ספריית חב"ד ליובאוויטש

לך לך

כ

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו'. פי', כי יש י' בראש וי' בסוף, והוא חכמה עילאה וחכמה תתאה. והחילוק הוא בזה, כי חכמה עילאה היא באה [עתה] ממקור העליון. על דרך משל, כשהוא רוצה לעשות איזה כלי, הוא עושה רשימו תחילה איך לעשות כדי שלא ישכח מחשבתו, ואחר כך הוא עושה אותה, ומתחילה היה דבר זה בחכמתו, ואחר כך מצייר אותו בשכלו, ואחר כך הוציא אותו מכח אל הפועל. וחכמה תתאה היתה קודם בעולם, ואחר כך נסתלקה הימנו, וכשראה דבר זה לפניו אז נזכר אותה. וזהו ראה מעשה ונזכר הלכה. כי ה' בחכמה יסד ארץ, א"כ החכמה הוא בארץ, פירוש בדברים גשמיים, ומי שהוא חכם כשראה מעשה לפניו הוא בא אל החכמה שבה.

וזהו סוד היבום, כי מתחילה היה אחיו ועכשיו נעשה אביו. כי מחמת הדעת הוא בא למדריגת חכמה, וזה הוא אב, וכן בדבר זה מחמת הדעת שנותן בדבר זה הוא בא אל החכמה.

וזהו חכמת שלמה שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כי הוא היה רוצה לבוא אל החכמה, כי אורייתא מחכמה נפקת, והוא היה חכם והיה רוצה לבוא אל הטעם מדבר זה כי פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמא טהורים. פי', כשראה דבר מגונה היה מעלה אותו אל שורשו. ויש עתים שהוא (נ"א שהיה) בא במדריגת תחתונים אף שהוא אינו רוצה, הוא כדי להוציא משם [ניצוצין], על דרך דרכו של איש לחזור אחר אשה.

וזהו פי' הפסוק, כי אברהם היה עתה בנסיון, והוא [נ"א: והיה] במדריגת התחתונים אל ארץ [נ"א: בארץ] מצרים. ויאמר ה' אל אברם, א"ב הוא חכמה ר"ם הוא רוממות והוא י' בראש, לך לך מארצך, והוא מארץ עליון, וממולדתך ומבית אביך, ביתו זו אשתו, והיא בינה, אל הארץ אשר אראך, והוא חכמה תתאה, כדי שאעשך שם לגוי גדול. פי' אם הוא מעלה (מדריגה) [ממדריגות] התחתונים אז ניתוסף בו גרים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י טז, ד (סי' ריד). אוה"א עט, א.

ויאמר ה' אל אברם גו' – לך לך יב, א. יש י' בראש וי' בסוף – זח"ג רלח, א. והוא ח"ע וח"ת – ראה תקו"ז ת"מ פ, ב. ראה מעשה כו' – פסחים סו, א. ה' בחכמה גו' – משלי ג, יט. סוד היבום כי כו' – זח"ב ק, ב. אמרתי אחכמה גו' – קהלת ז, כג. אורייתא מחכמה נפקת – זח"ב פה, א. והיה רוצה לבא כו' – מדרש תהלים ט, ב. תקו"ז תכ"א מח סע"א. דרכו של איש כו' – קידושין ב, ב. אברהם הי' עתה בנסיון כו' – פדר"א פכ"ו. אדר"נ לג, ב. אברם א"ב . . ר"ם – ראה זו"ח לך לך כד ע"א וע"ב. שם רות עה, ג. א"ב הוא חכמה – זח"ג רצ, א. ביתו זו אשתו – יומא ב, רע"א. והיא בינה – זח"ג עח, א. תקו"ז תכ"ד סט, א. אל הארץ . . והוא חכמה תתאה – ראה זח"א נ, ב. זח"ב יב, א ושם בהג' מהרח"ו אות ט.

-----  הערות וציונים  -----

ריש סימן זה (עד ונזכר הלכה) הובא באוה"ת להצ"צ פ' ואתחנן ע' רעו עם הגהות, וההמשך משם (כי ה' בחכמה יסד ארץ) עד הסוף שם פ' כי תצא ע' תתריב עם הגהות.

הוא עושה רשימו כו' – ראה לעיל סי' יא-א.

ויש עתים שהוא בא במדריגת תחתונים כו' – ראה לעיל סי' י.

אברם אב . . רם – נוטריקון שנמצא ג"כ בנתיבות עולם, נתיב גמ"ח פ"א. ועוד.