אית חסד ואית חסד – זח"א ריט, א. זח"ג קלג, ב. ורב חסד ונוצר חסד – זח"ג קמ, ב. א-ל . . נוצר חסד לאלפים – תשא לד, ו-ז. אלף חכמה – ראה זח"א כו, ב. זח"ב קלו סע"ב. אלף בינה – זח"ג קצג, ב. ראה שבת קד, א. כנשר יעיר קנו – האזינו לב, יא. נוגע ואינו נוגע – ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. מטי ולא מטי – זח"א טז, ב. עולם חסד יבנה – תהלים פט, ג. בראשית – בראשית א, א. בשביל ישראל כו' – אותדר"ע ב. ויק"ר לו, ד. ישראל אשר בך אתפאר – ישעיה מט, ג. ותפארתו עבור על פשע – משלי יט, יא. ומעביר בשבילם כו' – ראה זח"א קפ, א. זח"ג יד, ב. פש"ע נהפך לשפ"ע – זח"ג קלג, א. כי נער ישראל ואוהבהו – הושע יא, א. כי קטן יעקב – סליחות ליום שני קמא וליום ה' דימי סליחות, ד"ה אלקים וישראל, אות כ, ע"פ עמוס ז, ב ושם ח (יעקב כי קטן הוא). כמים הפנים גו' – משלי כז, יט. רקיע וניצוץ – תקו"ז ז, ב. שם ת"ה כ, ב. אם במה הוא נחשב כו' – ע"פ ישעיה ב, כב. ראה סוטה ד סע"ב. כנר בפני האבוקה – פסחים ח, א. שנכרתו י"ג בריתות – שבת קלב, א. בי"ג תיקוני דיקנא – זח"ג רלג, ב. ובהג' החיד"א שם. לקו"ת וטעה"מ פ' קדושים, אזהרת שעטנז. שאין חוזרות ריקם – ר"ה יז, ב. שהברית הנקרא צדיק – זח"א לב, א. ראה זח"א כה רע"א תקו"ז יז, א. הוא המקיים את העולם – זח"א פט, א. שם צג רע"ב. נוקבא הנק' עולם – ראה זח"ג רמב סע"א. שהקב"ה מנהיג בהם כו' – ראה זח"ג קלא סע"א. כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה – ראה ע"ח ש"ג פ"ב. שם שכ"ו פ"ג. מבו"ש, שער חג הסוכות. הדרת פנים זקן – שבת קנב, א. ראה זח"ג קלט, ב. זח"ב קפו, ב. באורייתא ברא כו' – זח"א ה, א. והם י"ג מדות כו' – זח"ג רכח, א. י"ג מדות כו' – ריש תו"כ. להדמות לדרכי ה' כו' – שבת קלג, ב. מי הקדמני גו' – איוב מא, ג. כי הכל מאתו – ראה ויק"ר כז, ב. תנחומא אמור ז. בזוהר שהקב"ה מכריז כו' – זח"ג קכו סע"א. שובו בנים שובבים – ירמיה ג, יד ושם כב. שמהדיבור של הש"י נברא מלאך – חגיגה יד, א. החכמה מאין תמצא – איוב כח, יב. עלה בכבש ובא לו כו' – זבחים נג, א. לקר"ן שהוא מדת המלכות – פרדס רמונים שכ"ג פי"ט ערך קרן. ראה זח"ג יט, ב. בזאת יבא אהרן גו' – אחרי טז, ג. מזרחית כו' שיש לו איזה אור מלמעלה – ראה תקו"ז ת"ע קל, א. צפונית . . נצפנה – ראה זח"ג קכ, א. שאפילו כתר כו' – תקו"ז ת"ע, קלה רע"ב. מדת אהרן ברית מלח כו' – כנ"ל בתחילת הדרוש. אור הגדול צח ומצוחצח – תקו"ז ת"ע קלה רע"ב. הדיבור . . התגלות – ראה זח"א כו, ב. זח"ג קצג סע"ב. ע"י הדיבור נתגלית החכמה שבתוכו – ראה זח"א קמה סע"א. ראה זח"ג קצג סע"ב. ושם קפז רע"א. שמן הוא חכמה – זח"ג לד, א. שם לט, א. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. ההוי"ה המהוה כל העולמות – ראה זח"ג רנז סע"ב.

-----  שולי הגליון  -----

קיג) כאן (וכן במדל"י) חסר ביאור רב חסד. במהדורות המדל"י ירושלים תשל"א (תו"א) וירושלים תשל"ו (ש"א), הוסיפו מכ"י: רב חסד דהיינו החסד שעושה השי"ת בלתי התעוררות התחתונים, כמ"ש עולם חסד יבנה, והרי קדם חסד לעולם אע"פ שלא היו עדיין צדיקים.

קיד) "כי בזאת . . . העליונים" אינו במדל"י, ושם: מדת המלכות אשר ממנה יוכל לבוא למדריגה עליונה הנקראת דרומית לשון דירה (כבפנים).

קטו) במדל"י מוסיף: (חסר).

-----  הערות וציונים  -----

והנה נאמר באהרן כו' – הובא בלקו"ת לאדה"ז פ' ויקרא ו, ד (והנה נאמר . . העולמות זה בזה. ואח"כ קטעים מד"ה ונחזור). ולהעיר שהוסיף שם אחרי "שהוא לשון קשר": כי תרגום ותקשור על ידו בפ' וישב (לח, כח) וקטרת על ידיה. וכן אחרי "כמו המלחים": היינו כדפרש"י בחומש פ' כי תשא ע"פ ממולח טהור קודש (ל, לה) שיערב יפה יפה, ואומר אני שדומה לו וייראו המלחים כו'. ובאורח לחיים פ' וירא שלהי ד"ה ותבט, בקיצור: הרב הגדול בוצ"ק מוהר"ר דוב בער זללה"ה אמר פי' הפסוק ברית מלח עולם הוא ברית הוא צדיק, מלח לשון ויראו המלחים לשון עירוב העולם הוא, הם מערבין עוה"ז עם עולם העליון וממשיכים עולם העליון לעוה"ז ונעשה נס עכ"ד ודפח"ח.

שאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא והוא המקשר כו' – ראה לקו"י סי' קנב.

שהוא מצמצם כו' מטי ולא מטי כו' – ראה סי' קמז ד"ה וזהו. וראה הערות לסי' קיא.

ואם הוא מקטין את עצמו כו' – ראה סי' רמח ד"ה והנה נאמר, סי' שעג, וסי' שפז-ג. רג"כ סי' קל ובהערות שם. ועיין סי' קלד ובהערות שם.

משל לאב כו' – ראה סי' א ובהערות שם.

ואף גם הרהורי תשובה כו' – ראה סי' טו ד"ה וכבר, ובהערות שם.

כידוע שאפילו כתר אור צח וכו' – ראה סי' לח ד"ה הנה ובהערות שם.

והנה כתיב . . והקרי כי למעלה כו' – ראה סי' ה וסי' רעז-ב.