שופטים

קעב

שופטים ושוטרים. איתא במדרש אמר הקב"ה כשאתם שומרים את המשפט ואת הדין אני גבוה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ואני משרה שכינתי ביניכם שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואני גואל אתכם שנאמר כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלותקנב. ויובן ע"פ מ"ש רז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה, ואם ח"ו אין דין למטה יש דין למעלה. וגבי סדום נאמר ארדה נא ואראה, והנה נתקשו בה כל המפרשים הקדמונים מהו לשון ארד"ה, והלא הכל גלוי לפניו ית', אך ע"פ הנזכר יובן, כי הלא בסדום לא היה הדין נעשה למטה והוצרך בהם הקדוש ברוך הוא לעשות דין ומשפט מלמעלה. וזאת המדה נקראת ירידה.

משל למלך בשר ודם שהוא מולך על כמה וכמה מדינות קרובות ורחוקות. וכל המדינות כולם מתנהגים אחר ציווי המלך, ואימתו מוטלת עליהם וסרים למשמעתו תמיד ברצון המלך. וגלל כן גם המלך שם עינו ולבו על המדינות לשמרם בכל מיני שימור מכל [מיני] נזק צר ואויב, כדי שיהיו פנוים למשמעתו. ולכן פנה המלך את עצמו מכל עסקיו ותענוגיו ועידוניו, וישם פניו להיטיב אל המדינות. וכל מחשבות המלך ורעיוניו כל הימים היה בתקנות המדינות בהצטרכותם ובשמירתם, ותמיד חושב במחשבות חכמות הנהגתם ובמלחמות, כי בתחבולות יעשה מלחמה, ולא הסיר ממחשבתו זאת החכמה אפילו רגע אחד. ויהי היום והנה בא איש מארץ רחוקה, איש עני מדוכא ומעונה ומצורע ומנוגע שפל הערך, צועק חמס אחורי פלטרין המלך על א' כיוצא בו שהעביר עליו את הדרך. והנה כשמוע המלך צעקת האיש ההוא, ביטל אותו ממחשבתו הבהירה והזכה. והנה המלך שלח את עבדיו אליו לידע מה זה ועל מה זה. ולא השגיח האיש על עבדי המלך, רק הולך וצועק אהה הושיעה אדוני המלך. והוצרך המלך לפנות מכל מחשבתו הגדולה והרמה אשר תמיד מתקן תקנות בכל עת ורגע, תקנות גדולות ועצומות עד אין סוף וקץ ותכלית, והוצרך המלך להזדקק למשפט האיש הצועק חמס, אשר אין שוה החמס ההוא אף שוה פרוטה. אך כי כן מדת ונימוס המלכות, כקטן כגדול ישמע, למען ידעו כי יש שופטים בארץ. והנה אין זה נקרא אלא ירידה גדולה להמלך שהוכרח לפנות מתקנות המדינות וממחשבתו הטהורה והזכה לשמוע צעקת הכסיל אשר אין בו שוה פרוטה. ומה גם שאינו כדאי וראוי המנוגע הזה שיביט המלך בפניו, ומכל שכן לבוא בארמון המלך לפניו ולסדר טענותיו בפני המלך הגדול והאדיר. ובוודאי זה נקרא ירידה.

והנמשל מובן מאליו. כשאין דין למטה עושה הקדוש ברוך הוא דין למעלה, ומוכרח להסתכל [ולהשגיח] בעניני גשמיות וקטנות של עולם השפל הזה. הגם שהוא ית' משגיח בעינא פקיחא על כל הנבראים והיצורים והנעשים, עם כל זה זאת ההשגחה הבאה על ידי צעקת האדם השפל התחתון נראה ח"ו כביכול כאלו מכריחו להשגיח, וזה נקרא ירידה. ולכך נאמר גבי סדום ארד"ה. אבל כשיש דין למטה אין דין למעלה, ואינו מוכרח לירד, פי' להסתכל בעניני קטנות וגשמיות, נמצא הקדוש ברוך הוא כביכול גבוה. וזהו ויגבה ה' צבאות במשפט, פי' כאשר יש משפט למטה אז ויגבה וכו' כנזכר.

ומ"ש אני משרה שכינתי ביניכם, יובן ע"פ מ"ש בזוהר ובתיקונים כד קראן ישראל לקב"ה וכו' בכל פקודיה (וכו'), אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית לתמן, הדא הוא דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ותרגום אונקלוס בכל אתר דאשרי שכינתא תמן וכו'. וזהו שהקב"ה נקרא משפט, שהוא הזעיר, שנאמר ה' במשפט יעמיד ארץ. וז"ש אם אתם משמרים את המשפט אצליכם, שהוא הקדוש ברוך הוא, אם כן בוודאי אשרי שכינתי ביניכם. כי אלולי שכינתי תמן לא הוה נחית לתמן, כי נאמר זה השער לה' וגו', בזאת יבוא אהרן אל הקודש, שאי אפשר לבוא אל הקודש כי אם על ידי זאת, וכמ"ש בזאת יתהלל המתהלל, וכמוהו רבים.

