ספריית חב"ד ליובאוויטש

עקב

קנט

שמלתך לא בלתה מעליך. פירש"י ז"ל שהיה הענן מגהצן, ואף קטנים שבהם (כי) כשהיו גדלים היה גדל לבושם עמהם. כי יש פעם שאדם רוצה להתפלל בהתלהבות, ואינו יכול [מפני] שאיבריו כבדים עליו. ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר שדוד המלך ע"ה התפלל על זה אל תשליכני לעת זקנה, שאיבריו כבדים עליו כזקן. וזהו פי' כי ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם נתגשם הגוף על הארץ, פירוש ארציות, שדבר זה הוא מגיע לריק, [וזהו יריקו], ואם יפול עץ, [עץ] נקרא מחשבה (זרה) [זכה] [נ"א: טובה] שנותנת עצה לאדם האיך לדבק עצמו בהקב"ה, אל צפון, לדבק עצמו במדת יראה, או לדרום, לדבק את עצמו במדת אהבהקמג, מקום שיפול [העץ] שם יהוא, [שם יהיה] לזה הדבר עליה. אך זה הדבר שהגוף נתגשם, זהו דבר רע. וזהו בא מחמת שיש באדם ד' יסודות אש רוח מים עפר, ואש הוא דבר קל המתנענע, וגם מים ורוח הם קלים ומנענעים, רק יסוד העפר הוא אינו מתנענע, וכשבא האדם ליסוד העפר אזי הוא בעת זקנה ואינו יכול להתפלל.

וז"ש ענן ואש מתלקחת. ענן נקרא החשכות, שאינו יכול להתפלל. ואח"כ כשמתחיל להתפלל בכח, אזי (נקרא) [נקרע] הענן שהוא החשכות ובא לאש מתלקחת, פירוש להתלהבות. כמשל בן הקטן שצועק אל אביו והולך אביו להלאה כדי שיגדל האהבה אח"כ. ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר משל לזה, אחד הולך במסיבה שקורין שווינדיל טרעפ [בל"א], כשהוא למטה רואה את האור שלמעלה, ואח"כ כשהולך להלאה והולך בצד אינו רואה. כך כשהאדם מתחיל להתפלל [בתחלה] הוא בהתלהבות, ואח"כ אינו יכול להתפלל כל כך בהתלהבות.

וזהו שהיה הענן מגהצם, שעל ידי חשכות נתלבנו. כי בשומו אל לבו שעושה בזה עבירה שאינו מתפלל בכונה, שלא שם מורא של הקדוש ברוך הוא נגד פניו, ועי"ז מתחיל להתפלל בחשק ובהתלהבות. [וזהו] שמלתך, פי' בכל מצוה עושים מלבוש להקב"ה, וכשעושים המצוה [ח"ו] בפניה אזי קורעין (אותו) [המלבוש]. אבל שמלתך לא בלתה מעליך, מכחך שלא היה לך פניה. וקטניהם כשהיו גדלים, היה גדל לבושם עמהם. דיבור נקרא לבוש. וכל הדיבורים שדיברו, כשהיו גדלים היה גדל עמהם. פירוש, שכל הדיבורים שדיברו כשהיו בשכל דקטנות, כשהיו גדלים, כשהיו באים לשכל דגדלות, היה גדל עמהם, פי' היו מביאים שכל דקטנות אל שכל דגדלותקמד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א יח, א. לקו"א מז, ב.

שמלתך לא בלתה מעליך – עקב ח, ד. פירש"י – מפסדר"כ, ויהי בשלח. אל תשליכני לעת זקנה – תהלים עא, ט. [אם] ימלאו העבים גו' ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון גו' – קהלת יא, ג. צפון . . יראה – תקו"ז ת"ע קל, א. לדרום . . אהבה – זח"א רנט, א. שם רמג, א. ענן ואש מתלקחת – יחזקאל א, ד. שווינדל טרעפ – ראה פרש"י מ"א ו, ח. בכל מצוה עושים כו' – זח"א רכו, ב. שם רמז, א. ראה זח"ב רי, א-ב. שם רכט, א-ב.

-----  שולי הגליון  -----

קמג) אולי צ"ל בסדר הפוך על סדר לשון הכתוב ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון גו'.

קמד) בלקו"א שנויים קלים בסדר וסגנון הדברים.

-----  הערות וציונים  -----

כמשל בן הקטן כו' – עיין סי' קפח. וראה סי' נז ד"ה וזהו בנתה.

ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר כו' – באוה"מ פ' יתרו, בד"ה בפסוק אתם ראיתם: והבעש"ט זללה"ה היה אומר מה שאנו אומרים אל תשליכנו לעת זקנה, והקשה דלכאורה אינו מובן, משמע בילדותו איננו צריך כ"כ לעזר אלוה כי יכול ליתן בעצמו עצות לנפשו בכחו ועוצם ידו כ"א לעת זקנה מתפלל לעזר אלוה. ופירש הוא זללה"ה הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה כי לפעמים נופל העבודה של אדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן. וזהו שאנו מתפללים אל תשליכנו לעת זקנה. וראה שם ברמזי קהלת, שלהי ד"ה ברבות הטובה "משל נאה בשם הבעש"ט זללה"ה בלא נמשל," עיי"ש המשל, והמחבר מבארו בנ"ד – נפלה אצלינו העבודה זו תפלה לבחי' זקנה וכו' עיי"ש. ובדמ"א, ר"פ עקב, שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק אל תשליכני לעת זקנה פי' שיזקין הדבר אצלו, כי כמו הזקנה גורם חלישות בכל אברי האדם מחמת שתש כחותיו ולחלוחו ומרוצות הדמים המחיה את האדם, כמו כן ברוחניות שדבר ישן וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול, ולא דבר חדש, וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. ועד"ז הובא בהוספות לכש"ט סי' סו מאוה"ת להצ"צ.

ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר משל לזה כו' – ראה סי' תכז (ושם בלי הזכרת שם הבעש"ט). המשל הובא בשם הבעש"ט בהוספות לכש"ט סי' נג ממאמרי אדה"ז תקס"ה, ועיי"ש בהערות. להעיר שבס' בן פורת יוסף פ' וירא (והובא בהערות לכש"ט סי' כט) מביא משל זה בשם הרה"מ מוהר"מ.