כי תבוא

קעח

המשך הפסוקים והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך, ולקחת מראשית וגו' אשר תביא מארצך וגו' ושמת בטנא והלכת אל המקום וגו'. ואפשר לומר על פי רמז כי הפסוקים האלו מורים ומלמדים את האדם הנהגתו בעולם הזה כדי שיזכה בהם [לחיי] העולם הבא.

כי הנה ידוע שעולם הבא נקרא ארץ ונקרא ירושה ונחלה, כמ"ש צדיקים לעולם יירש"ו אר"ץ, ונאמר להנחי"ל אוהב"י יש. וזהו אומרו והיה כי תבוא אל הארץ, פירוש כי לשון כאש"ר, ר"ל כאשר תרצה לבוא אל הארץ העליונה, אשר ה' אלהיך נותן לך [נחלה], כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וירש"ת, לירשה ירושת עולמים בכדי שלא יצטרך להתגלגל, רק וישבת בה, ישיבה עולמית ונצחית, ככה תתנהג ותזכה. ולקחת מראשית וגו', רצה לומר ראשית לקיחתך מעינוגי [נ"א: עניני] העולם הזה יהיה מראשית שהיא החכמה, שנאמר ראשית חכמה וגו'. פירוש שכל עניני עולם הזה מעורב בה ניצוץ קדוש שהוא החכמה כידוע, כמ"ש כולם בחכמה עשית. לכן כל לקיחתך ועשייתך, הן באכילה שלך והן בשארי עשיות, יהיה הכל עיקר השגחתך ומגמתך על הראשית שבו, שהיא החכמה הקדושה שבו. ולכן אמר מראשי"ת ולא כל ראשית, כי כולה גשמיות הוא רק שיש בה קצת קדושה שהיא ראשית כנזכר. ויהיה כל כוונתך להעלות הניצוצים אל שורשם למקום קדושה עליונה, כי זהו עיקר עבודת האדם בעולם הזה. וז"ש מראשית כל פרי האדמה, שהם הניצוצות שבתוך הצומח, ולא מיבעיא שתראה לברר מתוך הצומח, אלא אפילו אשר תביא מארצך, פירוש אפילו מדבר שהוא ארציות גמור שהוא הדומם, שהוא גשמי יותר מצומח. ולא הזכיר כאן הניצוצות שבתוך בעלי חיים, מפני שבנקל יוכל להעלותם אל הקדושה כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה.

והדר אמר לא תימא שאני מזהירך רק בדברים גשמיים שהם דומם צומח חי, אלא אפילו בדברים הרוחניים שהם דברי תורה. וז"ש אשר ה' אלהיך נותן לך, שהתורה ניתנה במתנה. ומה גם שאמרו רבותינו ז"ל מה שאנו מברכין ברוך אתה ה' נותן התורה, כי השם יתברך נותן התורה לאיש הישראלי בתמידות, שמוצא בכל עת ועת טעמים חדשים. לכך אמר אשר ה' אלהיך נות"ן לך. ולא תימא מאחר שאני עוסק בתורת ה' ובמצותיו שהם קדושה גמורה, אף בלי כוונה הם מעצמם קדושים, אל תאמר כן. אלא אדרבא, דווקא בדבר שבקדושה יהיה כוונתך רצויה ומחשבתך זכה ודיבורך שלם, כי חיים הם למוצאיהם, שיהיה ניכר בכל דיבור ודיבור היוצא מפיך כל אות ואות ונקודיו וטעמיו שבו. וז"ש ושמת בטנא, כי טנ"א ר"ת טעמי"ם נקודו"ת אותיו"ת. ולא הזכיר כאן תגין, מפני שאינם במבטא. ולשון ושמ"ת הוא מלשון ושמ"ו האמור בתרומת הדשן, שדרשו רז"ל ושמו בנחת, ושמו שלא יפזר ושלא יזרוק. כך הוא כאן ושמת בטנא בנחת, ושלא יפזר ויזרוק התיבה [במרוצה] בלי כוונה, רק בנחת ובמתון, שיהיה ניכר המבטא והטעמים והנקודות היטיב, כי הם המנהיגים את האותיות וחיותם כידוע.