ואפשר לומר שזהו גם כן כוונת הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. והנה זה הפסוק לא רישיה סיפא ולא סיפא רישיה, כי מתחלה אמר לכל קוראיו, ואח"כ אומר דווקא לכל אשר יקראוהו באמת. ועל פי הנזכר יובן, וגם יש רמז לזה בזוהר. כי ידוע שז"א נקרא אמ"ת, שנאמר תתן אמת ליעקב. ואפשר שכך המשך הפסוק. קרוב ה' לכל קוראיו, היא מדת המלכות, ונקראת קרו"ב שהיא מדריגה הקרובה אלינו. והיא התחלת כניסת הכל, כמו אדני שפתי תפתח. ומה גם שהוי"ה של קרוב ה' לכל קוראיו נקודה בניקוד צבאות, שהיא בכתר המלכות. וזהו קרוב ה' לכל קוראיו, כי בזאת יבוא אל הקודש פנימה, והדר מפרש סיפא דקרא ואיזה קריאה אני אומר לך, לכל אשר יקראוהו באמת דווקא, פי' הקדוש ברוך הוא הנקרא אמת, ובזה מיחד קב"ה ושכינתיה ובוודאי יהיה קרוב ה' לכל קוראיו. אבל כשקורא ח"ו בלא אמת, זהו נרגן מפריד אלוף ח"ו. רק יקראוהו באמת, ר"ל עם אמת כנזכר.

וגם זהו שסיים המדרש ואני גואל אתכם, כמ"ש בזוהר ובתיקונים האי זימנא דנפקין ישראל מגלותא יתחברון תרין שמהן כחדא בהאי אז ישיר, א"ז ח' אתוון הוי"ה אדנ"י, דבהאי זימנא יהיה עת רצון, אז תקרא וה' יענה וגו'. ואם כן כשאתם משמרים את המשפט בוודאי גם השכינה שרויה ביניכם חיבורא דתרין שמהן, ויקוים בכם ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, שהם גם כן תרין שמהן משפט וצדקה. וז"ש כי קרובה ישועתי וגו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ח, א (סי' קכז)

שופטים ושוטרים – שופטים טז, יח. איתא במדרש אמר כו' – דב"ר ה, ז. ויגבה ה' גו' – ישעיה ה, טז. והא-ל הקדוש גו' – שם. כי קרובה ישועתי לבוא גו' – ישעיה נו, א. אם יש דין למטה כו' – תנחומא משפטים ה. ראה דב"ר ה, ה. ארדה נא ואראה – וירא יח, כא. בחתבולות יעשה המלחמה – ע"פ משלי כ, יח. כד קראן ישראל כו' – תקו"ז תי"ח לד רע"א. בכל המקום אשר אזכיר גו' – יתרו כ, כא. שהקב"ה נקרא משפט – זח"ג נג, א. שהוא הזעיר – ראה בהערות. [מלך] במשפט יעמיד ארץ – משלי כט, ד. ראה זח"א קצג, ב. זח"ג מ, ב. זה השער לה' גו' – תהלים קיח, כ. בזאת יבוא אהרן גו' – אחרי טז, ג. שא"א לבוא כו' כ"א ע"י זאת – ראה זח"א עב, א. זח"ב נא, א. שם נז, א. בזאת יתהלל גו' – ירמיה ט, כג. קרוב ה' גו' – תהלים קמה, יח. רמז לזה בזוהר – זח"ב נז, א. שז"א נקרא אמ"ת – לקו"ת להאריז"ל שה"ש ד. ראה ע"ח שכ"ה דרוש ב' שלהי כלל יז. תתן אמת ליעקב – מיכה ז, כ. אד' שפתי תפתח – תהלים נא, יז. הקב"ה הנקרא אמת – ירמיה י, י. אליהו רבה רפ"ז. נרגן מפריד אלוף – משלי טז, כח. רק יקראוהו באמת כו' – ראה זח"ג רצז סע"א. האי זימנא כו' א"ז ח' אתוון כו' – תקו"ז תל"ח עח ע"ב ואילך. זח"ג עז, ב. אז ישיר – בשלח טו, א. אז תקרא וה' יענה גו' – ישעיה נח, ט. ציון במשפט תפדה גו' – ישעיה א, כז.

-----  שולי הגליון  -----

קנב) לשון המדרש במקורו: אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם, מנין, שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, מנין, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות . .

-----  הערות וציונים  -----

שהקב"ה נקרא משפט שהוא הזעיר – ראה תקו"ז יז, ב עמודא דאמצעיתא . . משפט ידיעא דאיהו רחמים (ת"ת, ז"א). ובאו"א, שמים הוי קב"ה (ס' הבהיר סי' ק. זח"א רסב, ב) עמודא דאמצעיתא (זח"ג רנז, א) ת"ת (זח"א לא סע"א) ז"א (זח"ב סב, ב. זח"ג קלז סע"ב). וראה ג"כ לקמן בד"ה ואפשר שז"א נקרא אמ"ת וכו'.

זה השער לה' וגו' בזאת וכו' – מכאן עד סוף הדרוש נכפל לקמן סי' רנט. ועיין סי' תלח ד"ה ואיתא.

תרין שמהן משפט וצדקה – משפט עמודא דאמצעיתא (תקו"ז יז, ב) ת"ת ז"א, שם הוי' (זח"ג יא רע"א; שם קכט, א). צדקה מלכות (תקו"ז תכ"א נח, א. זח"ג רצב רע"א) שם אד' (זח"ג יא רע"א).