קפט

איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. איתא בגמרא איכה תרעה זה גלות ראשון, איכה תרביץ בצהרים זה גלות שני. פי' כי יש ב' מיני עבירות. א' שאירע לאדם שעבר על דברי הקב"ה, והב' שיש לו גאוה במה שעובד להקב"ה. ונאמר [נ"א: והנה נודע] כי העבירה הא' כשבא לו התעוררות תשובה עושה תשובה. אבל כשיש לו גאוה [מעבודתו], אף שבא לו התעוררות תשובה [על הגאוה], מתגאה יותר. וזה הדבר מונע את האדם מכל עבודת ה' ית'.

וזה מובן ע"פ משל גשמי, ואינו ראוי לכתבו אך מגנות המשל יובן גנות הנמשל, מה שהעולם אומרים שאשה אחת היתה לה ביצה ואמרה מזה הביצה תעשה עשירה כידוע ומכח זה שברה הביצה וכו'ד. כך האדם בתחילת לימודו אומר בלבו שיהיה למדן גדול וחסיד גדול. ומפני זה שיש לו גאוה אובד התדבקות בקצת היראה שיש לו, דאין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת. (ממהו' יחיאל מיכל נר"ו שמעתי שר"ל אם האדם מחזיק עצמו שהוא אנ"י, כלומר דבר יש, אינו יכול לדור עם הקב"ה שנקרא הו"א. ור"ל שא"א לאדם להיות דבוק בו ית' אם לא שמחזיק את עצמו לאי"ן. ע"כ ממהו' יחיאל מיכל נר"ו).

וזהו איכה תרעה, זה חורבן בית ראשון, דהיינו המדה הראשונה. איכה תרביץ בצהרים זה חורבן בית שני, דהיינו המדה הב' כשמחזיק את עצמו ברור כצהרים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א ח, א. לקו"א מא, א.

איכא תרעה גו' – שה"ש א, ז. איכה תרעה זה כו' – זח"ג קצז, א. דאין אני והוא כו' – סוטה ה, א. הקב"ה שנקרא הו"א – זח"א סז, א.

-----  שולי הגליון  -----

ד) בכש"ט סי' תכא הובא המשל במילואו: והמשל על זה לאשה עניה אחת שהיה לה ביצה אחת ושמחה בה שמחה גדולה, שסברה שמביצה זו תבוא שתוכל לקנות על ידי זה פרה ושאר צאן ובקר ועושר רב, הא כיצד, שתשים הביצה תחת תרנגולת חברתה ותלד אפרוח, ומן האפרוח הזה יהיו לה ביצים וכן אפרוחים כו'. ובאמצע שמחתה ושעשוע ומשמושה בביצה הנ"ל נפל הביצה מידה ונשארה קרח מכאן כו'.

-----  הערות וציונים  -----

ב' מיני עבירות – ראה סי' רכב ושלט.

אם האדם מחזיק עצמו שהוא אנ"י כו' – ראה סי' שפז-ג. וראה סי' סו ורצו.