ספריית חב"ד ליובאוויטש

קסה

או יאמר ארץ אשר ה' אלהיך וגו' תמיד עיני ה' [בה וגו']. הנה בספר הזוהר הקשה, כתיב הנה עין ה' אל יראיו, לשון יחיד, וכתיב עיני ה' אל צדיקים, לשון רבים. ולפי פשוטו יש לומר כי הנה חכמים נקראו עיני העדה, וכתיב חכמות בחוץ תרונה, ב' חכמות חכמה עילאה וחכמה תתאה. והנה יש יראה פנימיות ויראה חיצוניות. החיצוניות [הוא] מחמת גדלו נופל יראה על הרואים אותו. וזהו היראה היא [מחמת] חיצוניות, כי אינו מכיר פנימיות, רק חיצוניות שראה גדלו. ויראה זו אינה נקראת בושה, כיון שאינו מכיר ערכו ופנימיותו אינו מתבייש לפניו שאומר אפשר בפנימיותו הוא גדול הערך ממנו. ויראה פנימיות פי' שיכיר פנימיותו וחשיבותו, ומכיר ג"כ שהוא כאין לנגדו בחשיבות (על דרך משל בחכמות ומעלות ומדות ובשכליות)קמח, לכן מתבייש מלפניו. כמ"ש אצל משה רבינו ע"ה וייראו מגשת אליו, פי' שהיו מכירין אותו מקודם ועכשיו ראו הארה שעליו, והכירו יתרונו עליהם במעלה וחשיבות, לכן נתביישו לפניו מגשת אליו. וזהו נקרא יראה בושת, וזה לא שייך אלא א"כ מכיר פנימיותו וחשיבותו ויתרונו עליו. ולכן נרמז במלת בראשית, שתרגום יונתן בחוכמתא, יר"א בוש"ת. כי הב' יראות הנז' הם כנגד חכמה עילאה וחכמה תתאה שהיא מלכות, ושם היראה מחמת גדלות כנזכר והבן.

והנה כדי להיות ירא בושת צריך להכיר ולהשיג אלוהותו ית', וזה אי אפשר אלא ע"י צמצום, שמצמצם את עצמו כביכול שיכולים (להשיגם) [להשיגו] כנודע [במ"א], בסי'. וזה הצמצום גם כן אי אפשר אלא על ידי שיקטין האדם את עצמו, כי כמים פנים אל פנים כנודע [במ"א] בסימן. ולכן גבי משה, שהיה עניו מכל האדם, יראה מילתא זוטרתי הוי לגביה, ועוד כיוון שהיה עניו מאוד, ובעיניו הכל גדולים וחשובים ממנו והיה מתבייש לפני הכל, וכ"ש לפני הש"י. והנה צמצום הנזכר אי אפשר אלא ע"י אהבה כנודע [במ"א] בסי'. ולכן זה היראה בושת פנימיות מאהבה, ולמעלה ממנו, בחכמה עילאה.

והנה אמרו רז"ל עמוד אחד מן הארץ לרקיע וצדיק שמו, ובו צריך להיות ב' יראות הנז'. וז"ש עיני ה' אל צדיקים, ר"ל ב' חכמות, חכמה עילאה וחכמה תתאה, שהם ב' יראות, שבצדיק יש ב' יראות הנז'. אבל ביראיו כתיב יראה א' לבד, שהיא יראה החיצוניות, שגם היא נקרא יראה.

או אפשר להיפך. כי הנה נודע מחכמי המחקר כי למטה על הארץ שם יש חמימות מהשמש שמכה על הארץ וחוזרת הארה למעלה עד שליש החלל, אבל למעלה משליש שם יש קרירות. וכן הוא בנידון דידן, ביראה התחתונה יש שם ג"כ התגלות יראה עליונה, משא"כ ביראה עליונה שאין שם אלא היא בלבד ודו"ק. וזה הדרך מוסכם יותר בזוהר.

וז"ש ארץ, פי' חכמה תתאה, עיני ה' אלהיך בה, פי' שם יש ב' עיינין, חכמה עילאה וחכמה תתאה כנזכר, מראשית השנה, פירוש חכמה עילאה, ועד אחרית שנה, פי' חכמה תתאה, כולם הם בארץ שהיא מדריגה תחתונה. ולכן כתיב מרשי"ת חסר א', כי חכמה עילאה המתגלה בחכמה תתאה, כמשל הנזכר, אין בה אל"ף המורה עליה והבן.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א נז, א.

ארץ אשר גו' – עקב יא, יב. בספר הזוהר הקשה כו' – ראה זח"ג קכט, ב. הנה עין ה' גו' – תהלים לג, יח. עיני ה' אל צדיקים – תהלים לד, טז. חכמים נק' עיני העדה – שהש"ר א, טו. חכמות בחוץ תרונה – משלי א, כ. חכמה עילאה וחכמה תתאה – זח"א קמא, ב. ויראה פנימיות כו' – ראה רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ד הי"ב. ולכן מתבייש לפניו – ראה תקו"ז ה, ב. וייראו מגשת אליו – כי תשא לד, ל. בראשית שת"י בחוכמתא – בראשית א, א. בראשית יר"א בש"ת – זח"ג רנז, א. תקו"ז ה, ב. וחכמה תתאה שהיא מלכות – זח"ב רלה, ב. בסי' – ראה לקמן סי' ר. כמים הפנים גו' – משלי כז, יט. בסימן – ראה לעיל סי' קמ. לקמן סי' ר, רמח, וסוף סי' שסה. משה שהיה עניו מכל האדם – בהעלותך יב, ג. גבי משה כו' מילתא זוטרתי כו' – ברכות לג, ב. בסי' – ראה לעיל סי' א, סט ולקמן סי' ר. עמוד אחד כו' – חגיגה יב, ב.

-----  שולי הגליון  -----

קמח) במקבילות אין סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

יראה פנימיות ויראה חיצוניות כו' – ראה סידור עם דא"ח לאדה"ז, הערה לתיקון חצות (קנא, ב), תוספת ביאור למ"ש בלק"א פ' מג ע"פ מה ששמעתי ממורי ע"ה בענין יראה פנימית וחיצונית.

משה שהיה עניו מכל אדם כו' – ראה סי' קלו.

כדי להיות ירא בושת צריך כו' – ראה סי' רט.

והנה אמרו רז"ל כו' – ראה סי' טז ד"ה ומה, וסי' ריט, רכ.

כתיב מרשי"ת חסר א' – ראה תניא, אגה"ק סי' יד. להעיר מזח"ג רצג סע"ב.