האזינו

קפד

במדרש כי שם ה' אקרא, משה הזכיר את השם אחר כ"א תיבות, מהיכן למד, מן המלאכים שמזכירים את השם אחר שלש תיבות שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' וגו', אמר משה דיי חלק שביעית מן המלאכים. וי"ל ע"פ שיש לדקדק למה אמר כי שם ה' אקרא ולא אמר כי ה' אקרא. והנה פשט הכתוב הוא על פי מ"ש רז"ל זה שמי לעולם וגו', לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב [אני] בהוי"ה ונקרא באדנ"י. ולכן אמר כי שם ה' אקרא, כלומר שאני קורא אותו באדנ"י, ומה גם ששם אדנ"י, שהוא המלכות, נקרא ש"ם, כנזכר בכוונת קריאת שמע.

וגם זה הוא פשט הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי בעולם הזה כביכול אינו אחד, ושמו שנכתב כך נקרא כך. אף על פי שהוא אחדות גמור, אף על פי כן נראה כמו שאינו אחד. אבל לעתיד לבוא, במהרה בימינו אמן, שיהיה נקרא ככתבו יהיה אחד.

והנה נקדים הפסוק יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. למה אמר אצל מטר לקחי, וגבי טל אמרתי. ואפשר לומר כי הנה ידוע כי עבודת הבורא ית' המוטל על האדם הנה הוא בב' אופנים באהבה וביראה. והנה מצינו גם במלאכים ב' מדות הללו, שנאמר והחיות רצוא ושוב, כמו שפי' רש"י ז"ל רצוא שהם רצים להתקרב ולראות את השכינה אשר למעלה מראשיהם, ומחמת היראה הם שבים ומתחבאים. ויש לומר כי רצוא ושוב רומזים אל ב' מדות אהבה ויראה, כי מלת רצו"א הוא אהבה, ושו"ב הוא יראה ובו"ש ממנו. והיוצא מזה שצריך האדם לעבוד עבודת הבורא בשלימות, דהיינו ביראה ואהבה.

והנה תחילת עבודתו צריך להמשיך על עצמו יראת הבורא ית' שהיא יראת הרוממות, ולא יראת העונש כי זו יראה חיצונית. רק שזאת היראה האמיתית אינה באה אל האדם בנקל, כי אם אחר טורח גדול והתאמצות והתקשרות גדולה בתמידות במחשבתו אל הבורא ית' בלי הפסק רגע. ובזה יזכה להיכנס בהשער הראשון שהוא היראה, כמ"ש זה השער לה' וגו', ונאמר בזאת יבוא אהרן [אל הקודש], וידוע שהיא מדת יראה, והיא נקראת ראשית, כמ"ש ראשית חכמה יראת ה'. גם נקראת מפתחות החיצוניות כידוע. וזאת המדה להשיג ולכנוס אל השער ההוא צריך טירחא ויגיעה גדולה. אבל כאשר כבר השיג האדם יראת הרוממות, בנקל יוכל להשיג מדת האהבה, כי אהבה נקראת מפתחות הפנימיות. וזהו (מחוש) [נראה בחוש] מעניני העולם הזה. הרוצה לבוא אל המלך פנימה, משכבר עבר בשער החצר החיצונה בנקל יכול לכנוס אל שערים פנימיים, בהיות שרואים השוערים ושומרים (הפנימיות) [הפנימיים] שכבר הניחו אותו לכנוס שומרי שער החיצונה. ועוד מבואר הטעם במקום אחר כי דרכו של איש לחזור אחר אשה וד"ל, וע"ש באריכות. ועוד, כי הבא לטהר מסייעין אותו.

וז"ש ומשה עלה אל האלהי"ם, ואח"כ נאמר ואל משה אמר עלה אל ה'. ויש לדקדק למה בתחילה נאמר שם אלהי"ם ואחר כך שם הוי"ה. ועל פי הנזכר יובן. כי ידוע כי שם אלהי"ם הוא דין, שהוא שם אדנ"י דינ"א דמלכותא דינא, שהיא מדת היראה הנקרא אלהי"ם. עלה אליה והשיגה מעצמו מגודל השתדלותו והתאמצות והתקשרות שהיה בו כנזכר. ואחר שכבר השיג מדה זו נאמר לו ואל משה אמר עלה אל ה', שהוא הוי"ה, שהוא אהבה (כנזכר), [כי] באה לו בנקל.