וכאשר תתנהג כך, והלכת אל המקום, ר"ל שתהיה הולך ממדריגה למדריגה למעלה [למעלה] עד אל המקום וגו', ותעלה הכל אל הקדושה.

וזהו אשר יבח"ר ה' אלהיך, כי זהו בחיר"ת השם יתברך ונחת רוח ועשיית רצונו ועיקר עבודתו, ובוודאי ישרה שכינתו עליך. וזהו לשכן שמו שם, כמו שכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי, ותרגומו באתר דשכינתיה תמן, אבוא אליך וברכתיך, ותזכה לחיי עד ונצחיות.

וזהו שפתח הכתוב בלשון והי"ה, שהוא לשון שמחה, כי עיקר העבודה שתהיה בשמחה ובטוב לבב ובהתלהבות גדול, וזאת נקרא שמחה של מצוה, כי העובד מאהבה שמח תמיד בעבודתו. וגם תגרום להעלות הניצוצות כנזכר מכל דבר גשמי, וגם להם תהיה שמחה גדולה בזה, כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה כי כאשר האדם מעלה הניצוצות הם שמחים ומשבחים ומודים ומזמרים להשם יתברך ואומרים ארוממך ה' כי דליתנו וגו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ט, ד (סי' קלב).

והיה כי תבוא גו' ולקחת גו' – כי תבוא כו, א-ב. צדיקים לעולם ירש"ו אר"ץ – ישעיה ס, כא. להנחי"ל אוהב"י יש – משלי ח, כא. ראה עוקצין ספ"ג. כי לשון כאש"ר – ר"ה ג רע"א ושם בפרש"י ד"ה כדר"ל. פרש"י האזינו לב, ג. כל ישראל יש להם כו' – סנהדרין צ, א. מראשית שהיא החכמה – ת"י בראשית א, א. זח"א ג, ב. שם לא רע"ב. ראשית חכמה גו' – תהלים קיא, י. שכל עניני עוה"ז מעורב כו' – ראה שער המצות פ' בהר שם פ' עקב. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. מראשי"ת ולא כל ראשית – מנחות פד, ב. כמש"כ בכתבי האר"י זלה"ה – לקו"ת-טעה"מ פ' עקב. שעה"מ פ' עקב. שהתורה ניתנה במתנה – אותיות דר"ע השלם (נ"א), סוף אות סמ"ך. ראה עירובין נד, א. שאנו מברכין . . נותן התורה כו' – ט"ז או"ח סי' מז אות ה. כי חיים הם גו' – משלי ד, כב. ראה עירובין נד, א. ושמו – צו ו, ג. ושמו בנחת כו' – פסחים כז, ב. והטעמים והנקודות . . המנהיגים כו' – תקו"ז ח רע"א. שם יב, ב. ת"ה כ, ב. תי"ח לד, ב. בכל מקום אשר גו' – יתרו כ, כא. והיה שהוא לשון שמחה – ויק"ר יא, ז. בשמחה וטוב לבב – ע"פ תבוא כח, מז. ראה שער המצות, ריש ההקדמה. שער רוה"ק, ערך מדות טובות אשר יתנהג האדם כו', ד"ה הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה (לג, ב). ר"ח שער האהבה פ"י. כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה – סידור האריז"ל להר"ש, תפלת העשיה (לפני מזמור שיר חנוכת הבית). ארוממך ה' גו' – תהלים ל, ב.

-----  הערות וציונים  -----

כל לקיחתך ועשייתך כו' – ראה לעיל סי' סג ובהערות שם. וראה צוה"ר סי' צד ובהערות שם. וראה כש"ט סי' שז.

כל כוונתך להעלות הניצוצים כו' – ראה כש"ט סי' נג. ושם סי' קצד ובהערות שם. לקמן סי' תיג.

כי זהו עיקר עבודת האדם – ראה סי' צז ד"ה וז"ש. להעיר מע"ח ש"נ פ"ג.

כי השם יתברך נותן התורה לאיש הישראלי בתמידות כו' – ראה ריש סי' לח ובהערות שם.

טנ"א ר"ת טעמי"ם נקודו"ת אותיו"ת – בדמ"א פ' תבוא רד"ה ברוך בשם הבעש"ט.

כי הם המנהיגים כו' – ראה ריש סי' סב.