ספריית חב"ד ליובאוויטש

מסעי

קנב

ויסעו ממרה ויבואו אלימה. פי' ע"ד וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. [דהנה כתיב] ארץ אוכלת יושביה היא, ויאמר כי עלה נעלה. למשל דאיתא בתיקונים שהקב"ה ברא העולמות בשביל התגלות המדות. למשל [כי כל המדות שיתגלו כמו] אהבה ויראה [וכיוצא, הם] כלולים [תחלה] בהמחשבה, רק האהבה היה מקודם ישינה. וכשבא [נ"א: כי אנו רואים כשבא] לפני האדם בנו החביב נתעורר בתוכו אהבה, [ומקודם היה לו ג"כ מדת אהבה רק שלא נתגלה עד כעת]. ובאהבה [גם כן] כלולים כל המדות, [כי אנו רואים ש-] מחמת אהבה אדם שונא את שונאו, וכל המדות כידוע, ומחמת אהבה מדברים דיבורים של אהבה, ואפילו דיבורים אחרים מדברים עמו מחמת אהבה, כמו גבי שאול שדיברו [דברים יתירים] עמו מכח יפיו [נ"א: כדי להסתכל ביופיו].

וסוף מעשה במחשבה תחילה. למשל אם אני רואה שאדם מוליך עצים מן היער אני מבין שרוצה לבנות בית. כךקלה הקב"ה ברא כל העולמות בשביל עולם המעשה. ולמשל אדם רוצה לבנות בית, מחשב במחשבתו איך לבנות הבית, ואוהב שיהיה בבית כך וכך חדרים, ושונא שיהיה נבנה בחדרים אחרים, שכן מפואר אצלו הבית הזה ומדבר לעבדיו שיעשו הבית [הזה]. נמצא שבזה כלולים כל המדות, וכל המדות באים מכח הרצון שרוצה לבנות הבית. וברצון אינו ניכר התחלקות המדות, ואפילו הטעם לא נתגלה בהרצון. כי כשרוצה לבנות הבית אינו יודע בשביל מה ומאיזה טעם, רק אח"כ מיישב את עצמו מפני מה אבנה בית זה כדי שאדור בתוכו. וכל זה ברצון הקב"ה, וצימצם את עצמו [כביכול] בהמדות, והכל בשביל עולם המעשה. ישראל עלה במחשבה, [ר"ל] (התפארת) [ההתפארות] עלה לפניו יתברך במחשבה כדי שתתגלה (תפארתו) [התפארותו] לפני בני אדם. וכשהאדם עובד את הקב"ה יש להעולמות עליה [גדולה], כמשל שר שעובד את המלך, וכשעולה לגדולה גם העבד עולה לגדולה, כי נעשה חשוב למלך.

וזהו פי' דרכים מבקשים תפקידם, שהדרכים רוצים שילכו בהם בני אדם עולי רגלים. כמשל בן החביב שעושה מעשה נערות יש להאב תענוג כמו אם היה עושה דבר שכל. ואם לא היה עושה כלום לא היה לאב תענוג כלום. כך הוא ית' מתענג מכח עלייתם לרגל, נמצא התענוג הוא מכח הדרך.

וזהו פי' ארץ אוכלת יושביה, שבכל דבר [ודבר] יש הי' מדות [נ"א: יש מדותיו של הש"י]. וזהו פי' כל התורה שעשוע [נ"א: שמותיו] של הקדוש ב"ה, אפילו המעשיות המדברים מאיזה מדה, מאהבה או מיראה, וזהו [נ"א: זהו ג"כ] התלבשות הקדוש ברוך הוא [בהם]. רק האדם צריך ליזהר בכל מחשבה ומחשבה שיעלה אותה, הן למדת אהבה אם הוא דבר של אהבה, או למדת יראה, [וכל העבודות שיעשה]. אבל לא ישב (בתוכה) [בהם] בקביעות [בלי דביקות], כי זהו שטות גדול, כמשל אדם שנוסע לעיר לסחורה וישב שם ועזב את בני ביתו, וכי יש שטות גדול מזה. כך הקב"ה שלח את האדם להמחשבה שיעלה אותה, ואם ישב בה ולא ישיב אותה להקב"ה [נ"א: כך הקב"ה שלח את האדם, והמחשבה היה שיעלה את כל הניצוצות, ואם ישב בה ולא יעלה אותה ולא ישיב להקב"ה], היש שטות גדול מזה. וזהו ארץ, ארציות, אוכלת, מכלה את היושב בה בקביעות. אמנם כלב אמר כי עלה נעלה, כי הלא המדות האלו הם אחדות עמו ית', והוא ית' יעלה, בוודאי ג"כ נעלה [נ"א: אחדות עמו ית', וע"י עלייתם נעלה גם כן]קלו.