ואפשר שלזה רמז משה באמרו יערוף כמטר לקחי. ר"ל מדת היראה שהשגתי הוא על ידי פעולתי והשתדלותי, וז"ש לקח"י, פי' שלקחתי מדת היראה מעצמי בלי שום עזר, כמ"ש עלה אל אלהי"ם, ור"ל עלה מעצמו. זאת המדה השגתי בקושי ובטורח גדול, שהוא לשון עריפ"ה. ומה גם שמטר הוא טורח לעולם, כמ"ש בגמרא אי לאו דצריכו ליה עלמא בעינא רחמי ומבטלינא ליה. גם אמרו רז"ל רזיא לאילנא, אפשר שרמזו לזה כי האדם נקרא אילן, כמו שכתוב האדם עץ השדה. וזהו רזיא לאילנא, ר"ל להיות שיוכל האדם להשיג ראשית העבודה, שהיא היראה, בכדי שיהיה נקרא האדם אילן הקדוש, צריך לו יגיעה וטירחא שהיא לשון רזי"א, פי' מטר שוטף וחזק וקשה. אבל המדה הב', שהיא אהבה, באה לי בלי שום יגיעה וטרחא, כטל הזה שאינו קשה רק הוא נחת לכל העולם. וז"ש כטל אמרתי, ר"ל כאשר השגתי מדת אהבה נאמר בה אמיר"ה, ואל משה אמ"ר, לשון רכה, כטל.

ונחזור לענין כי שם ה' אקרא, שהוא רומז לאדנות, שהיא מדת היראה כנזכר, ואמר אחר זה הבו גודל לאלהינ"ו. והנה בזוהר הקשה על אמירת משה לישראל בכמה מקומות ה' אלהי"ך, ולמה לא אמר ה' אלהינ"ו. ותירץ, בהיות מדריגת משה היתה למעלה לכך אמר אלהי"ך. והנה לפי זה יש לדקדק למה אמר כאן גודל לאלהינ"ו. אך י"ל שבאמת מדריגתו היתה גבוה מאוד, רק שזה אמר לישראל שהם עדיין לא השיגו כי אם מדת היראה שהיא הנקרא שם ה'. וכך אמר להם, כי שם ה' אקרא לבד, מפני שאין אתם משיגים יותר, הבו, הזמינו והכינו עצמיכם שתתנו גודל, ר"ל שתגיעו ותשיגו אל מדריגה יותר עליונה שהיא אהבה כנזכר, שהיא כעין גדלות נגד מדת היראה, וגם אהבה נק' גדול"ה, ואז יהיה מדריגתכם שוות עמי, ואז יהיה נקרא אלהינ"ו.

והנה ידוע כי זאת המדה שהיא המלכות נקראת שביעית, שהיא שביעית לו' קצוות מחסד עד המלכות. והנה אמרו רז"ל שהמלאכים שואלים בשעת הקדושה שעלתה למעלה ממקום אצילותה, שואלים איה מקום כבודו. הנה מזה מוכרח שהמלאכים משיגים מדת החסד שהוא אהבה, שאם לא כן מה הם שואלים איה וכו', דילמא היא במקום אצילותה שהיא בין תרין דרועין דמלכא. אלא שמע מינה שהם משיגים עד חג"ת, ויודעים שאינה שם כי עלתה למעלה. נמצא שהם משיגים עד חג"ת, ואפשר לומר שיותר אינם משיגים, דהיינו ג' ראשונות חב"ד. ואפשר לומר שלכן אומרים בתחילה ג' קדושות נגד ג' ראשונות, ואח"כ מזכירים השם. אבל ישראל היו בעת ההיא במדריגה תתאה, שהיא שביעית לחסד. הגם שמשה היה במדריגה העליונה, אף על פי כן אמר בערך מדריגתם דיי שאהיה חלק שביעית מהמלאכים כנזכר. ולכך הזכיר את השם אחר כ"א תיבות, שהוא חלק שביעית. ואמר להם הבו גוד"ל, ר"ל תנו גדלות שתעלה למעלה ממדריגתה, ואז יהיה נקרא אלהינ"ו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י י, ד (סי' קלה). אוה"א פו, א.