וזהו ויסעו ממרה ויבואו אלימה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. מים המרים נקרא השכל שבמדריגות התחתונות. מים התחתונים בוכים (אנא בעי) [אנן בעינן] למיהוי קדם מלכא. וזהו כמו במי סוטה שנלקח מקרקע המשכן שנתמשכן בשבירה, ואם לא טמא הוא [נ"א: ואם לא נטמא מחשבתו] נהפך המחשבה זרה אצלו לזרע, שמכחה נתחזק לעבודתו ית', כידוע שבכל דברים רעים יש דבר טוב. אבל אם הוא טמא, [ר"ל שמחשבתו אינו זכה], ח"ו אזי רע לו. וזהו ויבואו מרתה, שנפלו לדבר רע, ולא יכלו לשתות, שהאהבה שבגבורה לא נתגלה להם, כי מרים הם, פי' העם לא היו טובים. שאם היו טובים, היה אדרבא משם בא להם טובה יתירה, שבכל דין יש בתוכו חסד, ואם היו שוברין הדין היו באים להטוב.

וזהו ויסעו ממרה ויבואו אלימ"ה, כי אלימ"ה הוא אותיות אלהי"ם, רק הצירוף הוא כך אלי מ"ה, נקרא דבר שאינו מושג, והחסד שבדין אינו מושג [נ"א: נקרא דבר שהחסד שבו אינו מושג]. וזהו אל"י הוא החסד, ומ"ה לשון אינו מושג. ואל"י לשון אל [נ"א: אל י'], החסד הנמשך מהחכמה [הי']. וזהו פי' הבה לנו עזרת מצר, שתהא העזרה באה מכח הצרה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' פד-פה (צה). אוה"א ח, ב.

ויסעו ממרה גו' – מסעי לג, ט. וילכו שלשת ימים גו' – בשלח טו, כג. ארץ אוכלת יושביה היא – שלח יג, לב. עלה נעלה – שלח יג, ל. שהקב"ה ברא כו' בשביל התגלות המדות – ראה זח"ב מב, ב. זח"ג רנז, ב. גבי שאול שדיברו עמו כו' – ברכות מח, ב. וסוף מעשה כו' – פיוט לכה דודי. ראה זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א. ישראל עלו במחשבה – זח"א כד, א. בר"ר א, ד. ראה תקו"ז ו, א. דרכים מבקשים כו' – איכ"ר א, ל. כל התורה שעשוע של הקב"ה – זח"ב ריז, א. [שמותיו של הקב"ה – זח"ב קכד, א]. מים התחתונים בוכים כו' – תקו"ז ת"ה יט, ב. שנלקח מקרקע המשכן – נשא ה, יז. המשכן שנתמשכן – תנחומא פקודי ב. ושם ד וה. ואם לא טמא הוא נהפך כו' – ע"פ נשא ה, כח. אלי מ"ה – ספר הבהיר סי' קסה. אל החסד – זח"ג ל, ב. החסד הנמשך מהחכמה – זח"א צד סע"א ובהג' החיד"א שם. הבה לנו גו' – תהלים ס, יג.

-----  שולי הגליון  -----

קלה) במדל"י שנוי בסדר הדברים, ומשפט זה בא לאחר כל המשל (שם הכל במשל אחד).

קלו) במקבילות ממשיך כאן בד"ה והנה כתיב ותשב בפתח עינים, המובא לעיל סי' נ, ואח"כ ההמשך דכאן.

-----  הערות וציונים  -----

הובא באוה"ת להצ"צ פ' תשא ע' ב' אלפים, ופ' מסעי ע' א'שעח ושם א'שפד בתוס' הגהות וביאור.

וברצון אינו ניכר התחלקות המדות – ראה סי' צ ד"ה מה תצעק, ובהערות שם.

וכשהאדם עובד כו' – ראה סי' קפז ד"ה כנפים, וסי' שפ.

פי' דרכים מבקשים תפקידם כו' – ראה אוה"מ פ' האזינו רד"ה אשר ברא: שמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר דרכים מבקשים תפקידם כי באמת כל עילה רוצה בעילתו לקבל הארה מלמעלה הימנה, וכל עצמם של הדרכים נבראו בעולם בשביל הולכי דרכים וידרך הדורך בהם תמיד ובזה נמשך להם חיותם ומבקשים תמיד דריסת רגלי בני אדם שתעשה תפקודתם שנבראו בשביל זה ודפח"ח. וכן במדל"י סי' צז (קו).

כמשל בן החביב שעושה מעשה נערות – ראה סי' פז, רלו, שז.

כל התורה כו' אפילו המעשיות כו' – ראה סי' רמח ד"ה והנה כל. מדל"י סי' רכג (רלה).

וזהו ארץ ארציות אוכלת מכלה כו' – הובא באוה"מ פ' משפטים ד"ה ואם אמר. וכן שם פ' שלח ד"ה ויספרו לו, ושם ד"ה והאנשים.

ואם לא טמא הוא כו' אבל אם הוא טמא כו' – ראה סוף סי' קכג ד"ה וזהו אם בחקותי.

הבה לנו עזרת מצר – ראה פי' הבעש"ט להודו, עה"פ ויצעקו גו' ממצוקותיהם יצילם. ראה כש"ט, הוספות סי' ט – י. להעיר משמ"ר נ, ג וש"נ. וראה דבש לפי להחיד"א, מערכת ת אות כא.