במדרש כי שם כו' – ספרי, האזינו פי' שו. כי שם ה' אקרא גו' – האזינו לב, ג. קדוש קדוש קדוש וגו' – ישעיה ו, ג. זה שמי לעולם וגו' – שמות ג, טו. לא כמו שאני נכתב כו' – פסחים נ, א. ששם אד' שהוא המלכות – זח"ג יא, א. שם ערב, ב. נקרא ש"ם – זח"ג ערה, ב. תקו"ז תמ"ט פה סע"ב. כנזכר בכוונת ק"ש – פע"ח שער ק"ש פ"ט. ביום ההוא יהיה גו' – זכריה יד, ט. ראה פסחים נ, א. יערוף כמטר לקחי גו' – האזינו לב, ב. והחיות רצוא ושוב – יחזקאל א, יד. רצוא שהם רצים – בר"ר נ, א. יראה ובו"ש ממנו – ראה תקו"ז ה, ב. זה השער לה' גו' – תהלים קיח, כ. בזאת יבוא אהרן – אחרי טז, ג. וידוע שהיא מדת יראה – זח"ג נו, ב. שם קח, א. תקו"ז ו, א. ראשית חכמה יראת ה' – תהלים קיא, י. גם נקראת מפתחות החיצוניות – שבת לא רע"ב. תקו"ז ה, א. אהבה נק' מפתחות הפנימיות – תקו"ז ה, א. מבואר הטעם במ"א – לעיל סי' נט וסי' סז. דרכו של איש כו' – קידושין ב, ב. הבא לטהר כו' – שבת קד, א. ומשה עלה גו' – יתרו יט, ג. ואל משה אמר עלה אל ה' – משפטים כד, א. שם אלקי"ם הוא דין – ספרי ואתחנן פי' כו. זח"ג יא, רע"א. שם סה, א. אד' דינ"א דמלכותא דינא – זח"ב קיח, א. זח"ג יא, ב. שם רכז רע"א. מדת היראה הנק' אלהי"ם – זח"ב צו, א. תקו"ז תנ"ו פט, ב. לשון עריפ"ה – ראה תענית ז, א. אי לאו דצריכו ליה כו' – תענית ח, ב. רזיא לאילנא – תענית ג סע"ב. האדם נקרא אילן כו' – זח"א קפז, א. זח"ג כד, א. האדם עץ השדה – שופטים כ, יט. אמיר"ה . . לשון רכה – מכילתא יתרו מס' דבחדש רפ"ב. שמ"ר מב, ב. הבו גודל לאלהינ"ו – האזינו לב, ג. בזוהר הקשה כו' – זח"ג רסה, א. ראה אוה"ח שם. אהבה נק' גדול"ה – זח"ב ט, א ע"פ שם נט, ב. המלכות נק' שביעית – זח"ב צד סע"א. שהמלאכים שואלים כו' איה כו' – תקו"ז ת"י כד סע"ב. זח"א כד סע"א. מדת החסד שהוא אהבה – זח"ב ט, א ע"פ זח"א כו רע"ב. ראה פרדס רמונים שכ"ג פ"א ערך אהבה. בין תרין דרועין דמלכא – זח"ג קמא, ב.

-----  הערות וציונים  -----

אעפ"כ נראה כמו שאינו אחד – ראה סי' קפב ובהערות שם.

והנה תחילת עבודתו כו' – ראה סי' נט, סז, צט, ובהערות שם.

שזאת היראה האמיתית אינה באה אל האדם בנקל כו' – ראה תניא, אגה"ק סי' יח (ורג"כ תניא פמ"ב).

כאשר כבר השיג האדם יראת הרוממות כו' – ראה סי' קסג ובהערות שם.

וז"ש משה עלה כו' – ראה זכרון זאת להחוזה ר"פ פנחס: כן שמעתי מאת הרב רבינו ר' בער ז"ל ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה', האלקים הוא יראה כידוע וה' הוא אהבה, וזה עלה אל האלקים מעצמו אל היראה, ויקרא אליו ה' בא לו עזר להשיג אהבה.